קיבוצי הגליל העליון דואגים לחיילים

על אף "הפסקת האש" שהוכרזה בין ישראל לממשלת לבנון, טרם חזר השקט ליישובי וקיבוצי קו העימות. התרעות על כטב"מים, לעיתים התראות שווא, מאלצים את התושבים והילדים לרוץ למרחבים המוגנים, לעיתים כשהם בדרכם לבתי הספר או בזמן הלימודים.

הגבול הצפוני עדיין מתוח וחיילי פלוגות שונות, על קו הגבול ומעבר לו, פועלים על מנת לשמור על התושבים. כך, על אף, שהחיים שלהם עצמם טרם למסלולם, מתגייסים קיבוצי המועצה האזורית הגליל העליון למען החיילים ששומרים עליהם.

בקיבוץ מלכיה נפתח חמ"ל כביסות. שקים מלאי כביסה מכובסים על ידי התושבים (והתושבות) שמחזירים להם את המדים והבגדים נקיים וריחניים ובתוספת צ'ופרים קטנים להעלאת מצב הרוח. בנוסף מוצבת עגלה בכלבו ואנשי מלכיה תורמים מקניותיהם. המוצרים והחטיפים מועברים במרוכז ליחידות בסביבה ותורמים למורל החיילים.

שלט גדול המברך את החיילים הוצב על ידי חברי קיבוץ משגב עם שגם דואגים להם לאוכל חם וביתי ועגלה עבור מוצרים וצ'ופרים שעומדת דרך קבע בכלבו.

"תמיד היו חיילים בקיבוץ ובאזור", אומר אורי מוגל (32) ממשגב עם, נשוי פלוס שלושה קטנטנים, שמונה לדובר הקיבוץ לאחר שפושקו המיתולוגי נהרג בשוגג מאש כוחות צה"ל במלחמה האחרונה. "אנחנו ישוב גדר. זה אומר שהגדר שלנו היא גדר הגבול. תמיד היו פה חיילים ואנחנו רוצים לפנק אותם. עוד לפני 7 באוקטובר הייתה מוצבת עגלה בכלבו וכל מי שרוצה יכול לשים משהו נחמד, בסופ"ש מביאים לחיילים, שיהיה להם מתוק".

מוגל מספר כי הקיבוץ היה מפונה במשך שנה וחצי "וכשחזרנו היו פה חיילים והחזרנו עגלה לכלבו. החיילים הם חלק מאיתנו. בזמן הארוך של הפינוי הצבא ישב בתוך הקיבוץ, שהוכרז אז שטח צבאי סגור, כדי שהצבא יעשה עבודה. החיילים נכנסו ללב שלנו, חלקם חוזרים והקשר נשמר. כשהחיילים נכנסו ללבנון הצבנו שלט בכניסה ללבנון – שיחזרו בשלום וישמרו על עצמם".

אתם בעצמכם עוד תחת אש ובשיקום הקיבוץ, יש פניות לדאוג גם לחיילים?

"החיילים הם חלק מאיתנו, חלקם פה בכיתת כוננות, הם הילדים של כולנו וחשוב שיהיה להם בנוח", אומר מוגל אך מסכים בנושא ההתמודדות עם שיקום הקיבוץ ואזור הצפון בכלל.

הגיע הזמן להסתכל על הצפון בעין שונה. שנה וחצי היינו מפונים מהבית. האמון התפרק, קהילות התפרקו, יש משפחות שהתפרקו. חזרנו במרץ והתחלנו לבנות מחדש רק כדי שאחרי שנה נמצא את עצמנו בעוד מלחמה

"הקיבוץ מתמודד עם הרבה בעיות: שיקום הקהילה אחרי שפושקו נהרג, הקיבוץ עצמו ספד פגיעות והרס, בתשתיות, בכבישים, בשבילים. אנחנו בתהליך שיקום מאתגר וכל יום מרגיש כמו שנה. אנחנו פה כי אנחנו אוהבים ומאמינים שנצליח לשקם, אבל אנחנו זקוקים לעזרה של הממשלה, בביטחון ובתקציבים".

מוגל, איש תפעול בחברת סטארטאפ, נוסע מידי יום עד כפר יונה שבאזור השרון, "כי אין פה עבודה בצפון. הצפון סובל מבעיות עמוקות, תעסוקה היא אחת מהן. הגיע הזמן להסתכל על הצפון בעין שונה. שנה וחצי היינו מפונים מהבית. האמון התפרק, קהילות התפרקו, יש משפחות שהתפרקו. לרבים הפינוי עשה רע. חזרנו במרץ והתחלנו לבנות מחדש. בנינו, השקענו עשינו, רק כדי שאחרי שנה נמצא את עצמנו בעוד מלחמה".

"הפסקת האש היא מבישה" הוא אומר "לא הגיוני שככה השאירו אותנו. האמון נפגע בצורה קשה". מוגל מספר שהגיעו מעט שרים וחברי כנסת, כמו אורית סטרוק ויצחק וסרלאוף, "אני לא מחפש כתף חמה לבכות עליה. אני רוצה שיבואו לעבוד. אנחנו זקוקים לשיקום הקיבוץ. שיקום תשתיות, כבישים, שבילים, כדי שלא נצטרך להחליט גלגל ברכב כל יומיים, כדי שהילדים פה יחזרו לרכוב על אופניים. אין לנו כספים, לכן גם יצאנו בגיוס כספים. אנחנו רוצים לבנות את המקום הזה וזקוקים לכך לתמיכה ממשלתית וקודם כל ביטחון. אם אין את זה, 'נסגור' את הצפון. אם אתם, בממשלה, לא יכולים לעזור לנו – פנו את הכיסאות".

קיבוץ דן: לשמח את החיילים ולו במעט

סלמה ברזל, בעלת משק ידוע ומוכר מכפר יובל, מרכזת פרויקט איסוף מאפים לחיילים בלבנון. היא יצרה קשר עם כמה נציגי קיבוצים ומדי שבוע עוברת מקיבוץ לקיבוץ ואוספת מאפים מעשה ידי החברים.

"בדן זוהי הפעם השלישית שאנחנו חלק מהפרויקט המקסים הזה. מדי שבוע מתמלא ארגז בעוגות ועוגיות שנאפות באהבה, בצירוף מכתבי תודה מרגשים וציורים עבור החיילים שלנו בלבנון.

החיילים שמחים, ואנחנו שמחים שמתאפשר לנו לתרום ולשמח אותם ולו במעט".