והפרחים לצה"ל ולשרה'לה שרון

קדם האירוויזיון של 1993 הסתיים בהפתעה. על הזכות לייצג את ישראל באירלנד התמודדו 12 שירים, שבוצעו על ידי מיטב כוכבי התקופה, בהם צביקה פיק, דורית ראובני, דורון מזר, דוד ד'אור, אדם ועוד. בתחרות, שהתקיימה במרכז דוהל שבשכונת התקווה בתל אביב, העפיל למקום הראשון השיר "שירו" של יורם טהרלב ושייקה פייקוב, בביצוע להקה שהורכבה במיוחד לאירוע, כשלמשבצת הסולנית נכנסת "מלכת השירה בציבור", שרה'לה שרון מקיבוץ אשדות יעקב איחוד.

1 באפריל?

"באותן שנים לא כל כך העריכו את שירת הרבים" מספרת שרה'לה על מה שקדם לתחרות. "השירה בציבור נחשבה לנחותה, משהו לחובבים. החלטתי לתת קצת יחסי ציבור לנושא, ובאותה הזדמנות גם לתנועה הקיבוצית, ולכן פניתי לשני קיבוצניקים לשעבר – יורם טהרלב ושייקה פייקוב, שיכתבו שיר לאירוויזיון".

"יום אחד – זה היה ב-1 באפריל – אני מגיעה לשער הקיבוץ, והחבר שעומד שם אומר לי: התקשרו, השיר שלך התקבל לקדם. עניתי: טוב, זה 1 באפריל. לא, הוא אמר, זה אמיתי לגמרי".

שרה'לה מספרת שבהמתנה לתוצאות כולם היו במתח חוץ ממנה, שלא ציפתה לכלום. "כמו קיבוצניקית, פרגנתי לכולם, אמרתי להם שכל השירים נהדרים, וחילקתי טבלת שוקולד לכל שולחן. בסוף מנקודת ההצבעה בתל אביב קיבלנו הכי הרבה נקודות, וזכינו נגד כל הסיכויים".

כשהעניק לה את זר הפרחים, שאל המנחה נתן דטנר (שייצג יחד עם אבי קושניר את ישראל בשיר "הבטלנים" באירויזיון 1987) האם היא רוצה לומר משהו. כך נולד הביטוי המפורסם: "תודה, והפרחים לצה"ל".

קבלת פנים נלהבת בקיבוץ

למשלחת הישראלית לאירלנד התלוו שייקה פייקוב ויורם טהרלב, קיבוץ אשדות יעקב איחוד השתתף בנדיבות במימון. את השיר ביצעה שרה'לה, בשירה ובנגינת פסנתר, יחד עם להקה שכללה את רחלי חיים, בני נדלר, גיא ברכה, יוליה פרייטור וורדה זמיר.

"כשעלינו לבמה", היא נזכרת, "נתקפתי פתאום בפחד נוראי. בכל זאת, להופיע בפני מיליוני צופים. אמרתי לעצמי – בשביל מה היית צריכה את זה? אבל זה עבר וביצענו את השיר כמו שצריך. הגענו למקום הלפני אחרון, אז מה? זה קרה גם לריטה ולאחרים. זה לא כל כך חשוב בעיניי. זה היה מין 'וי' שעשיתי לעצמי בגיל 45. עשיתי לפני כן דברים יותר חשובים, כמו שתי השליחויות שלי לרוסיה הסובייטית ב-1981 וב-1983".

למקום הראשון הגיעה אז המארחת אירלנד עם השיר In Your Eyes ("בעינייך") בביצוע ניב קבאנה. שרון זוכרת שמירה ביטחונית הדוקה, למרות שלא הייתה אז אווירה אנטי ישראלית. כיום היא ממשיכה לצפות באירוויזיונים ולקוות שישראל תצליח.

כשחזרה לקיבוץ, ציפתה לה קבלת פנים נלהבת. "עטפו אותי בפרחים. המון פירגון מכל החברים. הבית היה מלא עוגות ופרחים. זה החזיר אותי למציאות ולשפיות. בדיעבד, אני לא מצטערת על כלום, הייתה חוויה נהדרת, והעיקר שנוסף שיר יפה לזמר הישראלי, תראה אילו שורות מקסימות: "על גדות הירדן בימים אחרים/ גדלתי בין עוד אנשים ששרים/ הם שרו בלילה החם כדי לעודד את רוחם/ והם שהשאירו לי את השירים שלי".