״חלק מתו במנהרות״! זעק אבי אורפז מצאלים, בתגובה לנאום רוה"מ בהר הרצל

״חלק מתו במנהרות״!
אבי אורפז, מצאלים, בן שכול מהעוטף, העמיד היום דברים על דיוקם בנאומו של רוה״מ בטקס הזיכרון בהר הרצל, בו טען שהלחץ הצבאי והמדיני החזיר את החטופים עד האחרון שבהם.

באותה שעה, נקראה באזכרה בבית העלמין בבארי רשימת הנרצחים הארוכה ללא נשוא. כשהוזכרו בה שמות החטופים שמצאו את מותם בשבי, צויין גם לאחר כמה ימים במנהרות מצאו את מותם.

וכולנו ידענו, ואיתנו יודעת כל המדינה שמכירה את שמותיהם, וחקקה אותם על לוח ליבה, מי נהרג מהפצצות צה״ל, מי נרצח בגלל שכוחות צה״ל התקרבו מדי, ולמי לא מגיע קרדיט על חזרת הניצולים.

תודה, אבי! עשית איתנו חסד. לכאב הגדול אותו יישאו רבים מאיתנו כל חייהם, לפחות לא נוסף הצער על כיסוי האמת.

בן שכול, מנהל הקהילה של פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני

אימו של אבי אורפז נרצחה בפיגוע בבית חב"ד במומביי (הודו) ב-2008. כבן למשפחת השכול ונפגעי פעולות האיבה קיבל הזמנה לטקס הזיכרון שנערך בהר הרצל. "באתי במטרה לזעוק לעברו, זו הייתה הזדמנות שראש הממשלה מולי, אבל לא יכולתי לעשות זאת" אומר אבי. "אבל כשהוא דיבר על החטופים ואמר שהחזיר את כולם ודיבר על ההישגים שלו, לא יכולתי לעצור את עצמי יותר. צעקתי לעברו- חלק נהרגו במנהרות".

מי שהחזיק בקונספציה שחמאס הוא נכס כדי להימנע מפתרונות מדיניים, ממשיך לשדר מלמעלה שאין תקווה לשלום. זו מילה שהודרה מהשיח

אבי, בן שכול שחי בעוטף, איבד ב-7 באוקטובר תלמידים שנרצחו ועמיתים לעבודה שנחטפו ונרצחו. למרות זאת, ואולי בגלל זאת – הוא מנהל הקהילה של פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני. את הבמה שקיבל לאחר הזעקה הוא רוצה לרתום לדיבור לחתירה לשלום ולהסדרים מדיניים, "רק כוח צבאי לא יעזור".

איך מצליחים להחזיק ברעיון הזה אחרי מה שקרה ב-7 באוקטובר?

"אתמול (ערב יום הזיכרון. מ.ר) היה טקס יום זיכרון משותף למשפחות ישראליות ומשפחות פלסטינאיות. הוא שודר ביריחו כי פלסטינים לא יכולים להגיע לישראל.

הגבולות הבטוחים שלנו הם אלו שיש בהם שלום. הקונספציה היא שאפשר להמשיך בסכסוך ולא יהיה עוד 7 באוקטובר

"מי שהחזיק בקונספציה שחמאס הוא נכס כדי להימנע מפתרונות מדיניים, ממשיך לשדר מלמעלה שאין תקווה לשלום. זו מילה שהודרה מהשיח. המילה 'שלום' לא הוזכרה פעם אחת כל הטקס. זה עיצוב תודעה, תעמולה, כדי לייצר חוסר תקווה. אין סכסוך אנושי, לאורך ההיסטוריה, שלא נפתר, שאלה כמה הרוגים יהיו לנו עד שנגיע לשם. מדינה שוחרת שלום, כמו שישראל מצהירה, צריכה לחתור לשלום. אני מכיר פלסטינים וגם שם יש מורכבות. אבל כמו שיש שלום עם מצרים וירדן, גם עם הפלסטינים יכול להיות שלום. הגבולות הבטוחים שלנו הם אלו שיש בהם שלום. הקונספציה היא שאפשר להמשיך בסכסוך ולא יהיה עוד 7 באוקטובר".