כמה נקודות "שווה" ילד שאינו משותף לחבר הקיבוץ ולתושבת, בתקנון השיכון?

באמצעות עו"ד אהוד דהאן, סיפר חבר הקיבוץ (הוא – התובע) בתביעתו כי "הוא נישא לפני שנים לבת זוגו והיא עברה לגור עימו בדירה בשכונת הסטודנטים בקיבוץ, יחד עם בתה מנישואין קודמים. קודם לנישואין חתמו התובע ורעייתו על הסכם המסדיר את מכלול הזכויות והחובות הנובעים ממגוריה של בת הזוג של התובע כתושבת הקיבוץ (בשונה ממי שהיא חברה בקיבוץ).

לימים, פורסמה בקיבוץ רשימת שיבוץ של חברי קיבוץ לדירות שלא בשכונת הסטודנטים אלא בשכונה אחרת שמתאימה למשפחות (נקרא לה – שכונת המשפחות). התובע ורעייתו לא נכללו ברשימה, ומשכך, ואף בהתחשב בכך שרעייתו הייתה בהריון מתקדם והדירה בה התגוררו בני הזוג לא התאימה עוד לצורכיהם, פנה התובע לרכזי ועדת השיכון של הקיבוץ בבקשה לקבל דירה שתואמת את מבנה משפחתו וצרכיה בשכונת המשפחות.

הקיבוץ: לא נמצא בסיס תקנוני למתן נקודות שיכון או הטבות עבור ילדי תושבים שאינם ילדים משותפים לתושב ולחבר הקיבוץ

פניות התובע בעניין זה נדחו, שכן לפי תקנון הקיבוץ, ילד של תושב הקיבוץ (שאינו חבר קיבוץ), לא מקנה "ניקוד" במבחני הזכאות לפי התקנון. ערעור שהגיש התובע למוסדות הקיבוץ על החלטה זו נדחה מהטעם "שלא נמצא בסיס תקנוני למתן נקודות שיכון או הטבות עבור ילדי תושבים שאינם ילדים משותפים לתושב ולחבר הקיבוץ". משכך, עתר התובע לבית המשפט וביקש להוציא צו "שיחייב את הקיבוץ להכיר בזכותו לקבלת דירת מגורים מותאמת לו ולמשפחתו, וכן לתשלום פיצוי כספי בגין לשון הרע, הפליה ופגיעה בזכויותיו".

החבר ביקש להוציא צו שיחייב את הקיבוץ להכיר בזכותו לקבלת דירת מגורים מותאמת לו ולמשפחתו, וכן לתשלום פיצוי כספי בגין לשון הרע, הפליה ופגיעה בזכויותיו

הקיבוץ, באמצעות עו"ד עומר כהן (נשיץ ושות') מיהר לבקש מבית המשפט "לסלק את התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, או להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי שלו הסמכות העניינית לדון בתביעה זו".

סעד הנוגע לדירה או להחלטת אגודה שיתופית?

לפי "חוק בתי המשפט" לכל ערכאה שיפוטית יש "סמכות" לדון בעניינים מסוימים, ולא באחרים. משמגיע הליך משפטי לבית המשפט, השופט בוחן תחילה אם יש לו "סמכות" לדון "בעניין" שלפניו. לכל בית משפט "סמכות עניינית" שונה לדון בעניינים שונים. לפי "הסמכות העניינית" של בית המשפט, יודע התובע שמבקש סעד שיפוטי בפני מי להגיש את תביעתו (בג"ץ, שלום, מחוזי, משפחה, עבודה וכיו"ב), כאשר הבדיקה נעשית לפי הסעד המבוקש באותה תביעה. החוק קובע באילו "עניינים" מוסמכת לדון כל ערכאה שיפוטית. כך למשל עניינים הנוגעים ל"חזקה ושימוש במקרקעין" הם בסמכות בית משפט השלום.

החבר מבקש סעד שיחייב את הקיבוץ להכיר בזכותו לקבל דירת מגורים מותאמת למשפחה

החבר-התובע טען כי הסעד שהוא מבקש מבית משפט השלום נוגע לדירה. החבר אמר שאינו מבקש לשנות את תקנון הקיבוץ, ולדבריו לפי התקנונים הקיימים, הוא זכאי, מכוח היותו חבר קיבוץ, לקבל דירה בת ארבעה חדרים בשכונת המשפחות, ולכן, הסביר החבר, מדובר בסעד משפטי שענייננו קבלת חזקה ושימוש במקרקעין בדירה, שהוא, לשיטתו, בגדר סמכותו של בית המשפט השלום.

לא כך, טען הקיבוץ. אין מדובר כאן בשאלת חזקה ושימוש בנכס מקרקעין מסוים, אלא החבר מבקש שבית המשפט ידון וייתן סעד שנוגע ש"לבחינת תוקפה של החלטה של אגודה שיתופית", סעד המצוי במסגרת סמכותו של בית המשפט המחוזי.

התביעה אינה עוסקת בזכות השימוש בדירה מסוימת בקיבוץ, אלא עוסקת בשאלת טיב זכויות הדיור של המערער ומשפחתו

השופטת חוה קלמפרר-מרצקי הסבירה את הכלל בדבר "חלוקת הסמכויות" בין בתי המשפט. בית משפט השלום מוסמך לדון בתביעות אזרחיות שסכומן או שוויין אינו עולה על 2,500,000 שקלים וכן בתביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין. בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בכל עניין אזרחי אחר שאינו בסמכותו של בית משפט השלום.

השופטת השתכנעה מטענות הקיבוץ והסכימה שהתביעה "אינה עוסקת בזכות השימוש בדירה מסוימת בקיבוץ, אלא עוסקת בשאלת טיב זכויות הדיור של המערער ומשפחתו, סוגיה שאינה במסגרת סמכותו של בית משפט השלום. השופטת הסבירה שהחבר מבקש סעד ש"יחייב את הקיבוץ להכיר בזכותו לקבל דירת מגורים מותאמת למשפחה". החבר בתביעתו "תוקף את החלטות האסיפה הכללית של הקיבוץ או של ועד ההנהלה שלו או של ועדת השיכון שלו. תביעה שכזו היא בסמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי", פסקה השופטת.

השופטת ציינה, כי עוד קודם שיוכל התובע להגיש תביעה לבית המשפט, עליו למצות את הליכי ישוב הסכסוכים שנקבעו בסעיף 113 לתקנון הקיבוץ, הקובע מנגנון של גישור, פישור וגם בוררות ככל שהצדדים הסכימו לה.

משכך, וכדי לאפשר לצדדים למצות את הליכי יישוב הסכסוכים בניהם, השופטת מחקה (הסירה) את התביעה שהוגשה, אך לא חייבה, בנסיבות העניין, את התובע בהוצאות המשפט של הקיבוץ.