הובא למנוחות יוסי שרעבי שנחטף מביתו בבארי

אלפים ליוו את יוסי שרעבי בדרכו האחרונה בעת שנטמן בבית העלמין בקיבוצו בארי היום (שני, 27.10.25). גופתו הושבה לקבורה בישראל יחד עם החללים החטופים דניאל פרץ, גיא אילוז וביפין ג'ושי יחד עם 20 החטופים החיים.

יוסי נחטף מביתו שבבארי לרצועת עזה במתקפת הטרור האכזרית ב-7 באוקטובר יחד עם בן זוגה של בתו, אופיר אנגל. הוא נרצח ב-10.1.24, היום ה-97 בשבי. על פי תחקיר שהציג צה"ל למשפחה יוסי נרצח כשהבניין בו הוחזק התמוטט בעקבות הפצצת כוחות חיל האוויר. בן 53 במותו.

יכולת לחזור בחיים, אבא

"לא אשכח את הפעם האחרונה שראינו אותך באותו יום" ספדה לו בתו אופיר. "ראיתי אותך, גם תוך כדי שהמפלצות האלה הפרידו בינינו - הסתכלת עלינו עם העיניים הטובות שלך, שידרת לנו שהכול בסדר ואתה עוד מעט חוזר. 

ויכולת לחזור בחיים אבא. היית שורד את השבי כי מי אם לא אתה, גיבור מבלי שרצית.
אם רק לא היו משחררים את הפצצה הזאת לבית שלידך… המחשבות לא עוזבות את הראש".

בחודשיים שהיינו ביחד, סגורים בחדר קטן, רעבים , מפחדים - דאגת לי. חלקת איתי את האוכל המועט שהיה לנו שם

אופיר אנגל בן זוגה שנחטף אף הוא, ספד ליוסי: "בחודשיים שהיינו ביחד, סגורים בחדר קטן, רעבים , מפחדים - דאגת לי. חלקת איתי את האוכל המועט שהיה לנו שם, כדי שנהיה פחות רעבים.
דיברנו על הבנות בדאגה ובפחד גדול כי לא ידענו מה קרה להן. השיחות האלה, גם בתוך האימה, היו מלאות באהבה ובדאגה שלך אליהן".

נירה שרעבי, אשתו ספדה לו:
״יוס,
אני עומדת היום במקום שמתחיל מהסוף.
שנתיים שאני לא נושמת. שנתיים שאני זועקת בתוך הלב פנימה ושואלת 'למה??'.
כואבת אותך. כאב של מלאכים.

באיזה עולם בנות צריכות לקבור את אביהן מוקדם כל כך?
באיזה עולם אמא צריכה לקבור את בנה?
באיזה עולם אישה צריכה לקבור את אהוב ליבה כשעוד נשאר כל כך הרבה להספיק?"

״פאפו שלי, אחרי שנתיים זו הפעם הראשונה שאני באמת מצליחה לנשום" ספדה לו בתו יובל. "אתה סוף סוף חזרת הביתה. לא בדרך שבה רציתי שתחזור אליי, אבל לפחות עכשיו תוכל לנוח ולהתחבר לשלווה שתמיד הייתה בך".

זוכים לקבור אותך כאן בבית. באדמת בארי.
זה לא הסוף שייחלנו לו, אבל זו התחלה של צדק מאוחר

אחיו, שורד השבי אלי שרעבי, ששוחרר במסגרת העסקה בפברואר 2025 אמר:
"היום, אחרי יותר משנתיים של המתנה, של חרדה, של חוסר ודאות,
אנחנו סוף סוף זוכים לקבור אותך כאן בבית. באדמת בארי.
זה לא הסוף שייחלנו לו, אבל זו התחלה של צדק מאוחר.
של מקום לנשום. של מקום לבכות".

אהב לגלוש עם הבנות שלו

יוסי היה בן שני להוריו רצון וחנה, אח לאסנת, אלי, שרון והילה. למד בתל אביב עד כיתה ט', וב-1985 עבר לחברת הנוער בקיבוץ עינת ולמד ב"אורט חוף השרון" בקיבוץ שפיים במגמת אלקטרוניקה ומחשבים. התגייס לצה"ל לחיל הקשר, ושירת כטכנאי קשר.

בשנת 2001 הגיע יוסי לגור בקיבוץ בארי בעקבות אחיו, אלי. עבד בדפוס בארי, תחילה ברצפת הייצור, בהמשך בתפקידי ניהול וכן כמנהל הלוגיסטיקה והמחסן. לאחר שעבד זמן קצר מחוץ לקיבוץ, חזר יוסי לעבוד בדפוס כמנהל תחום הביטחון והבטיחות. במקביל לתפקידיו במפעל יוסי סיים לימוד תואר ראשון ושני, ותכנן להמשיך ולהתמקצע בתחומי הכלכלה והשיווק. "בכל שנות עבודתו בדפוס יוסי בלט ברצון שלו להיטיב עם העבודה והעובדים, תמיד במסירות ואחריות" נמסר מקיבוץ בארי.

במהלך התקופה הכיר את נירה, שעבדה כאחות במחלקה ההמטואונקולוגית בסורוקה, ובשנת 2005 הם נישאו ונולדו להם שלוש בנות - יובל, אופיר ואורן.

יוסי התנדב עם חברים נוספים מהקיבוץ בהכנת ארוחות ערב בקורת הגג "בראשית", מסגרת חירום של בני נוער מחוסרי קורת גג. אהב לצפות בתוכניות טבע והיסטוריה, אהב ספורט אקסטרים וכדורגל, וידע לתקן כל דבר בבית. "יותר מכול יוסי אהב לגלוש, ומעל הכול, עם הבנות שלו. הוא ראה חשיבות עליונה בזמן שבילה עם משפחתו, והם צברו חוויות רבות יחד".

שמר, הגן, דאג ותמך עד רגעיו האחרונים

יוסי נחטף מביתו, החטופים ששהו עימו בשבי מספרים שהיה מרגיע אותם בנוכחותו, גם ברגעים הקשים והמפחידים ביותר. יוסי שמר, הגן, דאג ותמך, והיה כּאב לצעירים שהיו איתו, עד יומו האחרון.

"היה איש של שלום. איש משפחה מסור ואוהב, שהעריך את הפשטות שבדברים. יהיה זכרו ברוך", ספדו לו בקיבוצו בארי.