״תנועות הנוער הן מתנה שנתן העם היהודי למדינת ישראל״

"השומר הצעיר זו תנועה שאתה אף פעם לא עוזב אותה, אנשים בני 100 עוצרים אותי ואומרים 'גם אני בשומר הצעיר' ", צוחקת רוני גבעוני לזר, המזכ"לית החדשה של תנועת השומר הצעיר. אבל מעבר לצחוק, היא גם מבינה בדיוק למה זה קורה. "יש משהו בתנועה שנעוץ בלב הרבה מאוד אנשים להרבה מאוד שנים. בלב, בזהות, בשפה ובתפיסת העולם הערכית".

גבעוני לזר (36) נולדה וגדלה בלהבות חביבה. היא חברת קיבוץ המחנכים 'רות' בתנועת הבוגרים של השומר הצעיר בנהריה, בת הזוג של נגה ואמא לאלמוג בת ה-4. אבל יותר מהכל, היא בשומר הצעיר. דור רביעי לשומר הצעיר, ליתר דיוק.

"סבתא רבא שלי הייתה ממקימי תנועה ברומניה, ועלתה עם גרעין לשער הגולן. אחרי זה היא וסבא רבא שלי עברו לתל אביב. סבתא שלי הייתה חניכה בקן תל אביב, ומהצד השני סבא שלי, ניצול שואה מצ'כוסלובקיה, הגיע לחוות הכשרה של השומר הצעיר ועלה לארץ לקיבוץ להבות חביבה. שם הוא פגש את סבתא שלי שהגיעה עם עליית נוער, והשאר היסטוריה. כשבכיתה ו' הגעתי מהפעולה הראשונה עם שומרית לבית של סבא שלי, הוא היה כל כך מאושר".

השומריות מגיעות

גבעוני לזר עשתה את המסלול הקלאסי של תנועת הנוער בקיבוץ – יצאה לשנת שירות בתנועה, התגייסה בגרעין נח"ל, הייתה לוחמת ומפקדת בקרקל ועם השחרור בחרה לחזור לגרעין ולתנועה.

היא הגיעה עם הגרעין שלה לבאר שבע, ריכזה שם את הקן ואחר כך את אזור הדרום. לאחר מכן עסקה בשלל תפקידים בתנועת הבוגרים של השומר הצעיר, ובשש השנים האחרונות ריכזה את תנועת הבוגרים. עכשיו, היא עושה קאמבק חזרה לתנועת הנוער. "למרות שכמעט עשור עסקתי בבוגרים, בזהות שלי אני מתנועת הנוער", היא צוחקת. "תמיד הייתי רוני המדריכה".

ואחרי תקופה ארוכה של מגורים באזור המרכז, עברה באוגוסט 2023 עם חבריה לנהריה. בדצמבר של אותה השנה, תוך כדי המלחמה החליטו לקנות דירות מגורים בעיר עבור קיבוץ המחנכים. "החלטנו לא לשים את זה יותר בסימן שאלה. אם עכשיו אנשים עוזבים, אז פה אנחנו משתקעים".

על פי גבעוני לזר, קיבוצניקית בעצמה כאמור, בין השומר הצעיר לקיבוצים יש קשר מיוחד. "בהרבה מאוד מובנים, זאת התנועה של הקיבוץ. והקשר היה הוא קשר מאוד היסטורי ושורשי אבל גם מאוד עכשווי. הסבים-רבים הקימו את הקיבוץ, הם גידלו ילדים בקיבוץ, כל החינוך של הקיבוץ וכל התרבות זה השומר הצעיר. ועד היום מחנכים אותם מדריכי התנועה, מדור לדור"

וזה לא רק עניין רומנטי. "זה מאוד נוכח בפעילות ובעבודה שלנו בקיבוצים ובקשר העמוק לקהילות. אני חושבת שזה בא לידי ביטוי סביב 7 באוקטובר, בעבודה עם הקהילות של הקיבוצים, המפונים והלא מפונים. גם המחויבות האינטואיטיבית שלנו להגיע ישר למלונות, להיכנס, לשאול מה צריך, ולהישאר".

עוד הרבה לפני שקיבוץ ד' של תנועת הבוגרים של השומר צעיר עבר לניר עוז, התנועה הזרימה מדריכי נעורים לקיבוצי הצפון והדרום, בוגריה החליפו אנשי ונשות חינוך שנפגעו ופתחו את בתי הספר והגנים, ולקחו, ועוד לוקחים, חלק בליווי העמוק ובתהליך ההתחדשות של הקיבוצים שנפגעו או שפונו וחזרו.

"אני זוכרת שממש בערב ה-7 באוקטובר ובבוקר שאחרי, הגעתי עם משלחת של התנועה לים המלח. ומישהו פתאום אמר – הנה, השומריות מגיעות. כאילו, התנועה מגיעה, התנועה שלהם, ויש לזה משמעות".

לבנות הנהגה לתנועה, לקהילה, למדינת ישראל

גבעוני לזר אומרת שהיא "גאה להיות חוליה בשרשרת הדורות השומרית", ולשאת אחריות על השומר הצעיר. "זו מצד אחד אחריות עם הרבה מאוד שורשים ועומק, השקפת עולם והיסטוריה, אבל מה שמדהים זה שהיא נשארת הדבר הכי רלוונטי והכי משמעותי לילדים ולנוער היום".

• יש כאלה שכבר מספידים את תנועת הנוער, טוענים שזה לא דבר שרלוונטי יותר.

"שיבוא מי שאומר את זה ויסביר לי מה לא רלוונטי.

כשאני אומרת שהמדד של תנועות הנוער זה לגדל את דור המנהיגות - אנחנו רואים שהיום למשל בקורס קצינים, 90 ומשהו אחוז הם בוגרי תנועות נוער. אז מה לא רלוונטי בזה?".

"התנועה מגדלת אנשים צעירים שמבינים מה מונח על הכתפיים שלהם, שרואים את עצמם כחולייה בשרשרת, על ציר הזמן ההיסטורי של העם היהודי ושל מדינת ישראל, שמבינים  חלק ממה הם, שיש להם השקפת עולם הומניסטית, שיש להם אינטואיציה לצדק ולשוויון, ושיש להם כלים להוביל ולהנהיג קבוצה וקהילה, לבנות ולקחת קדימה. זה הדבר הכי נחוץ בעולם. זה לא סתם רלוונטי, זה רלוונטי מתמיד".

"אני חושבת שתנועות הנוער הן אחת המתנות הנפלאות שהעם היהודי נתן לחברה הישראלית. והיא רלוונטית מתמיד והיא שייכת לכולנו. אני לא מוכנה לוותר על זה. זה הדבר הכי טוב גם בשביל הנוער וגם בשביל המדינה. ולקיים את זה דורש כל הזמן להמציא את עצמנו מחדש, ובשביל זה אני פה".

• מה לדעתך האתגר הכי גדול שלך בתפקיד היום?

"בתוך התקופה הזאת, והסערה הזאת, גם שלנו במדינת ישראל וגם הגלובלית – עם הימין הפופוליסטי שעולה בכל העולם, ותיבות התעודה שכולנו נמצאים בה עם הרשתות החברתיות ששומרת אותנו בתוך עצמנו – לתנועה יש את היכולת והאתגר לגדל את דור המנהיגות. בקן, בתנועה, בקהילה, במדינה. אני מאמינה בזה בכל ליבי".

וכובד האחריות הוא גדול. במיוחד באתגרי השעה העצומים שיש לנו היום - גם מלחמה קיומית עם אויבים וגם מלחמה חברתית ופנימית שמאיימת עלינו. אבל גבעוני לזר מסרבת לוותר על האופטימיות.

"סיפרו לנו הרבה על הדור הזה. זה דור היסטורי. זה דור שיוצא, מתנדב, נלחם, מציף את המכינות ושנות השירות, ואנחנו פוגשים אותם. פגשנו אותם בקיץ בקורס המד"צים, מעל 500 חבר'ה באמת מדהימים, שבאו לחזור לקהילה שלהם ולהדריך את הילדים. שהיה להם מדריך או מדריכה משמעותיים בקיבוץ והם רק חיכו להיות המדריכים".

"התפקיד שלנו הוא להצליח לעשות להם תנועה. להיות איתם. להמשיך ולעשות, בדרכים חדשות, יצירתיות ומקוריות, את מה שאנחנו עושים הכי טוב, שזה להיות תנועת נוער השומר הצעיר. לייצר קורס הדרכה מצוין, לייצר קינים גדולים עם הדרכה של הרבה חניכים, להגדיל את היציאה לשנת השירות ואת הגיוס לנח"ל, לחנך לערכים שלנו בהשקפת עולם של ציונות וסוציאליזם ואחוות עמים. לייצר דור שיש לו תודעה שהיא לא רק כאן ועכשיו – היא תודעה של מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. שזה דבר מאוד קשה לעשות בתרבות שלנו, שהרבה ממנה היא כאן ועכשיו."

• יש לך חלום עבור תנועת שומר הצעיר?

"החלום שלי לתנועה ולחברה הישראלית הוא חלום אחד. שיגיע יום חדש, שיהיו בו הזדמנויות חדשות לבנייה מחדש ושיקום וצמיחה מתוך השבר שלנו. שנוכל לחיות פה ביחד גם עם האזרחים הערביים של מדינת ישראל עוד הרבה שנים, שנחזיר את האמון במוסדות המדינה. בכל התהליך הזה, אני רואה את שומר הצעיר כחלק ממנו, גם בערכים וגם בחינוך, בפעילות, ברמה הלאומית, ברמת התנועה וברמת הקהילות והקיבוצים".