דרמה תקדימית במושב השיתופי רגבה: בני התושבים בהרחבה אינם יכולים לעצור את שיוך המגרשים לבני החברים

40 בנות ובנים של תושבים המתגוררים בשכונת ההרחבה של המושב השיתופי (נקרא להם – המבקשים), שהוריהם אינם חברים באגודת המושב הגישו, באמצעות עו"ד יהושע גבעון, תביעה כנגד מושב רגבה הדורשת ממנו להקצות להם מגרשים בשכונה החדשה המתוכננת, מבלי שידרשו להתקבל לחברות באגודה או לשלם "דמי כניסה" לאגודה.

לטענתם, אגודת המושב מפלה אותם בכך שהיא מייעדת את ההקצאות לילדי חברי האגודה בלבד. זו אפליה פסולה הם טענו, ומאחר שהם חוששים כי המושב יקדם את ההקצאה, הם ביקשו מבית המשפט המחוזי בחיפה להוציא צו מניעה זמני שיעצור את המהלך.

השופט קיבל את דברי המושב, כי "המושב מצוי במשבר דמוגרפי ממשי, שמשליך על המשך קיומו והתפתחותו, המחייב נקיטת פעולות דחופות לשם חיזוק המרקם הקהילתי והבטחת המשכיותו"

מנגד, המושב, באמצעות עו"ד איציק פינק (נשיץ, ברנדס אמיר ושות'), הציג עמדה שונה: הוריהם של המבקשים חתמו על הסכמים השוללים מהם זכויות נוספות במקרקעי המשבצת של האגודה. מושב רגבה נמצא במשבר דמוגרפי חמור, המחייב קליטת חברים חדשים לשם הבטחת המשך קיומו ומנגנוני הערבות ההדדית. 60% מחברי המושב עברו את גיל 60, ובתוך שנים ספורות צפוי שיעור הפנסיונרים להגיע לכדי 75%, דבר המטיל נטל כלכלי כבד על האגודה. לפיכך, נדרשת קליטת אוכלוסייה צעירה שתישא בעול הכלכלי.

"לא מדובר במהלך נדל"ני", ציין הפרקליט, "אלא במהלך של קליטה לחברות, במסגרתו מבוצע שיוך זכויות במגרשים לחברי האגודה בלבד. המבקשים חפצים ליהנות מהקצאת מגרשים לעצמם מבלי לשאת בנטל החברות". אין כאן אפליה, אמר המושב והדגיש את "נכונות האגודה לשריין חלק מהמקומות לתושבי ההרחבה שייקלטו כחברים".

הקצאה לצורך מגורים לעומת הקצאה לצורך שיוך

השופט אחסאן כנעאן, מבית המשפט המחוזי בחיפה לא השתכנע מטיעוני המבקשים. הוא הסביר כי כל עוד לא הושלם מהלך השיוך, "הזכויות במגרשי המגורים ובבתים הבנויים עליהם מצויות בידי האגודה, בעוד שלחבר קיימת זכות מעין־רשות בלבד מכוח חברותו". "יש להבחין בין הליך של הקצאת חלקות במסגרת הליך של הרחבה קהילתית, שהוא הליך הקצאת חלקות לצורך מגורים בלבד ללא חברות באגודה, לבין הליך הקצאת מקרקעין לאחר הליך של קליטת חברים חדשים לאגודה וביצוע הליך של שיוך מקרקעין".

"מה הטעם לעצור את ההליכים של קידום ההצטרפות והשיוך, מקום שהמבקשים ממילא לא יהיו חברים ולא תוקצה להם קרקע על ידי שיוך?

"זכותה המלאה של האגודה לגייס חברי אגודה חדשים בשל הזדקנות אוכלוסיית החברים הוותיקים, והמבקשים אינם יכולים להכתיב לאגודה כי החלקות בתוכנית ההרחבה יוקצו דווקא בהליך של הרחבה קהילתית". היענות לבקשתם היא "התערבות בניהול ענייני האגודה ללא כל הצדקה". "גיוס חברים", כלשונו של השופט, מוסדר ב"תקנות החברות", הקובעות שעל האגודה לקבוע בתקנונה את תנאי הקבלה ושיטת הבחירה.

המבקשים (כאמור, בנים משכונת ההרחבה) אינם יכולים לאחוז את החבל משני קצותיו: גם לבקש שלא להצטרף לשורות האגודה וגם לקבל קרקע בהקצאה ללא תשלום.

השופט הדגיש שהמבקשים אינם בעלי זכויות במקרקעי המושב. הוריהם הם בעלי זכויות בחלקות למגורים שבהרחבה שביישוב ולכן רק להם אם בכלל, ולא לבניהם, "היה מעמד" "לבוא בדרישות כי ההקצאה תהיה בצורה כזו או אחרת". אך "גם להורי המבקשים אין לכאורה זכות להכתיב לאגודה כיצד תבוצע ההקצאה, כי הם התחייבו בהסכם מול המושב, כאשר רכשו זכויות במגרשים בהרחבה, שההסכם "נועד לפיתוח ולבניית בית, ולא תהיה להם כל זכות או טענה לזכויות במקרקעי המושב".

למי יגרם יותר נזק

בשלב זה של הדיון, עוד קודם שהתבררה התביעה לגופה, וכאשר בית המשפט מתבקש להוציא צו מניעה זמני, בית המשפט שוקל לא רק את סיכויי התביעה עצמה (שעוד טרם התבררה כאמור, ולגביהם סבור בית המשפט שאינם גבוהים), אלא גם את "מאזן הנוחות", כלומר: למי ייגרם יותר נזק במקרה של "עצירת השיוך". לדעת השופט "הפגיעה האפשרית באגודה ובחבריה", מעצירת המהלך, "גוברת לאין שיעור על הפגיעה במבקשים". בשלב זה, טענה בדבר נזק כספי לכאורה שיכול שייגרם אך שניתן לכימות ולפיצוי כספי בהמשך, נחשבת לפחותת משקל במאזן הנוחות לעומת נזקים משמעותיים יותר שאינם ניתנים לתיקון.

השופט הסביר כי גם אם "למבקשים ישנן זכויות כלשהן (עניין שלא הוכח בשלב זה) במקרקעי המושב, הדבר ניתן לפיצוי כספי אם הם יזכו בתביעה. הוא קיבל את דברי המושב, כי "המושב מצוי במשבר דמוגרפי ממשי, שמשליך על המשך קיומו והתפתחותו, המחייב נקיטת פעולות דחופות לשם חיזוק המרקם הקהילתי והבטחת המשכיותו. אינטרסים אלה, הנוגעים לרווחתם ולביטחונם של חברי האגודה, ובפרט לאוכלוסייה המבוגרת שבה, הם אינטרסים קונקרטיים, מידיים ובעלי משקל ממשי.

השופט התייחס גם לטענת האפליה של המבקשים, הנובעת מכך שהאגודה מבקשת לגבות דמי כניסה בסכומים גבוהים יותר ממי שאינם בנים של חברי אגודה (שכן אלה האחרונים מקבלים הנחה מתשלומים אלה). מאחר שהמבקשים אינם מעוניינים להיות חברי אגודה, אמר השופט, הפכה טענה זו לשאלה תאורטית שאין צורך לדון בה. אגב כך, הוא ציין שתנאי המתנה קבלה לחברות בתשלום כסף, חייב להיכלל בתקנון האגודה, שאם לא כן העמדת תנאי כזה יכולה להוות חריגה מסמכות.

אין כל הצדקה, סיכם השופט, "לעצור הליך חיוני של גיוס חברים והקצאת מקרקעין על ידי שיוך, כאשר הנזק שייגרם לאגודה הוא נזק משמעותי לעומת הנזק האפשרי למבקשים". "מאחר שהמבקשים אינם חפצים להיות חברי אגודה", תהה השופט, "מה הטעם לעצור את ההליכים של קידום ההצטרפות והשיוך, מקום שהמבקשים ממילא לא יהיו חברים ולא תוקצה להם קרקע על ידי שיוך?

סוף דבר, השופט דחה את הבקשה לצו מניעה זמני, וחייב את המבקשים בהוצאות האגודה בסך 5,000 שקלים.