כפר עזה: על הדשא ליד הנשקייה

קיבוץ כפר עזה שוכן שני קילומטרים מהגבול, הוא נוסד לפני 75 שנים כהיאחזות נח"ל, והוא קרוב לוודאי אחד הקיבוצים היפים בארץ. לדעתה של שחר באום, מנהלת התקומה בקיבוץ, הוא היפה ביותר בלי כל תחרות. "עכשיו כשהתארחתי בשני קיבוצים אחרים", היא אומרת בחיוך, "אני יכולה לומר זאת בוודאות".

ב-7 באוקטובר פונו חברי כפר עזה לשפיים, נתיבות ואילת. כיום כ-500 מאנשי הקיבוץ נמצאים ברוחמה, הקיבוץ שפתח להם את שעריו (100 חברים נוספים בשפיים ו-350 במקומות שונים ברחבי הארץ).

הנהלת התנועה הקיבוצית והנהלת הקיבוץ יושבות לפגישת עבודה בבניין ישן ששימש בעבר כמחלבה, וכיום שופץ ומשמש כמועדון בו יכולים חברי כפר עזה להיפגש לשיחות, לישיבות עבודה ולתכנן את עתידם.

"המטרה שלי היא לייצר קיבוץ טוב יותר אפילו ממה שהיה קודם", אומרת באום בנחישות, "אנחנו נבנה מחדש מבני ציבור טובים יותר ובתים מאובזרים יותר".

היא מספרת שהמדינה לא תקצבה את שיקום הקיבוץ כפי שצריך. "אנחנו לא בונים למשל את השכונה באותו מקום שהיא היתה, וזה דורש הנחת תשתיות חדשות ועבודה רבה. לכן הקיבוץ נדרש לגייס גם משאבים ומתנדבים בעצמו".

במהלך החדירה לתוך הקיבוץ הרגו מחבלי חמאס 62 אזרחים ו-19 חיילים. 19 איש נחטפו מכפר עזה ו-2 מתוכם נהרגו מאש צה"ל: אלון שמריז ויותם חיים. הקיבוץ נדרש לעשות את הבלתי אפשרי ולהתמודד בעת ובעונה אחת עם שיקום הקיבוץ, ריפוי הקהילה, דאגה לאנשים ונשיאת הזיכרון.

יש מי שרואה במסירת העובדות ובעמידה על האמת ועל האירועים שאירעו בקיבוץ את שליחותו. כזה הוא זהר שפק, חבר הקיבוץ. שפק מספר שבכפר עזה התקיימו כבר 6,147 סיורים. כ-200 אלף איש מהארץ ומהעולם ביקרו במקום. המשלחת האחרונה היתה מפינלנד, לפניה ביקרו מפקדים מצבאות העולם במקביל לקבוצות ישראלים ובני נוער מבתי ספר.

״הסיורים האלה הם חלק מהתרפיה שלי", אומר שפק הנרגש, איש צנוע שאהבת הארץ והקיבוץ זורמת בעורקיו. הסיורים בכפר עזה מתחילים לרוב על הדשא שליד הנשקייה, שם נרצחו חברים מכיתת הכוננות של הקיבוץ, "תשאלו אותי כמה שיותר שאלות קשות״, הוא דורש ממי שבא להיפגש עימו.

שפק מספר שחברי כיתת הכוננות התבקשו על ידי רשויות הביטחון להכניס את הנשקים לנשקיה הנעולה, ולא לשמור אותם בבתים. "הם הסבירו שמבחינה סטטיסטית, סביר יותר שזה ישמש לפח"ע, ואנחנו היינו ממושמעים. רוב כיתת הכוננות נהרגה בדרך לכאן. הם ביקשו להתייצב בשביל להגן על חברי הקיבוץ".

קיבוץ כפר עזה נראה בחודשים האחרונים כמו אתר הנצחה המשולב באתר בנייה. זיכרון הנופלים והנרצחים מהול בניסיונות שיקום והתחדשות. "הדשא הזה מסמל עבורי את האתגרים של שיקום כפר עזה", מצטרפת באום לצידו של שפק, "אני שיחקתי כאן 'חיי שרה' וכדורגל, כילדה. זה הדשא של החינוך. הדשא של גן השעשועים. הנשקייה תמיד היתה בניין שולי ולא ברור שעמד בצד, ולא עניין אותנו.

"האירועים שקרו כאן על הדשא הזה, ושאי אפשר להכיל אותם, העובדה שמי שגדל איתי כאן נהרג בדיוק פה, מעלים את השאלה איך אפשר לחזור לכאן ולהפוך את הדשא הזה שוב למשהו טוב, שילדים ישחקו פה, ויצחקו פה, כאשר המוות נמצא בכל פינה".

"אני יודעת שהקהילה הזו צריכה להשתקם ואני עוסקת בזה כל הזמן", אומרת באום, "אבל אני לא בטוחה שאני ברמה האישית אחזור. בגלל המציאות הביטחונית. אבא שלי נטוע עמוק באדמה הזו, וברגע שאפשר יהיה להדליק דוד עם מים חמים, הוא יחזור. אני לא יודעת אם אני רוצה שהילדים שלי יגדלו פה. שבעתי מהבטחות על ביטחון".

שפק מספר על הקרבות בקיבוץ ועל האירועים בשכונת הצעירים עליה נסוב דיון בין חברי הקיבוץ האם לשמר אותה כמצבת זיכרון או לחדשה כשכונת צעירים לדור ההמשך. הצעת הביניים היא להעתיק את השכונה שנפגעה לאזור האנדרטה.

ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, אומר שישנם גורמים שמנסים לחדור לתוך הקיבוץ ולהחליט כיצד יתעצבו הדברים. הוא מדגיש שזו החלטה של חברי הקיבוץ שלוקחים בחשבון את ההשלכות הלאומיות וההיסטוריות. "מי כמוכם מבינים מה אירע כאן, ויודעים לעמוד על המשמעויות עבר הפרט, הקיבוץ והמדינה".

במהלך השנתיים האחרונות לקח על עצמו שפק מספר תפקידים הכרחיים שאולי לא דמיין שייאלץ לקחת: צוות הלוויות של הקיבוץ, עבודה משפטית בינלאומית לחשיפת מה שאירע, מעורבות בפעולות הזיכרון וההנצחה, הדרכת סיורים ועוד. אחד הדברים הקשים ביותר עבור שפק אלו ידיעות כוזבות, "פייק ניוז", שמופצות בישראל. "המטרה שלי היא להעביר את האמת כפי שקרתה", הוא אומר, "בלי פוליטיקה".

"בראייה של שנתיים אחורנית", אומר שפק, "אחד הרגעים הטובים שהיו לי זה החיבוק שקיבלנו מאנשי קיבוץ שפיים ומאנשי התנועה הקיבוצית. כשאתה מבין שאתה לא לבד, זה רגע משמעותי".

"אני יודע שאני אחזור לקיבוץ", אומר שפק, "היום אנחנו עובדים על הבית שלנו וזה מעלה הרבה רגשות".

כיום יש בקיבוץ מכינה ושנת שירות של התנועה הקיבוצית, מתגוררים בו כ-5 משפחות ובנוסף עובדים שמתחזקים את המשק החקלאי והקיבוץ. ישנם גם צעירי וצעירות 'הקיבוץ הנודד', מיזם של התנועה הקיבוצית, שפועלים לסייע בעבודה החקלאית.

לצד הקשיים והאתגרים המרובים יש תקווה ואופטימיות. אמיר אלמברג, מנהל הצמיחה הנמרץ של כפר עזה, מעריך שבקיץ 2026 כבר אפשר יהיה לחזור לחיות בקיבוץ. אם כך יקרה, כפר עזה יהיה הקיבוץ הראשון לחזור מבין הקיבוצים שנפגעו קשה כל כך במלחמה.

"יש כאן בכפר עזה משהו מאוד חזק, שמוביל אתכם, ואתם צריכים לשמור עליו", אומר רם שפע, רכז האזור מהתנועה הקיבוצית. "תודה שאתה נושא את לפיד הזיכרון", הוא פונה לזהר שפק.

אורלי רם, רכזת האזור מהתנועה הקיבוצית, עובדת כבר שנתיים בליווי הקיבוצים שנפגעו. "אני מחבבת אנשים שדעתם פתוחה", היא מצטטת שיר שתורגם על ידי רמי סערי, "דעת פתוחה היא יותר מחוכמה, יותר מלהיות צודקים, יותר מ"אני הרי אמרתי" ומ"ידעתי את זה כבר בשנת…"