צחוק נעורים לצד מאבק על פני החברה הישראלית: 3,500 בני ובנות נוער ברפסודיה של התנועה הקיבוצית

השמש מנצנצת לפני שקיעה מעל המים, הרוח מנסה לפלס דרכה בחום הכבד. צחקוקים, דיבורים ומכות כדור מתערבבות עם צלילי מוזיקה שבוקעת מהרמקולים ונשמעת לכל עבר. אך למרות האווירה השמחה, אפשר היה להרגיש את הרצינות והמשמעות שעמדה מאחורי כל מפרש. השנה הרפסודיה היא קצת אחרת - לא רק חגיגה של נוער קיבוצי, אלא גם קול זעקה. לצד הרוח הספורטיבית, העבודה הקשה, המים והחוויות הבלתי נשכחות, כל מפרש וכל רפסודה נשאו מסרים של זיכרון, אחריות ותקווה.

ברפסודיה, שהתקיימה בארבעה סבבים לאורך אוגוסט האחרון, השתתפו 3,500 בני ובנות נוער, והיא זכתה לסיקור נרחב מצד כלי התקשורת. בני ובנות הנוער התראיינו לחדשות 12, לרדיו צפון ולעיתונות הארצית ומספרים על החלטתם להקדיש את הרפסודיה של התנועה הקיבוצית למאבק להשבת החטופים. אלי שרעבי נותן רוח גבית לנוער ומשתף את הרפסודה שנושאת את המסר "לא ימין, לא שמאל, ישר".

"הם נמצאים שם כבר כמעט שנתיים. זה לא נתפס ולא קורה שום דבר. לכן אנחנו צריכים להזכיר אותם בכל דרך ובכל דבר שאנחנו עושים", אומרת עמית שלום מקיבוץ חולדה, שבחרו השנה לצייר על המפרש שלהם סמל חטופים ענק, וסביב 50 שושנים – כמספר החטופים בעזה. "אני מאוד מקווה שהמנהיגים שלנו רואים את מה שקורה פה, כמה לנוער איכפת, כמה שום דבר לא יזוז בלי שהם יחזרו - ויתחילו לפעול".

"מאוד כיף פה", מודה חברתה לקיבוץ, נועה לוי. "האווירה טובה, מכירים חברים חדשים, ואני בהחלט ממליצה לכולם לבוא לרפסודיה, זו חוויה מדהימה. אבל השנה זה גם משהו אחר. אנחנו מרגישים שיש לנו הרבה אחריות".

הערב כבר ירד. ערב לפני המשט הגדול - והרפסודות כבר מוכנות על החוף. החבורות נחלקות למכיני ארוחת הערב, למתכוננים לטורניר הכדורעף ולאלה שעדיין עובדים על המפרשים שפרושים במחנות השונים. עשרות ידיים צובעות וכותבות, כשהצבע הצהוב הוא בהחלט הצבע השולט.

אחד מהעומלים על הצבעים הוא אריאל מזרחי מקיבוץ כפר המכבי, שיחד עם הנוער של קיבוץ אושה יצרו את אחד המפרשים הבולטים – צבעי אש חזקים סמל חטופים ומשפט מנצח.

המפרש שלהם הוקדש לסגן אדר בן סימון ז"ל, מפקדת טירונים בבא"ח זיקים, שנפלה בשבעה באוקטובר לאחר קרב הירואי מול מחבלי חמאס. הם לא קשורים אליה ישירות, אך מיד כששמעו את סיפורה מהמדריך שלהם – החליטו שהמפרש שלהם יוקדש לה.

"ברגע ששמענו את הסיפור שלה ידענו שזו תהיה ההנצחה שלנו", מספר מזרחי. "אדר הייתה מדריכה אמיתית, שנתנה את הכל כדי להגן על הטירונים שלה. ערכים כאלה – אחריות, מנהיגות, עמידה בחזית – הם בדיוק מה שאנחנו לוקחים איתנו מהקיבוץ."

על המפרש הם כתבו את המשפט של אדר, שנמצא לאחר מותה במחברת שלה: "לחיות את החיים ולהנות מכל רגע". שכשמתחתיו המילים "זכרונה לברכה", מושך מאוד את העין. "זה המשפט שסימל אותה," מספר מזרחי. "רצינו שגם משפחתה וגם מי שרואה אותנו ירגישו שיש פה גם תקווה ושאנחנו לא שוכחים."

בנוסף, הקבוצה החליטה לשלב את סמל החטופים על המפרש. "שום דבר לא שלם כשהם עדיין שם. גם כשצוחקים ונהנים – זה כל הזמן ברקע. אנחנו לא נשלים עם זה עד שכולם יחזרו."

גם טליה שני ותמרה ינחל ממושב מגדים (מועצה אזורית חוף הכרמל) עדיין עומלות על המפרש. הן החליטו להשתתף ברפסודייה ברגע האחרון, כשהן מקדישות את המפרש לרכזת האהובה מעיין אמיר ז"ל, שנהרגה בתאונת דרכים במאי האחרון.
"היא הייתה הרבה מעבר לרכזת," מספרת שני. "תמיד השקיעה בנו, תמיד הייתה שם. היה לנו ברור שאנחנו חייבות לעשות את זה בשבילה. אנחנו מתגעגעות אליה מאוד."

הן מספרות שבעקבות הטרגדיה הפרטית שלהן, גם הסוגיה של החטופים קיבלה עבורן עומק חדש. "כשמאבדים מישהו קרוב, מבינים יותר את הכאב הזה. אמנם זה לא קרה באותן נסיבות, אבל אם עד אז החטופים היו בשבילנו בעיקר שמות, היום אנחנו מבינות הרבה יותר מה זה לאבד מדריך, חבר, בן כיתה", אומרת ינחל. "אנחנו מדינה כל כך קטנה, לכל מי ששם בעזה יש מעגלים ענקיים של אנשים שמכירים ואוהבים אותו. די, כל כך הרבה אנשים מתו ועדיין מתים – מגיעה לכולנו התקווה הזו שהם יחזרו בחיים, ועכשיו".

עם אור הבוקר, ביום השלישי של המפעל, המפרשים כבר הורמו. הרפסודות שעמלו עליהן במשך ימים נמתחו בשורה על המים, צבעוניות ומלאות במסרים של זיכרון, אובדן ותקווה. המחנה פורק לאט, ואז כולם התאספו על החוף, מביטים במשט שיוצא לדרך. הרוח דחפה את המפרשים קדימה, כאילו נשאה איתה את הקול של כל המשתתפים. קול של נוער שבנה בשלושת הימים האחרונים לא רק רפסודות, אלא גם גשר אחדות, זיכרון ותקווה שכולם ישובו הביתה.