דלית רם אהרון מניר עוז מרימה את ה"פסטימאמא" לזכר חברתה, שירי ביבס

ב-2013 חזרה דלית רם אהרון לקיבוצה, ניר עוז, עם בעלה. זה היה אחרי שנדדה מחוצה לו במשך 14 שנה, מאז השתחררה מצה"ל. היא הייתה בחודש תשיעי, הבינה שניר עוז זה ה-בית והתכוונה להקים בו משפחה. ההמשך היה מר. אירוע של רשלנות רפואית וזירוז הסתיים בלידה שקטה ובחזרה הביתה בידיים ריקות. "זה היה בלגן שלם וככה התחלנו בניר עוז", היא מספרת. בערך שבועיים מאוחר יותר הלכו לפאב המקומי באחד הערבים, להתרענן קצת. ושם הייתה שירי סילברמן. כשרם אהרון מתארת את האירוע, הקול שלה ממש משתנה ונטען באנרגיות. "היא הייתה כזאת מתוקה וחייכנית, צעירונת בת 22 ומזמינה והתאהבתי בה. החיוך שלה עשה לי כזה טוב בלב. אמרתי, 'וואו, מה זה הקסם הזה?'".

עשיתי עליה בייביסיטר בפורים

רם אהרון כבר הכירה את ביבס, שעד 2018 היתה סילברמן. בכל זאת, קיבוץ קטן. אבל הפרידו ביניהן 12 שנה ("אפילו עשיתי לה בייביסיטר באיזה פורים של הקיבוץ") והערב בו הגיעה עם לב פצוע לפאב ופגשה בחיוך שחיטא וחבש אותו, הפך אותן לחברות טובות. "הייתי הרבה שנים בחינוך והיא התחילה ללמוד חינוך והיינו נוסעות להשתלמויות ביחד. אני ניהלתי את החינוך בכרם שלום ושכנעתי אותה לעבוד שם כמדריכה וזה היה תענוג, היינו חברות מאוד טובות ונכנסנו להיריון ממש באותו הזמן. העברנו את ההיריון צמוד-צמוד".

הן כבר שידכו את התינוקות שברחם. ביבס כינתה את אריאל העובר 'הקטור' ורם אהרון קראה לאורן, הבת שלה, 'תקווה' והשניים נולדו בהפרש של שבוע. "בילינו את חופשת הלידה ביחד ועשינו להם 'בוק' של חתונה. הם גדלו להיות חברים טובים. כששירי הפכה לאם החברות שלנו כבר הייתה עמוקה".

שירי הייתה בן אדם מאוד מצחיק, החברות שלנו כללה ירידות ועקיצות. היא הייתה מאוד מחוברת לעצמה. אדם שחי את חייו בסבבה שלו. וכל מה שקרה, זה כל כך רחוק ממנה שזה מטורף

שירי ביבס תיזכר בדברי הימים של ישראל בנסיבות מחרידות לאין שיעור, כאם המגוננת של צמד הילדים הג'ינג'ים המתוקים שפגשו את הרוע בתצורתו המזוקקת ביותר. אימא עד הסוף, אימוג'י לב כתום, קורבן חטיפה ורצח נתעבים. הכמיהה לשובם הייתה שווה, אפשר לומר, לתעצומות היגון על האופן בו שבו לבסוף. עם החטיפה, הופקעה ממנה פרטיותה והתקבע נרטיב של קורבן, שכבר לא הייתה יכולה לשנות. אבל לפני 7 באוקטובר שירי ביבס הייתה דברים אחרים ורבים, שרובנו לא יודעים.

דלית רם אהרון מבינה את זה. אחת הסיבות המרכזיות ל"פסטימאמא 2" עליו היא עומלת כעת, הוא לשנות את הנרטיב ולהכיר לציבור את חברתה האמיתית. לא זאת מהפוסטרים שקראו להשבתה.

אז מי שירי הייתה באמת?

"שירי הייתה בן אדם מאוד מצחיק, החברות שלנו כללה ירידות ועקיצות הדדיות. היא הייתה מאוד מחוברת לעצמה, היה לה חשוב למצוא את המקום שלה כאישה ולא רק כאימא. היא לא הייתה דמות טרגית בחייה, ממש לא. 7 באוקטובר היה יום מאוד מבעית בחייה וזה מה שמכירים, אבל זה לא מה שהיא הייתה. ממש ממש לא. היא הייתה הכי אנונימית שיש. אדם שחי את חייו בסבבה שלו, וכל מה שקרה, זה כל כך רחוק ממנה שזה מטורף. אני ממש יכולה לשמוע עדיין את הצחוק שלה, היא הייתה בן אדם חי".

רם אהרון, מרצה ויזמית חברתית, ידעה אובדנים בחייה עוד לפני 7 באוקטובר וביבס הייתה שם בשבילה. "אחותי חלתה בסרטן והבריאה, ואחי נפטר מסרטן וגילינו שאימא שלי חולה וכל הדבר הזה גרם לי להשתבלל יותר, ורק את שירי הסכמתי עדיין לשמור קרוב אלי. התחלתי בדרך עצמאית של לימודים והכשרות ושירי הייתה שפן הניסויים שלי ותומכת נלהבת ומפרגנת".

סיכמנו ששירי תבוא לעזור לי בהקמה. היא סימסה והציעה שאביא זמרות כמו דינדין אביב, איה כורם ועלמה זהר, ואמרתי שאין תקציב. ואז קרה 7 באוקטובר

ואז נולד הרעיון של "פסטימאמא" – פסטיבל מוזיקה, כיף ומרחב נשי בנגב המערבי. רם אהרון, אשה חזקה בחזקת מאה, חשה בצורך לחגוג את החיים, וגם פרקטית – רצתה לעזור לעצמה ולנשים עצמאיות אחרות לקבל חשיפה באזור מאתגר כמו הנגב המערבי. היא הרימה את הפסטיבל הראשון ביוני 2023. "שירי לא יכלה לבוא כי כפיר היה תינוק, אבל היא מאוד תמכה ושמחה שהיה מוצלח. זה היה אירוע קטן ודל תקציב, 50 נשים בסך הכול. בדיעבד זה היה הכי חובבני אבל מוצלח, ואני עפתי על עצמי ואמרתי שיאללה, עושים עוד אחד. שירי אמרה שבפעם הבאה היא תבוא".

אז החלטת לעשות את הפסטיבל השני באוקטובר 2023. מה שכמובן לא קרה בסופו של דבר.

"דיברנו על זה וממש לקראת הסוף סיכמנו ששירי תבוא לעזור לי בהקמה וכמה ימים לפני 7 באוקטובר היא סימסה והציעה שאביא זמרות כמו דינדין אביב, איה כורם ועלמה זהר, ואמרתי לה שאין לי תקציב. ואז קרה 7 באוקטובר".

המחבלים גנבו את הלפטופ

רם אהרון והמשפחה היו באותו הבוקר בניר עוז. חגיגת יום ההולדת שתוכננה לבן התחלפה בשהות דרוכה עד הקצה של 12 שעות בממ"ד. "נכנסו אלינו מחבלים הביתה ובין היתר גנבו את הלפטופ עם התכנונים של הפסטימאמא. גם אצל ההורים שלי היו מחבלים הרבה שעות ופתאום בצוהריים חברה שלחה תמונה של שירי וכתבה שהיא נחטפה. בשלב הזה בכלל לא ידעתי שיש חטיפות בקיבוץ וזה היה מין… לא רק שיש חטיפות, חטפו חברה כל כך קרובה שלי, שהייתה בת בית אצלנו וגם הילדים שלה ושלי היו חברים טובים. זה היה שוק. לי היה ברור שהם חוזרים".

לאורך התקופה נשאלה מתי תפיק את הפסטיבל, אבל היא התעקשה לחכות לחברתה שבעזה. "הנחתי הכול בצד וכל מה שעניין אותי היה המאבק להחזרת החטופים ובמיוחד היא. ובזמן הזה, פברואר 2024, אבא שלי, שמואל רם, שהיה ממייסדי הקיבוץ ומאוד קשור אליו, הרגיש לא טוב. הייתה לו קריסת מערכות והוא נפטר. הוא היה אחד מסמלי הקיבוץ, איש אוהב אדם שמנסה לשווק את הקיבוץ לכל משפחה שמגיעה לבקר, והוא מת משברון לב. אמא שלי, שהייתה מאוד חולה, נפטרה חצי שנה אחריו. הם שרדו את הטבח אבל לא את האחרי", היא מספרת.

ואז שירי חזרה. לא כמו שייחלת.

"ואז הבנתי שאני חייבת לעשות את ה'פסטימאמא' השני לאורה, ושהוא יוקדש לה. גם הקימה הזאת מהשבר הייתה חשובה לי, עם דגש על הנשים העצמאיות בנגב המערבי, כשבאמת היה מאוד מאוד קשה לאסוף את השברים ולהתחיל שוב כעצמאית. ויש כאלו שלא קמו".

היה לי ברור שהזמרות ששירי ציינה חייבות להופיע שם, כי זאת הצוואה שלה. הבנתי שהפעם זאת תהיה הפקה רצינית. כשניסיתי להסביר את החזון אמרתי שזה יהיה אירוע סטייל 'אינדינגב' אבל לנשים

המטרה של רם אהרון, שכעת מתגוררת עם קהילת הקיבוץ בכרמי גת, היא לפרגן לנשות הנגב המערבי ולכן כמעט כל הסדנאות בפסטיבל הן שלהן. "שום דבר לא בהתנדבות וזה מקום שיאפשר להן לצמוח ולפרוח", היא מדגישה. "הבירה המובילה תהיה של JOHANBEER, מותג הבירה שנקרא על שם ג'וני סימן טוב מניר עוז שנרצח, וכמובן שהיה לי ברור שהזמרות ששירי ציינה חייבות להופיע שם, כי זאת הצוואה שלה. הבנתי שהפעם זאת תהיה הפקה רצינית ומקצועית ומנוסה ובכל פעם שניסיתי להסביר את החזון אמרתי שזה יהיה אירוע סטייל 'אינדינגב' אבל לנשים".

היא חברה כך לאינדיגיגס, אנשי פסטיבל אינדינגב, והחליטה למקם את הפסטימאמא באותו הלוקיישן – מצפה גבולות. "היה ברור שהפסטיבל הזה יהיה משהו אחר מבעבר, הרבה יותר גדול ופסטיבלי ועם הרבה ערכים של שירי בתוכו, דברים שהיא התחברה אליהם והאמינה בהם, כמו סטיילינג טיפולי. היא הייתה מאוד יצירתית ויש שם מתחם של יצירה ותנועה. חשבתי מה היא הייתה רוצה שיהיה, אם הייתה באה לפסטיבל".

וזה מחבר אותנו לקמפיין מימון ההמונים שמסתיים מחר. הקמת הפסטיבל הזה דורשת הרבה כסף.

"הבנו שצריך עזרה של מימון המונים, כשהמטרה היא לא שיתרמו לנו כי אנחנו יודעים שכבר נמאס לאנשים לתרום וזה ברור, אז אנחנו מציעים תשורות מוזלות או כרטיסים בהנחה ודרך זה לעזור לפסטיבל לקרות. הוא יכלול גם הרצאה של ליהיא לפיד ופאנל מיוחד עם משפחה וחברים של שירי, הרבה מאוד דוכנים ודוכני אוכל של הנגב המערבי, טיפולים אלטרנטיביים ואמירה גדולה שאנחנו בוחרות בחיים. וכל הנשים בארץ שעברו את השנתיים וחצי הכול כך קשות האלו – זה הזמן בשבילן ליהנות ולחגוג וזה מותר וזה בסדר, וזה לא אומר שאנחנו לא זוכרים".

האירוע יתרחש ב-30.4 עד ה-1.5, סמוך ליום הולדתה של ביבס (24 באפריל). בינתיים רם אהרון מתמוגגת מההתגייסות ומהפידבקים. "מדהים שכל כך הרבה נשים ואנשים הצטרפו לחזון הזה, יש צוות שלם לפסטיבל, נשים שתומכות מחו"ל, זה נהיה מפלצת והתגובות כל כך מרגשות, אנשים מתחברים ורוצים שזה יצליח וכשאני נכנסת למצב ייאוש אני אומרת שאני חייבת לעשות את זה בשביל כל מי שמאמין בנו. עצם זה שאני פה לעשות את זה, לא מובן מאליו".

יהיו הרבה מאוד דוכנים ודוכני אוכל של הנגב המערבי, טיפולים אלטרנטיביים ואמירה גדולה שאנחנו בוחרות בחיים. וכל הנשים בארץ שעברו את השנתיים וחצי הכול כך קשות האלו – זה הזמן ליהנות ולחגוג וזה מותר, וזה לא אומר שאנחנו לא זוכרים

בסרטון של הפסטיבל נשים רוקדות באווירת שאנטי, משיקות בקבוקי בירה, מתרגלות יוגה, מתחבקות. "אני זכיתי בחיים האלו וזה לא מובן מאליו שכולנו פה בחיים, דלת ממ"ד הפרידה ביני לבין גורל אחר לגמרי ובשביל אלו שלא זכו – אנחנו צריכים לעשות את הדברים הכי טובים שיש", אומרת רם אהרון. "גם לי הפסטיבל הזה הוא חבל הצלה וזה נותן לי מהות ועוזר לי בהתמודדות האישית שלי ואין מצב שזה לא קורה. לא מעניין אותי להרוויח ממנו, רק שנכסה את ההוצאות ושזה יקרה". קמפיין מימון ההמונים הגדיר לעצמו לאסוף 450 אלף שקל, כמחצית מעלות הפסטיבל. נכון לעכשיו נאספו כמעט 126 אלף שקל.

מה ירדן חושב על האירוע?

"המשפחה מאוד מאוד תומכת, ירדן גם פירסם פוסט על זה. היה לי מאוד חשוב לקבל את ברכת המשפחה לפני שיצאתי לדרך והם שמחו מאוד. לירדן גם מאוד חשוב שיכירו את שירי האשה ויפרידו את הסיפור הטרגי ממנה. כל המשפחה עוזרת, הבנות יבואו, בטח. זאת עשייה שמחייה את שירי מבחינתי, היא איתי כל הזמן כשירי החברה, אני כל הזמן מדברת איתה. אני חושבת על התגובות שלה ומה היא הייתה אומרת וזאת הדרך שלי, באיזשהו מקום, להתמודד עם האובדן שלה".

לרכישת כרטיסים ולתמיכה באירוע giveback.co.il/project/89125