"לוחם צדק ושוויון". נפטר אמציה רייז מעין המפרץ

סיפור חייו של אמציה שלוב בדרך בלתי ניתנת להפרדה בסיפורו של עין המפרץ, קיבוצו. הוא נולד ב-20.8.1938 להוריו הניה וצבי רייז, אח בכור לדובי ולאה, כמה ימים לפני שעלה הקיבוץ לקרקע. אמציה גדל, למד בכיתת "עופר" וחי כל ימיו בעין המפרץ, "לאורך שנות הילדות והנעורים היה מלא יוזמות ותעלולים, וברוח של יזמות דומה המשיך ליזום ולהיות מעורב בכל הנעשה בקיבוץ כל חייו", ספדו לו בקיבוץ.

אמציה שירת בגולני, היה מ"פ בסדיר ומג"ד במילואים, הגיע לתפקידי פיקוד גבוהים ונלחם בששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן מילא תפקידים בפיקוד העורף, ותקופה ארוכה היה יו"ר צח"י בקיבוץ. הצבא ותחום הביטחון המשיכו להיות חלק חשוב בחייו.
לאחר הצבא חזר לקיבוץ, ניהל את הפרדס כמה שנים, וכשעבר לתעשייה ניהל את "עטיפית" והקים את מחלקת חלת הדבש בימ"א.
ב-1967 נשא את רחל לאישה, ונולדו להם ארבעה ילדים: איל, ירון, לבנת – היא עדן היום, ורן.

מעורב ופעיל, אכפתניק בכל ליבו

בקיבוץ מילא תפקידים רבים והיה מזכיר קיבוץ. ב"מילואות" היה רכז משאבי אנוש ומזכיר פנים.

היה מעורב ופעיל בתנועה, בהסתדרות ובמפלגה, במפ"ם ובהמשך במרצ. היה נציג הקיבוץ הארצי בהסתדרות וחבר בוועד הפועל של ההסתדרות, וכן קשור לכלי התקשורת של התנועה – חבר דירקטוריון ב"על המשמר" ויו"ר "הדף הירוק" .

פעמים רבות עשה 'חיים קשים' לממלאי התפקידים, תמיד מתוך דאגה אמיתית ואכפתיות כדי שיהיה כאן טוב יותר

בתחילת שנות האלפיים יזם הקמת צוות לשימור אתרים, שהשיג הכרת המדינה ב-12 אתרים בקיבוץ.

"בקיבוץ היה אכפתניק בכל ליבו, מעורב בדברים קטנים כגדולים, ותמיד ניסה לשמור על זיכרון העבר ועל מעשי החברים שהלכו לעולמם", סיפרו בקיבוצו. "השתתף באופן פעיל בשיחות הקיבוץ, ופעמים רבות עשה 'חיים קשים' לממלאי התפקידים, תמיד מתוך דאגה אמיתית ואכפתיות כדי שיהיה כאן טוב יותר".

סמל לשומרי הערכים הקיבוציים. התנגד לשינויים, אבל ידע גם להסתגל אליהם. דמות של לוחם לצדק, לשוויון, לשלום, לכל ערכי מגילת העצמאות

אמציה המשיך את מורשת אביו צבי, שהיה רב בהכשרתו ושנים רבות העביר את פרשת השבוע.
"בקיבוץ היה סמל לשומרי הערכים הקיבוציים. התנגד לשינויים, אבל ידע גם להסתגל אליהם. דמות של לוחם לצדק, לשוויון, לשלום, לכל ערכי מגילת העצמאות".
"קשה לחשוב על עין המפרץ בלי אמציה".

חי ונושם הפועל תמיד באדום

בנו איל רייז, ממלא מקום וסגן ראש המועצה מטה אשר ספד לו:
"אבא שלי, שלנו, לוחם צדק ושיווין אוהב ורודף שלום. בילדות ביחד אתך אין נחל, מצפור, שמורה שרגלינו לא ביקרה, ארמון בחול שנבנה, ובמים עד אי הזבובים שוחים אל מול הגלים".
"המנון הקיבוץ זה השיר שלך, ליום העלייה לקרקע וליום הולדתך, יש תאריך משותף לך ולקיבוץ. מהסליק ועד המגדל התמסרת למורשת ולשימור אתרים, יצרת שלטים מתובלים בסיפורי חיים.

אורחות החיים משתנים אך הם לא משנים את מי שאתה. בשיחת הקיבוץ ובשבילים נאבק על ערכים, מפקד יום הזיכרון נפתח בקולך, בפרדס ובמזכירות, ב"חלת הדבש" והתרבות, בעטיפית ומילואות – בכולם המלאכה שלך נוכחת משאיר חותם כמי שפיו וליבו שווים.

מוקף בחברים אוהבים ונתינה בעצב ובשמחה. ימי חול, שיגרה ומלחמה, תמיד מגויס ועומד על משמרה ואתה בן 87 בלכתך .
חניך בעופרים ואלומה, מדריך של אמא בתנועה, שורק כול הדרך עד מצדה, לא מוותר על אף מועצת תנועה. מחבר בין נתיבי הפרשה, לדרך ארץ ועשייה בחברה בישראל.

על המשמר – בדף הירוק קורא לציונות לסוציאליזם ולאחוות עמים מרעיון למעשה, אוחז בדגל על הגשר, פעיל ברשתות, פוקד סניפים בעת בחירות.
מבית החולים אתה מבקש שנודיע שלא תוכל להגיע לישיבת המזכירות בהסתדרות. תמיד בשליחות מפ"ם, מרצ, דמוקרטים, דואג לתופרות ממצפה רמון הרחוקה ועד 'שומעים חזק' בפלך הסמוכה.

חי ונושם הפועל תמיד באדום, באולם נעמן היידה נקודות נשמע מהיציע, שברקע דגל הקואופרטיב מראה שיש עוד מפרש לבן באופק ברוח שלך הנושבת באומץ ותבונה בכול מסע חייך".

איש של מאבק

ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית ספד לו: "אמציה היה איש של רעיון ודרך, כזה שליבו ופיו שווים תמיד. איש המאמין באידאלים גדולים, אך גם בקלנועית הכחולה עמוסה בנכדים. אמציה היה איש של מאבק. מאבק למען החלש, למען הדרך, וגם למען מצב הרוח. איש תנועה וקיבוץ, איש של התורה והיהדות, איש השומר הצעיר ומר"צ".

אמציה נפטר לאחר מאבק במחלה. הותיר אחריו את אשתו רחל, ארבעת ילדיו איל, ירון, עדן, רן ונכדים.