דעה // הטעות המסוכנת של נפתלי בנט

המאמר הזה נכתב בצער, בכאב ויותר מכל- באכזבה.

אפתח אותו בגילוי נאות: שקלתי להצביע בבחירות הבאות עבור מפלגה בראשותו של נפתלי בנט. קיוויתי שעם הזמן, וככל שיילך ויתקרב מועד הבחירות, הוא יימלך בדעתו ויחזור בו מהחרמת המפלגות הערביות.

לא זו בלבד שזה לא קרה, באחרונה, במעמד השקת מפלגתו החדשה והאיחוד עם יאיר לפיד ("מפלגת יחד"), בנט התייחס שוב לסוגיה במסיבת עיתונאים (26 באפריל 2026) ובין היתר הוא הצהיר, כי הממשלה שיקים תתבסס על "רוב ציוני" בלבד.

נקמת הארכיון

הארכיון לא רק לא שוכח הוא זוכר ומזכיר: האירוע הזכור ביותר (מי שזיכרונם חזק, עמוק ורחוק מספיק כדי לזכות "נשכחות") התרחש בשידור חי בערוץ 20 (כיום ערוץ 14), ימים אחדים לפני הבחירות לכנסת ה-24 (21 במרץ 2021). בנט חתם בשידור על מסמך שבו התחייב: "לא אאפשר ליאיר לפיד להיות ראש ממשלה, גם לא ברוטציה, ולא אקים ממשלה על סמך קולותיו של מנסור עבאס מהתנועה האסלאמית".

כאשר הנסיבות הצדיקו ואולי אף חייבו מבחינתו, לשנות כיוון, לקראת הקמת "ממשלת השינוי" (מאי-יוני 2021), לאחר הבחירות, במהלך המשא ומתן הקואליציוני ולאחר מבצע "שומר החומות", בנט הצהיר בשיחות סגורות ובפומבי כי "ממשלת השינוי ירדה מהפרק" בשל המהומות בערים המעורבות. בסופו של דבר חזר בו והקים את הממשלה עם רע"מ.

באותה תקופה הסביר את הצעד כהכרחי כדי למנוע בחירות חמישיות וכדי "להציל את המדינה". לאחר טבח 7 באוקטובר 2023 ולמעשה עד היום, הוא שב ומדגיש בנאומיו ובהצהרותיו כי "לא אקים שוב ממשלה שתישען על מפלגות ערביות", לדבריו, המציאות השתנתה ואין עוד מנדט ציבורי לממשלה שאינה מושתתת על המפלגות הציוניות.

נפתלי בנט עומד בפני צומת גורלי: הוא יכול להיזכר כמי שניסה לרכב על גלי הפילוג כדי לקושש מנדטים, או כמי שהשכיל להבין שאיחוי השסע הישראלי אינו יכול להיעצר בקו הירוק או בקווי הדמיון האידיאולוגי

מצטער, נפתלי מכובדי. מי שמתיימר לעמוד בראש ממשלת ישראל ולהנהיג אותה לעתיד טוב יותר, לא יכול לפסול להחרים חמישית מאזרחיה. הסירוב המתמשך להכיר במציאות, שבה לא ניתן עוד להתעלם מהמגזר הערבי ולהדירו מההוויה הישראלית הוא לא רק שגוי פוליטית, מוסרית, אין בו תועלת. נזקו שקוף.

אם וכאשר תכהן בתפקיד זה, אל תתפלא אם הערבים לא יכירו בך כראש ממשלתם וכמנהיגם. אל תתפלא שכשם שאתה מסרב להכיר בהם כשותפים לגיטימיים, גם אם לא בהכרח טבעיים, בממשלתך הם לא יכירו בך כמי שעומד בראשך.

מי כמוך יודע עד כמה רעה ומסוכנת היא הדרת ציבורים שלמים מהציבוריות הישראלית והקצאתם מחמת שונותם ועד כמה רחב, גדול ועמוק הוא הפוטנציאל הגלום בהדרתם ובהחרמתם כדי להפוך עוינות לשנאה.

התפקיד שיוטל על ראש הממשלה הבא של ישראל הוא לאחות את הפצע ואת הקרע בעם, להחלים מהשסע, הפילוג והשנאה התהומית, המחליאה ומזהמת את החברה הישראלית

אם לא תחזור בך מהדרת הערבים ומשלילת הלגיטימיות שלהם עד לבחירות לא אוכל להצביע עבור מפלגה שתעמוד בראשך.

התפקיד שיוטל על ראש הממשלה הבא של ישראל הוא לאחות את הפצע ואת הקרע בעם, להחלים מהשסע, הפילוג והשנאה התהומית, המחליאה ומזהמת את החברה הישראלית, אשר דם חפים מפשע ניגר וזורם ברחובותיה.

בנט אמור לקרב את הערבים ולא להגיע לישורת האחרונה ולהיווכח כי ציבור גדול של אנשים, אשר הוא אמור לבחור בהם כשותפים טבעיים וראויים הם ברירת המחדל העגומה שלו.

מנהיגות אינה נמדדת ביכולת להתבצר בתוך הרוב הקיים, אלא באומץ לפרוץ את גבולות השבטיות לטובת הממלכתיות

מנהיגות אינה נמדדת ביכולת להתבצר בתוך הרוב הקיים, אלא באומץ לפרוץ את גבולות השבטיות לטובת הממלכתיות. נפתלי בנט עומד בפני צומת גורלי: הוא יכול להיזכר כמי שניסה לרכב על גלי הפילוג כדי לקושש מנדטים, או כמי שהשכיל להבין שאיחוי השסע הישראלי אינו יכול להיעצר בקו הירוק או בקווי הדמיון האידיאולוגי.

אם הוא מתכוון להיות ראש הממשלה של כולם, עליו להתחיל בתיקון כאן ועכשיו – להושיט יד לשותפות אמת, להכיר בלגיטימיות של המיעוט ולבחור באומץ הלב האזרחי על פני הנוחות הפוליטית. רק כך יוכל להפוך ממי שפוסל חמישית מאזרחי המדינה, למי שבונה עבור מאה אחוז מהעתיד של תקווה ושותפות גורל.