מעט מאוד אנשים יכולים לומר שאת בן הזוג שלהם, שאיתו אף הקימו משפחה פוטוגנית לתפארת, הם הכירו על במת האירוויזיון. טל סונדק יכול להגיד את זה. השנה הוא מציין 25 שנה להשתתפות באירוויזיון 2001 בקופנהגן כנציג ישראל עם השיר "אין דבר".

סונדק הגיע אז למקום ה-16 אולם מצהיר שמבחינתו זכה במקום הראשון בתחרות "כי הקמתי בזכותה משפחה". טלי אשתו, אז בקרחת פאנקיסטית ויותר אירופאית מישראלית, בשמלת מקסי שחורה, מבריקה והדוקה ועל נעלי עקב מהסוג שרוקדים איתן, בעיקר – ובכן – באירוויזיון, הפכה שלוש שנים לאחר המגה אירוע הבינלאומי לאשתו. מכיוון שהיא בת גבעת חיים איחוד, סונדק – שנולד וגדל בהרצליה – זכה גם בכרטיס כניסה לקיבוץ ("נדחפתי לשם באהבה. זה מקום מושלם") ומאז הוא שם.

צפייה בביצוע של קדם האירוויזיון ובשיר בתחרות עצמה מבהירה כי 25 השנים שעברו מאז משולות מכל הבחינות לרוורס פרוע במנהרת הזמן. אולם סונדק, בן 50 (שבניגוד לחלק מהנציגים של אותה תחרות, סביר להניח, יכול לרשום לזכותו לוק שבהחלט השתבח מאז) חולק באופן מסוים משהו משותף עם נועם ביתן ועם קודמותיו בתפקיד, עדן גולן ויובל רפאל – להיות נציג וסמל ישראלי בתקופה קשוחה פוליטית.

התחילו לחשושים שאני מועמד לנצח, הדצים באו ואמרו לי שיש להם הרגשה שאני צריך להתכונן לזכייה. הייתי בתחושה טובה. השיר זכה לאהדה גורפת של הצופים

על האתגרים הנוכחיים אין צורך להכביר מילים. לגבי אותה חוויה בזמנו, כפרזנטור של מדינה שקטן עליה "שנויה במחלוקת", סונדק מזכיר: "זאת היתה תקופת האינתיפאדה השנייה, היו פיגועים בכל מקום. הוצמדו לי בשדה התעופה שני אנשי ביטחון שלא זזו ממני לדקה. כשהגעתי לבית המלון ראיתי גרפיטי של המילה 'ישראל' עם צלב קרס. זה היה מטורף. קיבלתי תדרוך שעשויה להתקיים הפגנה בזמן שאני שר וכדי שאדע מה לעשות במקרה שמישהו קופץ לבמה. באולם היו מדרגות ושומרי הראש שלי עלו איתי לבמה בלי שראו אותם".

זה נשמע מלחיץ.

"כל זה דווקא עודד אותי לייצג את המדינה".

ניתוח המצב גם מסביר את מילות השיר שכתבה שמרית אור, שועלת אירוויזיון ותיקה. הוא מתחיל כך: "אם נדמה שכל הדרך לשווא/אם נדמה שלבי קרוע עכשיו"… העטיפה המוזיקלית והעיבוד תואמים את האינטרנשיונל, בכל זאת – אירוויזיון, אך המילים מיועדות להציע נחמה. אז "אין דבר". היום אולי זה היה עובר כ"בקטנה".

עם דנה עדיני ויהודה לוי

ואיך הוא הגיע לשם? סונדק ניגן והופיע מגיל צעיר, כולל זכייה במקום הראשון בפסטיבל של 1989. בגיל 24 פנה למוזיקאי המוערך יאיר קלינגר ("ידעתי שיש לו עבר מוזיקלי מגוון ועשיר"), והם התחילו לעבוד יחד. קלינגר התעניין אם סונדק יהיה מעוניין לשלוח שיר שהלחין לוועדת הקדם אירוויזיון, האחרון זרם ("המנגינה נכנסה לי ללב"). אור כתבה, כאמור, מילים והשיר התקבל.

את הקדם הנחו אורנה ומשה דץ והשתתפו בו בין היתר דפנה ארמוני, שגיב כהן, להקת "חמסה" ומיכל אמדורסקי. "הייתי אלמוני וחשבתי שזאת תהיה חוויה מדהימה. הגענו לחזרה הגנרלית ביום של הקדם", הוא משתף. "התחילו לחשושים שאני מועמד לנצח, הדצים באו ואמרו לי שיש להם הרגשה שאני צריך להתכונן לזכייה. הייתי בתחושה טובה. השיר זכה לאהדה גורפת של הצופים". מספר חודשים מאוחר יותר הוא טס לקופנהגן.

איך טלי הגיעה לאירוע?

"פנינו לכל יוצאי הלהקות הצבאיות להיות זמרי ליווי לשיר שלי ורובם רצו ללוות שיר אחר ששר שרון לביא וכתבו אהוד מנור ובועז שרעבי ונחשב למועמד רציני", הוא מספר. "טלי היתה סולנית מקהלת 'העפרוני' והיא יוצאת להקה צבאית, ששירתה בין השאר עם דנה עדיני ויהודה לוי. היא ניסתה את מזלה בשני השירים, נתנה אודישן מדהים והתקבלה. בשבוע הראשון של האירוויזיון התחיל הרומן, לא הסתרנו את זה. חזרנו כזוג. לטלי היה כרטיס טיסה לניו יורק לכיוון אחד והיא ויתרה על הנסיעה בשבילי. האהבה ניצחה".

את החוויה עצמה הוא מסכם כ"משהו יוצא דופן". כל משפחתו ליוותה אותו ונכחה באולם. על הבמה, במכנסי פדלפון שחורים, נראה שכל העסק מרגיש לו די טבעי, אבל סונדק מודה ש"אני לא בן אדם כזה, זה היה לא קל. אני סולידי. בקדם נחבאתי אל הכלים, באירוויזיון לקחנו את זה לכיוון לטיני".

הסטיילינג, ההופעה והכוריאוגרפיה נראים מאופקים מאוד והכל בשחור. זה בגלל שישראל ידעה גם אז תקופה קודרת?

"25 שנה זה המון זמן. האירוויזיון מתחדש כל הזמן. היום התחרות נשענת מאוד על הכנה בימתית, בניית קונספט, פירוטכניקה ושימוש באביזרים ולפני 25 זה לא היה ככה. עלית על הבמה ושרת. היינו בין האחרונים ששרו בעברית".

זאת היתה תקופת האינתיפאדה השנייה. הוצמדו לי בשדה התעופה שני אנשי ביטחון שלא זזו ממני לדקה. כשהגעתי לבית המלון ראיתי גרפיטי של המילה 'ישראל' עם צלב קרס

לבנותיו המתבגרות יש שמות מוזיקליים ("ברור"): רוני, לירי ושירה. סונדק מעיד על עצמו שהוא בעשייה מוזיקלית בלתי פוסקת. "הוצאתי שלושה אלבומים והמון פרויקטים שמבחינתי לא פחות חשובים מאירוויזיון, עשיתי אלבום עם רמי קליינשטיין לטקסטים של טובי משוררי המדינה. אני עוסק בניהול מוזיקלי של להקות ילדים ונוער. זה 24/7 אצלי".

מורשת "אין דבר" נכללה ב"עוד תראי את הדרך" – אלבום האוסף הכפול משירי שמרית אור ובאלבום "האוסף המשולש" משירי יאיר קלינגר. סונדק גם יזם והפיק את "בכל זאת אינני נפרד" – אלבום בהלחנתו ובביצועו להנצחת שירתו של הנער גאבור ארדש שנספה בשואה, שהפך לפרויקט חינוכי־תרבותי המשולב בתוכנית הלימודים ובמסעות לפולין. "טל על פרחי הזמן" מ-2022 הוא שיתוף פעולה שלו עם יצחק קלפטר, שהיה השיר האחרון שהקליט היוצר הענק לפני מותו.

אתה עוקב אחרי האירוויזיון?

"אני מודע, מה שנקרא. קשה לי לומר שאני צופה אדוק ואני בהחלט תמיד בעד ישראל. זה כל כך מערב גם שיקולים נוספים לצערי שלא קשורים למוזיקה וקטונתי מלתת פרשנות, אני חושב שחשוב שנהיה חלק. הפטריוטיות תמיד היתה חשובה לי. במלחמה האחרונה חידשתי את 'גורל אחד' של עפרה חזה עם הפילהרמונית הישראלית כולל בית חדש שנכתב. אני מאוד מקווה שיהיה כאן טוב".

אתה מופיע באירועים מוזיקליים בקיבוץ?

"אני מאוד עסוק אבל יש ערב קהילתי שנתי שמוטי זעירא מפיק סביב יוצר מסוים ואני מקפיד להשתתף בו. אני שמח נורא לגור בקיבוץ, זה מבחינתי גן עדן לקום בו בבוקר ולגדל בו את הבנות ולראות את הירוק הזה והאנשים המדהימים האלו. באתי מעיר והתאהבתי בכל מה שקשור למגורים בקיבוץ".

יכול להיות שהריאיון איתו בכלל היה צריך להתקיים בט"ו באב, כי חצי שעה לאחר שסיימנו לדבר סונדק מסמס הודעת טקסט שכוללת הנחה סובייקטיבית לחלוטין (ולא תואמת את מה שהתרחש בריאיון): "נראה לי שלא דיברתי מספיק על טלי:) שהיא ממש (זכייה ב)מפעל הפיס. נדירה, יפהפייה, מוכשרת והיא שרה כל כך כל כך יפה".

בשם הנשים כולן אקבע חד משמעית שהגיע לו לקחת מקום ראשון.