סהר ברוך הובא למנוחות בבארי

סהר, סטודנט להנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת בן־גוריון, נחטף מביתו ונרצח לאחר 64 ימים בשבי חמאס, במהלך ניסיון חילוץ של צה"ל שכשל. 

סהר, בנם של תמי ורוני, אח לגיא, עידן שנרצח וניב. לאורך חייו הצטיין במקצועות הריאליים, תחביביו היו מבוכים ודרקונים, קלפי מג'יק וספרי פנטזיה. שיחק שחמט והשתתף בתחרויות. בצבא שירת כמנוען בסטי"ל. בסיום שירותו התקבל ללימודי הנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת בן גוריון, אותם לא זכה להתחיל.

ב-7 באוקטובר סהר היה בבית אימו עם אחיו עידן שנפצע מרסיסים עת נזרקו לתוך הבית רימונים. סהר טיפל בעידן והשניים החליטו לקפוץ מהחלון ולחלץ עצמם מהמחנק בבית הבוער. סהר התעכב כדי להביא לאחיו משאף. עידן נרצח באותו היום וסהר הוגדר כנעדר.

לאחר כשלושה שבועות נודע כי סהר חטוף. לאחר כשישה שבועות נוספים, ובסך הכול אחרי 62 ימים בשבי, שבועיים אחרי שציין יום הולדת 25, נרצח סער בשבי בפעולת חילוץ שנכשלה.

באדמת בארי שכה אהבת

בהלוויה שנערכה היום (ראשון) סבו, יצחק בכר, שאיבד את אשתו גאולה בכר באותה שבת שחורה, הקריא קדיש.

אימו, תמי ברוך, ספדה לו:

"סהר יקר שלי , סוף סוף הוחזרת הביתה, 758 באוקטובר ואתה מובא לקבורה. לא יודעת מה אתה יודע אז אשתף אותך כאן, ביום הפוגרום הנורא בבארי ובעוטף נרצחו כ – 1179 אזרחים וביניהם עידן שלנו וסבתך גאולה (אמי). באותו יום מזוויע נחטפו 251 חטופים. מאז בשנתיים האחרונות מתנהלת מלחמה להחזרת ביטחוננו וחטופינו בה נהרגו כ - 1152 חיילים. עכשיו שנתיים אחרי עדיין נשארו עוד 11 חטופים בשבי ורק אחרי שכולם יחזרו, הפרק הנורא הזה בחיינו יוכל להסתיים, ויתחיל פרק חדש של ניסיון שיקום חיינו, הטראומה הקשה הזו תמיד תהיה חקוקה בלבנו.

איך יכול להיות שנחטפת חי וחזרת אלינו בארון?

זמן רב מידי היית חטוף וזה כבר הפך לחלק מהזהות שלך. לפני היו לך זהויות אחרות רבות כמו טייל, שחקן שח, חותר קייק, תלמיד חכם, חנון, מנוען סטיל, ועוד. קיוויתי בשבילך שיהיו לך עוד זהויות חדשות כמו מהנדס חשמל שרצית להיות, בן זוג, אבא ועוד ועוד, אך זה כבר לא יקרה. יש לנו הרבה אבל לא מספיק זיכרונות יחד. יש בי צער רב שלא ניצור זיכרונות חדשים יחד, שחוויות רבות כל כך לא תחווה בכלל. נפרדת ממך פה באדמת בארי שכה אהבת, ממש פה קרוב הייתי יושבת על אבן בזמן שאתה ואחיך הייתם עושים שוב ושוב מקטעים מהמסלול האדום באופניים. עכשיו אתה קרוב אלינו, לעידן, לסבתא גאולה, ולעוד רבים מאתנו". השיר שבחרנו שישירו לכבוד חזרתך לכבוד קבורתך הוא השיר ששמעתי מאות (טוב אולי אלפי) פעמים מהאמבטיה בזמן שהתקלחת…. ("אני אחלום לנצח") אהבתי לשמוע אותך שר ואוהב אותך תמיד,
אמא".

עם חיוך מבויש, זה שיש לו תשובה לכל שאלה

בני כיתת אננס, הכיתה של סהר מקיבוץ בארי ספדו לו:

"כמו משפחה מרובת ילדים, ככה זה בכיתה בקיבוץ. זה לצד זו נגדל ונתבגר, בין אם נרצה ובין אם לא. משפחה לא בוחרים, וככה גם בכיתה. אנחנו אחים. לכל אחד ואחת מקום ותפקיד שמרכיב אותנו כקבוצה. וסהר'קה שלנו, הוא האח השקט יותר בכיתת אננס. עם חיוך מבויש, זה שטוב בלימודים, זה שיש לו תשובה לכל שאלה ותמיד מתנדב לעזור, זה שאוהב עולמות פנטזיה, ספרים ומשחקים, ובאופן מפתיע כשמדובר בתחרות- יוצא ממנו צד די מרשים. קשר של בני כיתה זה קרבה שנמדדת בצורה אחרת. לא צריך להיות החברים הכי טובים כדי לדעת שכל אחד ואחת הם חלק בלתי נפרד ממך מבית התינוקות ולתמיד.

סהר, שנתיים ארוכות מדי שנלחמנו להשבתך. לקראת יום הולדתך ה-25 לפני שנתיים, נפגשנו לצלם סרטון לקריאה להשבתך. כבר דמיינו איך אתה חוזר, איך אתה מספר לנו מה עברת, מובך מהתמונות שלך שבכל מקום, מספר לנו שלימדת אותם שם מבוכים ודרקונים או סיפרת בדיחות לא מצחיקות שהצליחו להשאיר אותך בחיים.

עכשיו אתה בבית, אתה יכול לנוח, כאן ליד עידן שניסית כל כך להציל. קרוב לסבתא גאולה, וכל המלאכים שאיבדנו באותו יום ארור של מחדל נורא

דמיינו איך אתה שוב חותר בקיאקים, מתחיל ללמוד, חוזר לחיים שלך, ולשלנו. עכשיו המעגל נסגר. ואין הקלה, רק כאב עצום של החמצה אדירה ונוראה. משהו במאבק להשבתך השאיר אותך בחיים, והתקווה הקטנה שאולי כולם טועים ותחזור פתאום, התנפצה לנו בפנים. זה לא היה אמור לקרות. היית צריך לחזור בחיים. אף אחד לא מכין אותך לאיך להיפרד מבן כיתה, זה כל כך לא טבעי. כמו כל האסון הזה. לא טבעי. וזה לא נתפס סהר'קה. בדיוק התחלת לפרוח. גידלת שוב שיער ונתת את טוב הלב שלך בעבודה בקיבוץ עם הילדים. יצאת לטיול שחלמת עליו, עמדת להתחיל לימודים. זה לא נתפס שלא נתעדכן יותר ולא נתראה בשבילים, שלא תזכה להגשים את כל החלומות שהיו לך, שלא נראה אותך הולך לחופה או מקים משפחה. אתה כל כך חי בזכרונות, וכשנפגשים בחלומות. אז איך זה יכול להיות? עברו שנתיים, שוב נובמבר, חודש יום ההולדת שלך, ובאופן מוזר גם של רובנו. אנחנו גדלים בעוד שנה, ואתה, אתה נשאר בן 25. צעיר לנצח.

סליחה שלא צעקנו חזק יותר

"תמי, רוני, גיא וניב, משפחת ברוך ובכר, סליחה שלא הספקנו, סליחה שלא צעקנו חזק יותר. סהר'קה שלנו, סליחה. סליחה שלא הצלחנו להציל אותך. עכשיו אתה בבית, אתה יכול לנוח, כאן ליד עידן שניסית כל כך להציל. קרוב לסבתא גאולה, וכל המלאכים שאיבדנו באותו יום ארור של מחדל נורא. עבור 11 משפחות המאבק להשבת יקיריהן נמשך, אנחנו נמשיך להיאבק לצידכן עד החטוף האחרון, ומרכינים ראש בסליחה על הזמן הבלתי נסבל שהמאבק הברור מאליו הזה נמשך. סהר שלנו, מסור דרישת שלום וחיבוקים לכולם בקיבוץ בארי שלמעלה. אנחנו אוהבים אותך, מתגעגעים אליך, לא מעכלים, וכואבים כל כך.

משהו בנו הלך איתך סהר,
ומשהו בך ממשיך לחיות איתנו.
כיתת אננס לנצח תמנה 15 נפשות.
נזכיר אותך, נזכור אותך, נספר עליך וננציח.
תמיד נהיה 15.
נוח בשלום אח שלנו."

דודתו ענבל בכר ספדה:

"אחרי יותר משנתיים של חוסר וודאות קיבלנו את ההודעה על השבתך. הודעה ששוברת לרסיסים את שבריר הספק והתקווה.

הגיע לנו סוף אחר שבו אתה חוזר אלינו על שתי הרגליים ואמא ואבא והאחים גיא וניב מחכים לך בזרועות פתוחות. איך יכול להיות שנחטפת חי וחזרת אלינו בארון?

זה יכול היה להיות בעסקה של נובמבר, או אם מבצע החילוץ לא היה נכשל. הרי אתה כל כך צעיר, החודש היית צריך לחגוג 27, היית אמור להתחיל שנה שלישית באונ' ועם חיים שלמים לפניך.

סהר, אנחנו יודעים שעברת גיהינום ולא יודעים אם להתנחם בכך שלפחות הוא היה קצר".