סגירת מעגל כואבת: אילן פיורנטינו הובא למנוחת עולמים בקיבוצו נחל עוז

שנתיים וחצי לאחר שנפל בקרב בבוקר השבת השחורה של 7 באוקטובר 2023 מול מחבלי החמאס שפלשו לקיבוץ נחל עוז, הובא ביום שישי האחרון רס"מ (מיל.) אילן פיורנטינו ז"ל, ששימש כרבש"צ הקיבוץ, למנוחת עולמים בבית העלמין של נחל עוז כאשר מאות מלווים אותו בדרכו האחרונה.

בצל המלחמה נקבר אילן קבורה זמנית במושב שדה אילן ובסוף השבוע, כאמור, הוא הועבר למנוחת עולמים בקיבוצו.

אילן פיורנטינו, בן 39 בנופלו, נולד בקיבוץ נחל עוז. בקיבוץ סיפרו כי הוא היה ספורטאי בנשמתו, שחקן ואוהד כדורסל וכדורגל, שהיה ידוע באהדתו לקבוצת מכבי תל-אביב.

לאחר שכיהן כסגן הרבש"צ, התמנה ב- 2015 לרבש"צ הקיבוץ, תפקיד בו נשא עד יומו האחרון. בקיבוץ ציינו, כי אילן מילא את תפקידו כשמונה שנים באומץ, במקצועיות, בנעימות ובצניעות, ויחד עם זאת ברצינות ובקור רוח וכי הוא היה הרבש"צ המעוטר ביותר באזור. בשנת 2021 נבחר אילן פיורנטינו להיות רבש"צ מצטיין מטעם מפקד מערך הגנת הגבולות וקיבל את התואר "מצטיין ההתיישבות". "אילן נלחם בעוז רוח ובגבורה עילאית במרצחים בני העוולה", ציינו בקיבוץ, "הוא חסר לכולנו מאוד בכל יום. הוא אהב בכל ליבו את הקיבוץ ועשה רבות למענו. אנו מוצאים נחמה קטנה עם סגירת המעגל והבאתו של אילן למנוחות בבית העלמין בקיבוץ נחל עוז".

אילן פיורנטינו הניח אחריו את הוריו, נורית ויהודה, אשתו שרון ,שלוש בנות, נועם, ליבי ודורון וחמישה אחים ואחיות, קרן, שהם, גיל-לי, עודד ויפעת.

אילן, בוגר בית החינוך האזורי "שער הנגב", התגייס לצה"ל ושירת כלוחם וחובש. לאחר שחרורו עבד מספר חודשים ברפת בנחל עוז, עבר לאחר מכן לתל-אביב וכעבור שנתיים חזר לקיבוץ כדי להדריך את קבוצת הנעורים בקיבוץ. את אשתו שרון פגש כשהגיעה להתגורר בקיבוץ בשנת 2009 בהיותה סטודנטית במכללת ספיר שבשער הנגב. הם נישאו וקבעו את ביתם בנחל עוז.

בעודו נלחם, התקשרה אליו אשתו שרון והוא ענה לה – "אני בקרב", מאז נותק עימו הקשר. הוא נורה למוות במהלך הלחימה מול המחבלים

בבוקר אותה שבת שחורה, עם תחילת מתקפת המחבלים על נחל עוז, דאג אילן פיורנטינו לחלץ את הנער אריאל זוהר שרכב על אופניו ולהביא אותו לביתו, בו שהו באותה עת אשתו ובנותיו. לאחר מכן יצא פיורנטינו לנהל את קרב ההגנה על הקיבוץ מפני המחבלים. בעודו נלחם, התקשרה אליו אשתו שרון והוא ענה לה – "אני בקרב", מאז נותק עימו הקשר. הוא נורה למוות במהלך הלחימה מול המחבלים.

"כאן קשה בלעדייך"

"אחי האהוב", ספד לו אחיו עודד, "מתגעגע אליך בכל יום. קשה לכתוב במילים את התחושה הזאת של חוסר ההשלמה עם זה שאתה לא כאן ולא תחזור. קשה אפילו לדמיין את זה ונראה לפעמים שתכף תחזור אלינו. אין אנשים כמוך. אדם טוב לב וצנוע שרצה תמיד את הטוב. מקווה שטוב לך במקום שבו אתה נמצא. כאן קשה בלעדיך".

"אילי הוא מותג, הוא קונסנזוס", ספדה לו רותם הירשפלד, "אין אחד שלא אהב אותו, כי אי אפשר היה שלא. מלא בחום, טוהר, לב ענק וזך, ענווה, נתינה אין סופית, תמיד עם חיוך, חן וקסם ייחודיים רק לו. תמיד זמין, תמיד נגיש, תמיד נותן מענה. חיוך ביישני ועיניים טובות וחמות. במהלך השנים והסבבים הרבים שחווינו, ועם כל רעש מפחיד וחריג, ידענו התכתבויות רבות. כמה משמעותי הוא היה. לרוב, תשובה שלו הצליחה להרגיע חרדה של ילד פוסט טראומטי שהיה מחובר כל כך אליו ואהב אותו מאוד מאוד. אילי היה משאיר לו הודעות מרגיעות, בסבלנות ועם הנועם הזה שמאפיין אותו. אילי, נסיך, כמה אתה חסר. לנצח גיבור שלנו, לנצח אהוב שלנו, לנצח חלק מהלב שלנו".

השיבה של היום לנחל עוז היא סגירת מעגל כואבת. זו האדמה שהוא אהב והגן עליה, זה הבית. אנחנו מתחייבים להמשיך ולפעול כדי שהאזור הזה יהיה מקום של חיים, של צמיחה ושל ביטחון. בדיוק כפי שאילן פעל לקיים

ראש המועצה האזורית שער הנגב, אורי אפשטיין (כפר עזה), ספד וציין, כי "מאז 7 באוקטובר, היום שבו עמד בחזית, נלחם בגבורה והגן על הבית, חיכינו לרגע הזה שבו נוכל להחזיר את אילן למנוחת עולמים בשדות שכל כך אהב. אילן היה לפני הכל איש של אחריות ושליחות. כרבש"צ של הקיבוץ הוא פעל מתוך מחויבות עמוקה למקום ולאנשים והיה עבור רבים העוגן והכתף להישען עליה. הוא האמין בעבודה קשה, בדאגה לקהילה ובנוכחות שקטה שנתנה ביטחון. השיבה של היום לנחל עוז היא סגירת מעגל כואבת. זו האדמה שהוא אהב והגן עליה, זה הבית. המורשת שאילן השאיר אחריו היא התשתית שעליה אנחנו ממשיכים לבנות כאן את שער הנגב. אנחנו מתחייבים להמשיך ולפעול כדי שהאזור הזה יהיה מקום של חיים, של צמיחה ושל ביטחון. בדיוק כפי שאילן פעל לקיים".