המילה "טבח" הוחזרה לשם הצעת החוק לזיכרון 7 באוקטובר

ועדת החינוך, התרבות והספורט חידשה היום (ד') את דיוניה בהצעת החוק לזיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי שמחת תורה – 7 באוקטובר.

אחרי שבדיון הקודם עלתה בקשה להסיר משם הצעת החוק את המילה טבח, פתח היום את הדיון מ"מ יו"ר הוועדה ח"כ יוסף טייב: "משרדי הממשלה היו ערים לרגישויות והחלטנו להחזיר את הכותרת הארוכה שהייתה בתחילה בהצעת החוק הפרטית של חברי הכנסת – 'הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי שמחת תורה – 7 באוקטובר'. אנחנו ערים לרגישויות ורוצים שבסוף כולם יהיו מרוצים".

ח"כ טייב ביקש להבהיר כי תהליך החקיקה נמשך ו"שום דבר לא נקבע בצורה סופית עד שנגיע להצבעה. בכל מקרה, איש לא רוצה לטייח ולשנות את הנראטיב. זאת עמדתי ואני עומד מאחוריה וכך גם כלל משרדי הממשלה והייעוץ המשפטי".

טבח המחדל וההפקרה – אין מקומם יחד עם גבורה

הדיון היום התמקד בעיקר בשאלת הדגשת החוסן הלאומי מול זיכרון הטבח. בהצעת החוק נכתב כי מטרת החוק היא "חיזוק החוסן הלאומי והלכידות של החברה הישראלית," ונציגות המשפחות השכולות בדיון התנגדו לכך. "מדוע נושא חיזוק הלכידות קשור לחוק? הרי החוק מדבר על יום הטבח והימים הסמוכים לו", אמרה אסתר בוכשטב, שבנה יגב נחטף ונרצח בשבי חמאס.

"טבח המחדל וההפקרה – אין מקומם יחד עם גבורה. תבין את בקשת המשפחות להפרדה," אמרה רעות, אימא של עידו אדרי, לוחם שב"כ שנפל בנובה.

גם ח"כ גלעד קריב ביקש לצמצם את נוסח הצעת החוק: "החברה חוגגת את החוסן שלה לא בימי זיכרון. תשאירו את החוק הזה מצומצם בלי החוסן שצריך לעסוק בו במקום אחר. ככל שנרחיב את החוק, נעמעם את אירועי הטבח שהם מוקד הזיכרון וגם נהפוך את פעילות ההנצחה והזיכרון לזירה של מחלוקות פוליטיות בלתי נגמרות".

בעקבות כל הדברים הללו ביקש היו"ר להסיר את החלק שנוגע לחוסן ולכידות מפרק המטרות, אך להשאיר אזכורים לחוסן בהקשר של הנצחת מעשי הגבורה בהמשך הנוסח. יו"ר הוועדה הסביר: "אם אין לחוסן ולהנצחה בסוף משהו שמוביל לחוסן הלאומי, אין טעם בהצעת החוק".

הקיבוצים עצמם מחליטים את ההחלטות שלהם

בנושא מיקום הרשות שתקום וההנצחה, הוחלט כי הרשות לא תהיה מחויבת להיות ממוקמת בנגב המערבי, אך אתר ההנצחה המרכזי כן יוקם שם.

נציגת התנועה הקיבוצית איילת סלע: הקיבוצים עצמם מחליטים את ההחלטות שלהם, חד משמעית, הם חיים שם בקהילות, אלה החיים שלהם

ראשת המועצה האזורית אשכול, מיכל עוזיהו, ביקשה שהתאגיד לא יקים מרחבי הנצחה משניים: "חשוב שיהיה אתר הנצחה מרכזי אחד שימוקם בחבל הארץ הזה שבו קרה האסון. אתר הנצחה אחד שמספר את הסיפור של כולם ולא רק של מי שיש לו הקשרים, הכספים והמשאבים הנפשיים לקדם אתר כזה. ריבוי אתרים משניים עלול לפגום בהנצחה. לדעתי, הנובה צריך להיות האתר המרכזי הזה". עוד הוסיפה כי לרשות שתקום לא צריכה להיות סמכות על ההנצחה והמורשת בתוך היישובים.

נציגת התנועה הקיבוצית איילת סלע הדגישה: "הקיבוצים עצמם מחליטים את ההחלטות שלהם, חד משמעית, הם חיים שם בקהילות, אלה החיים שלהם".

נציגת הביטוח הלאומי אמרה כי הביטוח הלאומי מממן הנצחה קבוצתית "וזה ימשיך לעמוד בפני עצמו במקביל לחקיקה. נמשיך לממן את ההנצחה של קבוצות מיישובים, מושבים וקיבוצים שכבר פנו אלינו".

הילה אביר, אחותו של לוטן אביר שנרצח במסיבת הנובה התייחסה להנצחה במרחבים ציבוריים וביקשה להסדיר בחקיקה גם את אתר הנובה שהפך ל"לונה פארק של הנצחה" וגם את המיגוניות בכביש 232 שנסיעה לאורכו היא סכנת חיים כי אנשים עוצרים בצידי הדרך.

אתר הנצחה, מוזיאון וארכיון

לפי הצעת החוק הפרטית, שעליה חתומים למעלה מ-80 ח"כים, מידי שנה בכ"ד בתשרי יצוין יום זיכרון ממלכתי לטבח ולגבורה ב-7 באוקטובר, להתייחדות עם זכר הנספים ולהוקרת גבורתם של האזרחים ומשרתי כוחות הביטחון וההצלה שחירפו נפשם לצורך הצלת חיים.

ביום זה יתקיים טקס זיכרון ממלכתי, הכנסת תקיים דיון מיוחד ודגלי המדינה במוסדות ציבור ובמחנות צה"ל יורדו לחצי התורן. במוסדות החינוך יתקיימו פעילויות חינוכיות ערכיות וכלי התקשורת יבטאו את אופיו המיוחד של היום בלוח השידורים שלהם.

הצעת החוק מבקשת גם להקים בנגב המערבי רשות זיכרון שתכלול אתר הנצחה, מוזיאון וארכיון שיוקמו בתוך ארבע שנים ושם ירוכז ויתועד המידע הנוגע לאירועי 7 באוקטובר, במסמכים, סרטונים, חפצים ועוד. לרשות הזיכרון שתוקם תהיה מועצה בת 13 חברים. התקציב השנתי של הרשות ימומן מתקציב המדינה, הכנסות עצמיות, עזבונות, תרומות ומענקים.

היוזמים הראשונים של הצעות החוק הפרטיות הם חברי הכנסת אתי עטייה, יצחק קרויזר, מירב בן ארי ועודד פורר ואליהם הצטרפו כמעט כל חברי הכנסת, למעט חברי הסיעות הערביות.