כפר עזה בחר במתווה הנצחה. "מצפים מממשלת ישראל ומהציבור לכבד את ההחלטה"

אבן דרך במתווה ההנצחה של שכונת דור צעיר בקיבוץ כפר עזה נרשמה הבוקר (יום רביעי) לאחר שרוב המצביעים מקרב בעלי זכות ההצבעה בקיבוץ תמכו בהצעה להעתיק מספר מבנים משכונת דור צעיר למתחם סמוך לכניסה לקיבוץ בו ממוקמת אנדרטת "כתב ושם", לא הרחק מבית העלמין של הקיבוץ.

מקהילת כפר עזה נמסר, כי "ההצבעה על מתווה ההנצחה הגיעה לסיומה בהשתתפות 78% מבעלי זכות ההצבעה. 69% מהמצביעים בחרו באופציה של העתקה חלקית של שכונת דור צעיר לשטח בקרבת הקיבוץ בו יוקם מרכז הנצחה ומורשת הפתוח למבקרים, מבלי להותיר בתי עדות בשטח הקיבוץ".

בהודעת קהילת כפר עזה נמסר גם כי "לאורך התהליך בלטו יכולות ההקשבה וההכלה המיוחדות של קהילת כפר עזה, שהסתיימה בהצבעה הוגנת, שנותנת ביטוי לקול של כל חברי הקהילה ובסופה התקבלה החלטה חד משמעית וברוב גדול. אנו מצפים שממשלת ישראל והציבור יכבדו את תהליך הבחירה ויסייעו לקהילה בדרך שבחרה בכל המובנים וכפי שהמדינה התחייבה".

ההחלטה נפלה לאחר תהליך ארוך וכואב שהחל עוד לפני שנה וחצי. גובשה פרוגרמה לתוכנית ההנצחה וההחלטה היתה אז לא לדון בנושא עד שובם של זיוי וגלי ברמן מהשבי

שלוש חלופות

יו"ר קיבוץ כפר עזה, סיגל מורן, אמרה ל"זמן קיבוץ", כי זו הייתה אחת ההצבעות הקשות והכואבות שהקהילה נאלצה להשתתף בה. "ההחלטה נפלה לאחר תהליך ארוך וכואב שהחל עוד לפני שנה וחצי. גובשה פרוגרמה לתוכנית ההנצחה וההחלטה הייתה אז לא לדון בנושא עד שובם של זיוי וגלי ברמן מהשבי ברצועת עזה לאחר שנחטפו ב-7 באוקטובר במתקפת המחבלים על הקיבוץ. התחלנו לפני כחודש וחצי בשיח קהילתי משמעותי בנושא ההנצחה".

סיגל מורן הוסיפה וציינה, כי "ביום חמישי האחרון קיימנו אסיפה בנושא בהשתתפות כ-200 חברים, חלקם באופן פיזי, חלקם בזום, זו הייתה שיחה לא פשוטה. בסופו של דבר, נערכה הצבעה בקלפי והבוקר (יום רביעי) נפלה ההכרעה מבין החלופות שעמדו להצבעה באשר לאופן ההנצחה לנרצחי כפר עזה ב-7 באוקטובר. ההנצחה תהיה במתווה אחיד.

חברת הקיבוץ, בתיה הולין: לא מדובר רק בהנצחת שכונת דור צעיר, אלא בהנצחת כל נרצחי הקיבוץ באסון שקרה לנו ב-7 באוקטובר

"בפני האסיפה הוצגו שלוש חלופות באשר לאופי ההנצחה. חלופה אחת היתה לגבי שימור השכונה והעתקתה לאזור הכניסה לקיבוץ סמוך לבית העלמין. חלופה שנייה הייתה לשמר חלק משכונת דור צעיר במקומה הנוכחי וחלופה נוספת הייתה לשמר את כל השכונה במקומה הנוכחי.

"בסופו של דבר הוחלט על העתקת חלק ממבני השכונה לאזור הכניסה לקיבוץ. אנחנו מבקשים עכשיו מהממשלה לכבד את החלטת כפר עזה ולסייע לנו בכל מה שנדרש על מנת שנוכל לממש את ההחלטה שהתקבלה על ידי קהילת הקיבוץ".

הזיכרון המוחשי האחרון

חברת הקיבוץ, בתיה הולין, ציינה בשיחה ל"זמן קיבוץ" כי "תמכתי בהצעה שהתקבלה ואני שמחה על ההחלטה. לא מדובר רק בהנצחת שכונת דור צעיר, אלא בהנצחת כל נרצחי הקיבוץ באסון שקרה לנו ב-7 באוקטובר. יש צורך להנציח את חברי כיתת הכוננות של הקיבוץ ואת כל מי ששילם בחייו במתקפת המחבלים על הקיבוץ ב-7 באוקטובר".

משפחות שכולות: מדובר בעניין לאומי

בעקבות החלטת קהילת כפר עזה בדבר העתקת חלק ממבני שכונת דור צעיר ממקומם הנוכחי ולהרוס את שאר מבני השכונה שנפגעה קשות במתקפת המחבלים ב-7 באוקטובר, פנו משפחות שכולות, ובהן חברי קיבוץ והורים לנרצחים שאינם חברי קיבוץ, לשר המורשת, עמיחי אליהו ולשר התפוצות, עמיחי שיקלי, וקראו לשני השרים לקחת אחריות ולפעול באמצעים שיש בידיהם על פי חוק ומתוקף תפקידם להקמת מפעל הנצחה לאומי בשכונת דור צעיר שבקיבוץ כפר עזה.

בפנייתן, באמצעות עורכי הדין יחיאל וינרוט ומאיר אברהם, טוענות המשפחות השכולות, כי הנהלת הקיבוץ התעקשה לקיים את תהליך ההצבעה למרות פניית משפחות שכולות לחכות עם ההצבעה עד לסיום מצב החירום בעורף בעקבות המלחמה עם איראן ולבנון.

"ההחלטה על הריסת הבתים", אומרות המשפחות השכולות, "והעתקת רק חלק קטן מהם בלבד אל מחוץ לגדר, לשטח בית העלמין, היא עובדה מוגמרת. כפר עזה ושכונת דור צעיר הם כאמור המיקרוקוסמוס של הטבח ביישובים ובעוטף עזה ב-7 באוקטובר וכך גם נתפסים בעיני העולם. על רקע זה מזדקרת במלוא עוזה סוגיית אופיו והיקפו של מפעל ההנצחה המרכזי לטבח בכפר עזה, החורגת בהרבה מגבולותיו הגיאוגרפיים של הקיבוץ ואף הפכה לעניין לאומי המעניק מטבע הדברים דגש מיוחד לרכיב 'השימור באתרו' – הנצחה לדורות של הטבח הנורא במקום התרחשותו בפועל. שם עצר הזמן מלכת וקפאו המראות, הקולות, הריחות והזיכרונות למען הדורות הבאים".

איריס חיים: לשקול שוב

בתוך כך, לאחר שהתקבלה ההחלטה בסוגיית הנצחת שכונת דור צעיר בכפר עזה, שיתפה איריס חיים, אשר בנה יותם נחטף באותה שבת שחורה של 7 באוקטובר מהקיבוץ ונהרג בשוגג על ידי כוח של צה"ל ברצועת עזה, בפוסט כואב וקשה את תחושותיה בעקבות קבלת ההחלטה.
"במהלך השנים האחרונות", שיתפה איריס חיים, "קיבוץ כפר עזה היה עבורי המקום שבו הבן שלי, יותם, התגורר, חי, יצר, ניגן וחלם. שם הוא גידל את החתול שלו רמזי. שם הוא היה בשעות חייו האחרונות על אדמת מדינת ישראל. זה היה הבית שלו.
בשעה 10:49 הוא נחנק מהשריפה בבית, הוא קפץ מהחלון כשהוא יודע שמחכים לו טרוריסטים.
ההודעה האחרונה שלו הייתה: אין לי אויר, אני יוצא מהחלון הם עומדים להרוג אותי.
אני מגיעה לכפר עזה לפחות פעם בחודש, שק החול של החתול עדיין נמצא בארון שמחוץ לחדר, יש שם עדיין כלי אוכל מנופצים, מיטה עם מזרן וקיר עם סימני רגליים של חתול נואש שכנראה ניסה לברוח.

שכונת הצעירים או מה שנשאר ממנה היא מקום קשה. יש בה בתים שרופים, בתים שהם עדות לזוועה שקרתה לנו

זה הזיכרון המוחשי האחרון שלנו מהבית של יותם. זה זיכרון מוחשי של עם ישראל שמגיע בהמוניו לראות ולזכור, לבכות, להראות את גודל האסון ומה קורה כשמנרמלים סיטואציה של זריקת טילים יומית.
שכונת הצעירים או מה שנשאר ממנה היא מקום קשה. יש בה בתים שרופים, בתים שהם עדות לזוועה שקרתה לנו. יש שם עדיין ראש של ניראל זיני שלא נמצא ושהמשפחה מחפשת.

לא נעים לראות זה בטוח, אבל האם נכון לפרק את המקום הזה?
רוב חברי קיבוץ כפר עזה (67 אחוז מהם) הצביעו בימים האחרונים על פירוק השכונה.
ההצבעה היתה בנוכחותם של חברי הקיבוץ בעלי זכות ההצבעה. היו שם צעירים שנחטפו מהשכונה שביקשו להשאיר אותה, צעירים שמבינים את החשיבות. זה לא עזר.

בעוד 50 שנה יטענו שלא היה ולא נברא ושהכל המצאה שלנו. בואו נשמר את הבתים האלה

אנחנו הורי הנרצחים והחטוף שנהרג (יותם) שאינם חברי קיבוץ לא השתתפנו בהצבעה או בדיונים – קיבלנו עובדה מוגמרת בהודעת וואטסאפ עם קובץ מצורף – המקום שבו הבן שלך חי עומד להריסה – תתמודדי.
אני מתמודדת עם ארוע קשה שבו הבן שלי נחטף ונהרג, וזה עוד אירוע שבו אני מרגישה שחטפו לי את זכות הדיבור, התקבלה החלטה שנוגדת לחלוטין את הערך הלאומי של שכונת הצעירים וצר לי על כך מאוד.

אני פונה לשר המורשת ולחברי קיבוץ כפר עזה שוב, ההחלטה התקבלה ברוב מאוד דחוק, יש פה עניין חשוב לכל עם ישראל, בעוד 50 שנה יטענו שלא היה ולא נברא ושהכל המצאה שלנו.
בואו נשמר את הבתים האלה – פחות נוח אולי אבל סופר חשוב למען הדורות הבאים שלנו".