חתונה מאוחרת: באשדות יעקב איחוד חוגגים 100

ב-1 במאי, סוף השבוע האחרון, במופע מרהיב ורב משתתפים, חגג אשדות יעקב איחוד 100 שנים להקמתו. 80 שחקנים ושחקניות, רקדניות ורקדנים, נגנים, זמרים, כולם תוצרת בית, וכמובן – שרה'לה שרון אחת, הופיעו מול קהל גדול ונרגש, וזה לא היה פשוט. בכלל.

שנת המאה חלפה עברה זה מכבר. התאריך שבו עלה לבסוף המופע, אינו מסמל את העלייה לקרקע ב-1924 באתר "גשר הישנה", לא את המעבר למיקומו הנוכחי ממזרח לנהר הירדן ומעל הירמוך, אז קיבל את שמו החדש "אשדות יעקב", ואף לא את הפילוג המפורסם של תחילת שנות ה-50, שאז נפרד ממנו "המאוחד".

רכז או רכזת ועדת תרבות אין בנמצא, וקבוצת המתנדבים להפקת החגיגות הלכה והצטמצמה. צוות קם וצוות נעלם. חלק מהציבור רצה יותר מורשת והיסטוריה, חלק רצה משהו עכשווי, אחרים חשבו שאין חשיבות לציון האירועים. ההלם שאחרי 7 באוקטובר טרף את הקלפים.

למרות הכול ואף על פי כן, הצליחו ארבעה מתנדבים לעשות את הבלתי ייאמן ולהוציא לפועל את המופע המרכזי. וגם יותר מכך – טיול משפחות, תערוכת תמונות משפחה, משחק משימות המחבר להיסטוריה המפוארת של הקיבוץ, נפרשו על פני השנה.

למרות חשש גדול מאי שיתוף פעולה, נבחר מפיק, והחלו להיאסף סיפורים מהקהילה. מהעבר הרחוק, הקרוב ומזה המוכר. עוד דחייה קטנה ממרץ "הודות" למלחמה והמופע עלה על הבמה.

חתונה משותפת

בהשראת תוכניות הריאליטי היוו החתונות השראה וחוט עלילה, מעין "מסע בזמן" בין חתונות בתקופות שונות של חיי הקיבוץ: הקיבוץ בראשיתו ותקופת החלוצים, חתונה משותפת למספר זוגות וחתונה תחת הפגזות במלחמת ההתשה ועד לחתונה בת זמננו ולחינה, טרום החופה.

סיפורי החתונה נלקחו מחוויותיהם של חברי הקיבוץ, כמו הסצנה המתארת הפגזה שאירעה תוך כדי החתונה. כמו בטיטניק, החברים ממשיכים בחגיגה והשירה נמשכת בהובלת האחת והיחידה- שרה'לה שרון.

בהתאם לפורמט המוכר, בין הסצנות שולבו ריקודים רבי משתתפים, גם של בני ובנות הנוער וכמובן הילדים, נגנים וזמרים תוצרת בית, בליווי סרטונים ומולטי מדיה. על הפקת המופע ירון רוח, במאית – ירדן סעדה.

עקשנות, אמונה בדרך ועבודת נמלים

בטקס שפתח את הערב בירכו את קהילת הקיבוץ ראש המועצה עמק הירדן עידן גרינבאום ומזכ"ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה. אות הוקרה מיוחד קיבלה שרה'לה שרון שזכתה גם לסרטון ברכות מאומנים על פועלה.

לאחר המופע נהנו החברים מ"להקת הבית" והתרפקו על הביחד המרגש.

"עקשנות, אמונה בדרך ועבודת נמלים" עונה גיל אלתר, אחד המתנדבים בצוות שלא התייאש בדרך, לשאלה "איך זה בכל זאת קרה?". "המון שיחות, חזרות, זה החלק הכי מורכב".

"קיבלנו מלא מחמאות על ערב מרגש ומיוחד ואני מקווה שזו תשתית שתביא איתה רוח התנדבות בקהילה" אומר גיל שיחד עם צוות ההפקה של כל האירוע – נתי דביר, עדי גל, סיון אבוחצירא, משכו בחוטים מאחורי הקלעים כדי שחגיגות ה-100 יתקיימו. "התגייסנו לעניין והבטחנו שנמשיך עד שיעלה המופע. עכשיו צריך למצוא מישהו שירים הלאה את הכפפה".

יש רכז/רכזת ועדת תרבות בנמצא?