חברת הכנסת לשעבר עדה פיינברג סרני מקיבוץ יראון הלכה לעולמה בגיל 95

עדה פיינברג-סרני נולדה ב-1930 ברומא, בתם היחידה של אנריקו סרני, בן למשפחת סרני הידועה באיטליה (אחיו הבכור של אנצו סרני) ולדבורה אילון-סרני, ילידת ירושלים שנסעה ללמוד ביולוגיה באיטליה. 

אביה נפטר כשהייתה בת עשרה חודשים וכשהייתה בת 4 עלתה עם אימה ארצה. היא למדה בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון ("בית החינוך בצפון") שבתל אביב ובגימנסיה הרצליה ובנעוריה החלה בפעילות בתנועת הצופים. מטעם התנועה היא הייתה חברה בגרעין הכשרה וגויסה לפלמ"ח, לגדוד השלישי של חטיבת יפתח. שירתה בתקופת ההכשרה בנגב ובבית-שאן והוסבה למש"קית סעד.  

"ביום הולדתי ה-18 ראיתי בפעם הראשונה אדם מת" 

בפרוץ מלחמת העצמאות, טרם ההכרזה על הקמת המדינה, התרחש הקרב על נבי יושע. 12 מחברי הגרעין נהרגו בקרב השני על המצודה ב־20 באפריל 1948. בספר "כל מה שאני" (ראיין וכתב: אלון שדה, עמיעד, הוצאת דפוס ברעם) על תולדות חייה סיפרה: "ביום הולדתי ה־18 ראיתי בפעם הראשונה בחיי אדם מת. עבדתי במשמרת לילה בבית חולים בכפר גלעדי. שרול נפצע בנבי יושע. הוא הובא לבית החולים, ובלילה מת. בבוקר, כשחזרתי לתל חי, פגשתי את הבנות שעלו לעבודה. 'תגידו לי מזל טוב', אמרתי להן, 'יש לי היום יום הולדת, והיום החזקתי בפעם הראשונה אדם מת'". 

אחרי הקרבות החליטו חברי הגרעין לעלות ליראון. "אין ספק", היא כותבת, "שהשנה הראשונה הייתה לי ולכל החברים שנת מבחן קשה ביותר, שנה שאותה זכרנו ואנו זוכרים מאז ועד היום". 

חברת כנסת מיישוב ספר 

לאורך השנים הייתה פיינברג-סרני חברה במוסדותיה המרכזיים של תנועת הקיבוץ המאוחד. היא עסקה בחינוך ובהוראה במסגרת בית הספר האזורי "אנה פרנק". 

לקראת הבחירות לכנסת השביעית ביקשה חטיבת אחדות העבודה במפלגת העבודה להציב מטעמה ברשימת המפלגה לכנסת אישה מיישוב ספר. בעקבות סירובן של רחל רבין ושל חנה גורי, הסכימה פיינברג להיענות לפנייה ו-1969 נבחרה לכהן בכנסת השביעית. בשנת 1972 הגישה עם חייקה גרוסמן הצעת חוק להנהגת נישואין אזרחיים בישראל. לקראת הבחירות לכנסת השמינית ויתרה על הכהונה בכנסת ולא הציגה את מועמדותה להמשיך לקדנציה נוספת. 

לאחר תום כהונתה המשיכה להיות פעילה בתנועה הקיבוצית, ושימשה מרכזת אגף הצעירים של התנועה הקיבוצית המאוחדת (1983–1986). 

עדה הייתה נשואה לישראל (איזי) פיינברג ונולדו להם שלושה ילדים. כאשר פונה קיבוץ יראון במלחמה עברה לבקשת ילדיה לדיור מוגן בקיבוץ גזית.