נֹעַם כהן מהגושרים, מתמודד עם סרטן מפושט שלב 4, ומקווה לנצח את המחלה

בביתם של נֹעַם והדר כהן בקיבוץ הגושרים, מייחלים היום לנס. כך כתוב על דלת הבית, ובנוסף, כל מי שבא בשעריו מתבקש להביא איתו אנרגיות טובות. אנרגיות טובות עשויות לעזור לנֹעַם להירפא. ואם לא להירפא, לפחות לאפשר לו לנהל את המחלה. ואם לא לנהל – לפחות לעכב אותה ולאפשר לו איכות חיים עד שיימצא לו מזור. והמזור חייב להימצא. אין מצב שלא.

אני פוגש בבית המשפחה בית אופטימי. בית מאמין. בית שלא נותן לשלב 4 של המחלה, השלב המתקדם ביותר שלה, שמעיד על כך שהסרטן שלח כבר גרורות לעוד איברים בגוף, להפיל את רוחו ואת גופו. מי שמאמין לא מפחד. נֹעַם אומר שהוא לא מפחד. הוא והדר מביטים למחלה בעיניים ומאמינים שיעלה בידם להכניע אותה.

הגידול לא הוכנע

הכול התחיל באפריל-מאי 2025. בעודם חוזרים מהפינוי בזיכרון יעקב, (הגושרים הוא קיבוץ מפונה) התחילו אצל נֹעַם בעיות מוזרות בבליעה. הוא עבר סדרת בדיקות, שלא העלו דבר. אבל הבעיה המשיכה להטריד ולהדאיג, ולאחר כחודשיים-שלושה, ובירורים נוספים, התברר שמשהו לא טוב קורה. שזו לא טרדה חולפת. אותר ממצא חשוד במעבר בין הוושט לקיבה, ולאחר ביופסיה התברר שמדובר בסרטן.

"בשום שלב של המחלה לא עסקתי בסרטים, ובלמה זה קרה לי. כבר על ההתחלה ישבנו, הדר ואני, וחשבנו איך מתמודדים. היינו מאוד ממוקדים. מאוד רציונליים. או.קיי, יש לנו בעיה, והשאלה עכשיו היא איך אנחנו פותרים אותה

נֹעַם החל בטיפולים. הוא עבר ארבעה סבבים של כימותרפיה בקריית שמונה, יש שם שלוחה נהדרת של בית החולים העמק בעפולה, ולאחריה שני ניתוחים בבית החולים שיבא בתל השומר, ובהמשך שבעה סבבי כימו נוספים.

ההערכה המוקדמת הייתה שהניתוח והכימו יוציאו אותו מזה. אבל התברר שהגידול לא הוכנע, והוא מתפשט לעוד אזורים בגוף. באפריל האחרון, 2026, המצב של נֹעַם החמיר. עד כדי כך, שהאונקולוג שלו זימן אליו את בני המשפחה והכין אותם לגרוע מכול.

אבל נֹעַם והדר ("היא לביאה אמיתית", נֹעַם אומר), לא הרימו ידיים. הם מצאו חברה ישראלית, טרייל-אין פארמה, שמתמחה בטיפול בחולים שהגיעו למצב 4 גרורתי. החברה מנסה להתאים לנֹעַם את הטיפול הנכון לו והמדויק ביותר. זו חברה שאין לה גבולות. היא עובדת עם אונקולוגים בכל העולם. השירות שלה, שכולל טיפולים ותרופות שלא נמצאים בסל, עולה לא מעט כסף. על העלויות נדבר בהמשך. מה שחשוב כאן זה שהחברה הוסיפה תקווה למשפחה. הם כבר לא לבד.

קלף לא טוב

באיזה אופן אתה פוגש את חמשת שלבי האבל (הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, וקבלה), עם גילוי המחלה, וגם בהמשך, לאורך ציר הזמן?

"כבר ביום שהודיעו לנו שמדובר בסרטן, ישבנו, הדר ואני, בערב, בבית, ובמקום להרכין ראש חשבנו איך מתמודדים. הייתי מאוד ממוקד. מאוד רציונלי. או.קיי, יש לנו עכשיו בעיה, והשאלה היא איך אנחנו פותרים אותה. לא עסקתי בסרטים ובלמה זה קרה לי, אלא במה עושים. היו לאורך התקופה הזאת גם ימים קשים, ימים של נפילה, בל נכחד, אבל בעיקר הייתי עסוק בלמצוא פתרון. זו הייתה התמודדות עם המבט קדימה".

פחדים?
"אין בי פחד. אני גם נמנע מלהיכנס למוד של מה יהיה אם לא ננצח. ככה אני בחיים. ככה אני בעבודה. יש בעיה? נמצא לה פתרון. נפתור אותה".

החלטתי להשקיע את האנרגיות שלי במאבק במחלה ולא בהסתרה שלה. פרסמתי את הדבר בפייסבוק. כתבתי שלא עשיתי שום דבר רע, פשוט קיבלתי קלף לא טוב, וזה המצב

יש חולים שלא פותחים. שמעדיפים להסתיר. אתה פתחת. תסביר.
"זה התחיל ממקום מאוד פרקטי. הגליל הוא מקום קטן, אני מוכר באזור, הייתי אמור להיכנס לתפקיד חדש, לניהול הקבוצה הבוגרת של הפועל גליל עליון בכדורסל, והייתי צריך להסביר למה זה לא יקרה.

מעבר לזה, החלטתי להשקיע את האנרגיות שלי במאבק במחלה ולא בהסתרה שלה. פרסמתי את הדבר בפייסבוק. כתבתי שלא עשיתי שום דבר רע, פשוט קיבלתי קלף לא טוב, וזה המצב. בשלב הזה עוד לא ידעתי כמה המצב חמור. אבל הנחתי את העובדות על השולחן.

מאז, נוצר איזשהו נוהל, שבו אני מעדכן כל סוף שבוע את העוקבים שלי. הפוסטים האלה הקלו גם על אימא שלי, כי הקיבוץ הוא מקום קטן וכולם שואלים. זה חסך ממנה את התשובות. היא שלחה את כולם לפייסבוק. אגב, המחלה הכפילה את מספר החברים שלי בפייסבוק. אני היום על כמעט אלף עוקבים. זה עושה לי טוב".

חולים שחלו במחלה התקשרו? הציעו פתרון? הציעו ניסיון?
"כן. זה חיזק. זה נתן כוחות. כולם רוצים לעזור. לא כולם יודעים איך".

באיזה אופן אתם משתפים את הבן שלכם, רימון, עוד לא בן שש, בסיפור?
"הוא ילד מאוד חכם ובוגר. הוא יודע הכול. העדכונים מותאמים לגיל שלו. חשפנו אותו גם לאפשרות שהרופאים לא יצליחו להציל את אבא. זה ילד שהספיק כבר לחוות הכול, קורונה, מלחמה, פינוי, ועכשיו אבא חולה. יש לו גם מעטפת רגשית שעוזרת לו להתמודד עם הטלטלות שעבר ועדיין עובר".

איך ההורים שלך הגיבו למחלה?
"הם לקחו את זה מאוד קשה. מכיוון שלא רציתי לשקוע, ודאגת הורים די משקיעה, עשיתי להם שיחה והסברתי להם שבבית שלנו מאמינים בחיוביות ובהחלמה, ואת זה אני מבקש גם מהם. שיתחברו לרוח שלנו. הם מאוד חזקים. הם לא נשברים. והם שם בשבילי".

חמ"ל בית

גם המקצוע של הדר עוזר למשפחה להתמודד. היא דרמה תרפיסטית, שמטפלת בפוסט טראומטיים קשים. יש לה קליניקה פרטית בקיבוץ, והיא עובדת בנוסף גם ב"מרכז משאבים" בקריית שמונה, שעוסק בהתמודדות עם מצבי לחץ. מהרגע הראשון של המחלה היא הקימה בבית חמ"ל. המטרה הייתה ברורה: נֹעַם צריך לקבל את הטיפולים הכי טובים מהרופאים הכי טובים.

"היא אישה מיוחדת, עם יכולות על", נֹעַם אומר. "לאחר שנסיים את המאבק הזה אציע לה להקים עסק לליווי אנשים חולים. כי מי שחלה במחלה הזאת, נזרק לעולם לא מוכר. עולם של רופאים וטיפולים ובירוקרטיות וזכויות רפואיות. זה ממש לעבוד בזה, והדר השתלטה על זה מהתחלה. מעבר לזה, היא בשבילי גם מבחינה רגשית. היא סופר וומן ברמה הכי גבוהה שיש".

והקיבוץ?
"הקיבוץ מתגלה כאן בכל יופיו והדרו. יש לנו מערכת רווחה מדהימה. מובילה אותה ציפי נחשון, והיא איתנו מהרגע הראשון. זה כולל את מיצוי הזכויות שלנו מול חברות הביטוח, 'מה שלומנו' על בסיס קבוע, וכל מה שצריך. גם חברים מהקיבוץ דואגים לנו וכל יום שישי מביאים ארוחות ומתוקים ושולחים חיזוקים דרך הרשתות. כיף לחיות בקהילה כזאת".

גם הוספיס גליל עליון כבר נכנס לתמונה.
"הם נכנסו באפריל האחרון, אחרי שמצבי הוחמר. 'הוספיס' זה שם מפחיד. יש לזה קונוטציה של סוף. של One Way Ticket. אבל יש חולים שיצאו מההוספיס על הרגליים. הטיפול הוא בבית המטופל. זה בדיקות דם בבית, ורופא בבית, וייעוץ טלפוני של 24/7. אני רק חודש עם ההוספיס, אבל זה טיפול משנה חיים".

ואיפה מקום העבודה שלך, עמותת הספורט של המועצה, והמועצה עצמה, בתמונה?
"העמותה לא עזבה אותי לרגע. אני עדיין עובד קצת, מהבית, בימים שאני יכול וככל שאני יכול, והמועצה שומרת על קשר רצוף ועוזרת בכל מה שניתן. המועצה התגלתה כאן במלוא תפארתה. אתה לא נטל, ולא מחפשים לך מחליף. אני מודה לעמותה, למועצה ולחברים שלי בעבודה, שמחפים עליי. כל אחד מהם עובד קצת יותר קשה כדי שההיעדרויות שלי יורגשו כמה שפחות. אני מרגיש מבורך בהיבט הזה".

תמונת מצב נכונה לשיחתנו.
"נכון להיום, הרופאים לא יודעים איך לנצח את המחלה. המטרה כרגע היא לשלוט בה כדי שהמצב לא יחמיר, כדי להרוויח זמן, ובשלב הבא, בעזרת החברה ששכרנו, ננסה למצוא תרופה ביולוגית שתתאים, או מחקר חדש שיאפשרו לי להאריך את החיים ואת איכות החיים.

אימצתי מנטרה, שאם יש יום קשה, זה יום אחד, ומחר יום חדש. מהר מאוד הבנתי שהרוח שלי והיכולת שלי להישאר אופטימי וחיובי – הם חלק מתהליך ההחלמה. בלי זה – אי אפשר לנצח את הסרטן. מה שעוד עומד לזכותי זה שהגעתי למחלה הזאת בריא, בכושר טוב ויחסית צעיר (44), כך שהגוף שלי יכול לעמוד בטיפולים".

אתה בטח מכיר את הסיפור של רוכב האופניים המפורסם, לאנס ארמסטרונג, שלפני שחטא והונה בטור דה-פרנס, חלה בסרטן וניצח. הוא כתב על כך שני ספרים שמתעדים את ההתמודדות עם המחלה וחזרתו לרכיבה מקצועית, "בחזרה לחיים", ו"כל שנייה קובעת". אני ממליץ. הם יכולים לתת לך השראה.
"קראתי אותם, ואולי אחזור אליהם. אבל יש לי מקור השראה קרוב יותר ונכון יותר, שכנה טובה שלנו, שכבר עשר שנים חולה בסרטן מפושט, כבר כמה פעמים הזעיקו את המשפחה שלה להיפרד, והיא היום ב'הולד'. חיה עם המחלה ומחזיקה מעמד. אנחנו נפגשים על המרפסת שלי, או שלה, אחרי כימו, לפני כימו, וזה מאוד עוזר לי".

ועכשיו אתם לפני גיוס המונים.
"המטרה היא לגייס מיליון שקל, באמצעות חברה ששכרנו (פלטפורמה של גיוס המונים בשם givebeck). זו החברה הכי טובה בשביל האפשרויות שלנו. היא שותפה גם למהלך הריפוי (תרופות, בדיקות, ניסיונות ועוד). המטרה היא לייצר מקור מימון, שיאפשר לנו לעשות את כל מה שדרוש, כולל נסיעות לחו"ל, כדי להביא לי מרפא. ואם ייוותר סכום כסף, הוא ייועד למלחמה בסרטן בגליל העליון. הן למחלקה של קופ"ח בקריית-שמונה, והן להוספיס גליל עליון. גיוס ההמונים יתקיים החודש, בין ה-24 ל-26 במאי. פרטים בכל האתרים.

בוסט של אנרגיה

נֹעַם בא מעולם הספורט. הוא שיחק כדורסל במסגרות עד כיתה ח'. מהר מאוד הבין שאין לו גוף לכדורסל, אבל ראש אנליטי ותובנות של המשחק יש לו בגדול, ועדיף לו על כן, לעמוד על הקווים.

אחרי הצבא הוא החל את קריירת האימון שלו. אימן את הנוער של הגליל, היה עוזר של ברק פלג בקבוצה הבוגרת וסייע לה לעלות לליגת העל, ובשנים האחרונות ניהל את מחלקת הכדורסל בעמותת הספורט של המועצה.

"אני לא יודע כמה חוויות כאלה עוד יהיו לי. זו לא חוויה של לעשות V על דברים שטרם עשיתי וצריך להספיק, אלא בוסט של אנרגיה שמסביר לי על מה אני נלחם ולמה אני לא מתכוון לוותר"

לפני מספר חודשים, במהלך החשיפה של המחלה, הוא קיבל הודעה מרגשת מאין כמותה ממועדון הכדורגל של מכבי חיפה, וממאמן הקבוצה, ברק בכר. הם חיזקו את ידיו והזמינו אותו להיות אורח כבוד של הקבוצה בסמי עופר, ברגע שיוכל. ברגע שמצבו יאפשר את זה.

באותה שבת שבה שוחחנו, הוא הרים את הכפפה. נֹעַם היה אורח כבוד של מכבי חיפה במשחק מול בית"ר ירושלים, ומכבי חיפה יודעת לתת כבוד. האירוח כלל סיור מודרך במוזיאון המועדון ("אין דברים כאלה"), ביקור בחדר ההלבשה ("מדהים"), ואירוח ("ברמה בינלאומית") בתא צפייה מיוחד עם כל הפינוקים הנלווים. גם הקינוח היה מתוק: ניצחון נהדר של מכבי חיפה על בית"ר ירושלים, 0-3.

בסיום המשחק הוא הצטלם עם כל המי ומי של הקבוצה, ברק בכר, ליאור רפאלוב, איציק עובדיה (המנכ"ל) ויענקל'ה שחר, כמובן. נעם הוא אוהד ירוק מושבע, והוא פרגן לשחר, שמתמודד השנה עם עונה לא מוצלחת. "יש גם עונות כאלה, פחות טובות, אמרתי לו, אבל מיד הוספתי שעוד יהיה טוב. כן, יהיה טוב".

גם עם המאמן המנוצח באותה שבת, ברק יצחקי, היה לנעם קטע. "למרות כל הבאסה של קבוצתו, הוא עצר להתעניין בשלומי והחליף איתי כמה משפטים מחזקים".

לפני שיחזור לביתו ולמאבק הסיזיפי במחלה, יגיד נעם שזו הייתה חוויה אדירה. "אני לא יודע כמה חוויות כאלה עוד יהיו לי… בכל מקרה, זו לא חוויה של לעשות V על דברים שטרם עשיתי וצריך להספיק, אלא בוסט של אנרגיה שמסביר לי על מה אני נלחם ולמה אני לא מתכוון לוותר. אנחנו ננצח, זה ייתכן, זה אפשרי, כל עוד אנחנו כאן חיים".

"אם יענקל'ה שחר היה מכיר אותך קצת יותר, אז בנוסף למזל (חיפה ניצחה את בית"ר ירושלים, 0-3) הוא היה אומר שהבאת לנו גם את הרוח. אתה מצליח להפוך כל רגע לדלק פנימי שלוקח אותך קדימה"

אלעד אשכנזי, הפסיכולוג של מכבי חיפה, שארגן את הכול, אמר לנֹעַם בסיום: "היה עונג גדול לארח אותך. יענקל'ה אמר שהבאת את המזל (חיפה ניצחה כאמור במשחק, אחרי תקופה של הפסדים), אבל אם היה מכיר אותך קצת יותר, קרוב לוודאי שהיה מוסיף, שהבאת גם את הרוח. אתה מצליח להפוך כל רגע לדלק ולדיוק פנימי של עצמך ושל הסיטואציה. מחכה כבר לביקור הבא שלך".

לינק לגיוס המונים (24 ל-26 במאי)

עדכון שישי של נֹעַם: "כל מה שחולה צריך זה מעט אופטימיות והרבה תקווה שהמצב עומד להשתנות לטובה"

"מודה שהעלייה בכמות התגובות והעוקבים, יחד עם האמירות של אלה שמחכים לטור השבועי שלי, מחמיאה מאוד וגם שמה קצת לחץ לעמוד בציפיות…

נתחיל בעדכון רפואי: שבוע ממש מוצלח, טפו, חמסה ושאר ירקות, עבר עליי. כל יום הוא בפרופורציה וביחס לאתמול. אני מצליח לאכול יותר, לזוז יותר. עדיין עירני מאוד וישן מעט מאוד בלילה ומוצא איך להשלים מנוחה ביום. הפסקתי להילחם בערנות הלילות. אדרבה, אני נהנה מכל רגע.

קריאה וצפייה. סיימתי שני ספרים השבוע ("שחררו, זה שלהם", ו"הליכת אקראי בוול-סטריט"), והשלישי בדרך ("דילמת האסיר"). אני גם נהנה מאוד מצפייה ב-NBA וגם מהצטרפותו של רימון לפנות בוקר, כשותף לצפייה.

הסופר טאנקר החדש שלי. חברת "טרייל אין פארמה", היא הדבר הכי טוב שקרה לי בשבועיים האחרונים. זאת החברה שלקחנו ללוות אותנו בניהול המחלה. היא מעניקה לחולה כמוני את הדבר האחד שהוא הכי צריך – תקווה.

לחולה במצבי, הפרוטוקולים הרגילים והבדיקות השגרתיות הן לא תמיד התשובה הנכונה. טרייל אין פארמה היא תוסף שמשלים את התמונה, הסופר טנקר שמלווה אותנו ומכוון אותנו עד שנמצא את התרופה, המחקר, או הטיפול הנכון

לחולה במצבי, הפרוטוקולים הרגילים והבדיקות השגרתיות הן לא תמיד התשובה הנכונה. הרופאים של השירות הציבורי הם נהדרים, והצוות שמלווה אותי באונקולוגית ובהוספיס הם לא פחות מאשר מלאכים ומלאכיות, אבל טרייל אין פארמה היא תוסף שמשלים את התמונה.

היא הסופר טנקר שמלווה אותנו ומכוון אותנו עד שנמצא את התרופה, המחקר, או הטיפול הנכון. כבר עכשיו הם שלחו את הבדיקה שלי מהניתוח לפיענוח נוסף בארצות-הברית, ואני מחכה להתחלה של טיפול חדש בשם פיפאק, במקביל לכימותרפיה, על מנת להפסיק את הגידול בנוזלים הלא טובים שמצטברים בגוף.

ממשיך לעבוד. כל מי שדיבר איתי השבוע, מצא אותי באופטימיות שיא וברוגע יוצא דופן. כמו שכבר ציינתי, כל מה שחולה צריך זה מעט אופטימיות והרבה תקווה שהמצב עומד להשתנות לטובה. התחושה הטובה והאופטימיות, אפשרו לי לחזור לעבודה שלי בעמותה ("אפילו הצדקת את המשכורת שלך בחלק מהימים", כפי שפרגנו לי בחיוך).

היכולת של כל אנשי עמותת הספורט (ולא רק של ענף הכדורסל, שיקר מאוד לליבי), לייצר פעילות, שגרה ותקווה למחר טוב יותר לילדי וילדות הגליל, מעניק לי השראה וכוח לקום ולעבוד גם במצבי. אני חושב שהיכולת שלי בעקבות המצב לראות דברים קצת אחרת ובפרופורציות, מעניקים גם תרומה חזרה לקור הרוח של מנהלי הענפים בעמותה, שעוברים ימים לא פשוטים בגלל המצב הביטחוני.

ביקורים. זה כל כך כיף, מחזק, מוסיף תקווה ומרענן את היום (לפעמיים גם קצת מעייף), ותודה לכולם. ואלה שנמנעים לבוא כי לא יודעים מה המצב ולא רוצים להקשות, אני כמעט תמיד בבית, פשוט תנסו אותי

ביקורים. המרפסת והבית התחדשו השבוע בלא מעט מבקרים ומבקרות איכותיים, חלקם לראשונה וחלקם קבועים, כמעט על בסיס יומי. חלקם לחמש דקות, להגיד שלום ולהביא משהו מתוק (ספר מתכונים בדרך), וחלקם לשיחה של שעתיים.

זה כל כך כיף, מחזק, מוסיף תקווה ומרענן את היום (לפעמיים גם קצת מעייף), ותודה לכולם. ואלה שנמנעים לבוא כי לא יודעים מה המצב ולא רוצים להקשות, אני כמעט תמיד בבית, 24/7 , ואם אתם רוצים לבוא – פשוט תנסו אותי, גם בהתרעה קצרה. אני אמנם עם דנ"א וחינוך של קיבוץ (עם דפיקה קטנה של לינה משותפת), אבל עובד על עצמי ומנסה לשפר לאור המצב גם את הצד החברתי שבי.

מונדיאל. כל יום שעובר מקרב אותנו למונדיאל וזה מאוד משמח (את רובנו).

ולסיום, טעימה מנעמי שמר ("היום הזה הוא התחלה"):
היום הזה הוא התחלה
בדף חדש אתה נוגע
ביום הזה תישא תפילה
תדע שיש מי ששומע
אל תוותר מיד
היום הזה הוא התחלה
תחשוב אתה יכול אחרת
והתשובה לשאלה
בתוכך היא מסתתרת.
עולם מוזר, כולו שלך,
כשהתקווה בלב בוערת
יש בדידות, יש כאב
והתקווה איתך נשארת
אל תאבד אותה
תשמור עליה
ומה יהיה מחר
אין איש יודע.