תוארך כהונת הוועד הממונה ברשפים בשל קשיים חברתיים וכלכליים

זה למעלה משנה, מאז ינואר 2025, שאין ועד הנהלה נבחר בקיבוץ רשפים. הוא הוחלף בוועד ממונה שמינתה רשמת האגודות השיתופיות, עו"ד טלי ארפי-כהן, שהחליטה אותה עת כי "המצב החברתי של האגודה מחייב מינוי ועד ממונה אשר יהיה מופקד, בין היתר, על שינוי המבנה הארגוני, יצירת הסכמות קהילתיות והפגת המתחים החברתיים בקיבוץ".

המשבר החברתי בקיבוץ, הסערה הפנימית שהתחוללה בו והקרע החברתי שנוצר, נבעו בין השאר מתביעה של מיליוני שקלים שהגיש הקיבוץ, אותה עת, כנגד שלושה נתבעים: האחד חבר רשפים ששימש בתפקיד יו"ר ההנהלה הכלכלית, השני "חיצוני" ששימש מרכז המשק, והשלישי, קבלן שסיפק שירותים לקיבוץ (שלגביו נטען כי "הפך לקבלן הבית" של הקיבוץ).

הנתבעים דחו מכל וכול את הטענות נגדם. הדברים סוקרו בהרחבה ב"משפט חברים" בשורה של כתבות.

דרמה בהליכים המשפטיים

גורם בהנהלת רשפים מספר כי נעשו ניסיונות של גורמים שונים להביא את תביעת הקיבוץ לידי סיום בהסדר מוסכם. ניסיונות אלה לא צלחו, כעת מתברר שמאחורי הפרגוד התחוללה בחודשים האחרונים דרמה משפטית.

בינואר 2024 (כשנה קודם שרשפים הגיש את התביעה שתוארה קודם), הגיש קבלן השירותים תביעה כנגד רשפים לתשלום חוב נטען של הקיבוץ אליו בסך 9.5 מיליון שקלים.

חיובים כפולים וניהול רשלני בענפי הרפת, המדגה והמטעים, וכן החלטות עסקיות תמוהות ופעולות לטשטוש עקבות, שהובילו להידרדרות חדה ברווחיות האגודה השיתופית

בדצמבר 2024 הקיבוץ הגיש כאמור תביעה בסך 11 מיליון שקלים. זרח יהב, מנהל מחלקת חקירות במשרד רשמת האגודות, בנימוקיו לביצוע חקירה (עליה נפרט בהמשך) כתב כי "בכתב התביעה נטען כי בין הנתבעים הייתה מערכת יחסים פסולה וקנוניה, שבמסגרתה אפשרו הנתבעים לקבלן להפוך לספק מרכזי ללא פיקוח, תוך ניגוד עניינים חמור והפרת חובות נאמנות וזהירות.

"הקיבוץ טען כי הנתבעים גרמו לנזקים כספיים אדירים הנאמדים ביותר מ-11 מיליון שקלים עקב תשלומי יתר, חיובים כפולים וניהול רשלני בענפי הרפת, המדגה והמטעים. בנוסף, מתוארות החלטות עסקיות תמוהות ופעולות לטשטוש עקבות, שהובילו להידרדרות חדה ברווחיות האגודה השיתופית".

"העילות המשפטיות" של הקיבוץ הן ברובן מתחום אחריות דירקטורים ונושאי משרה, חובות הזהירות והאמון שלהם והעוולות הנזיקיות. מנגד, טענו הנתבעים שהתביעה חסרת בסיס עובדתי ומשפטי ודחו את טענות הקיבוץ כלפיהם.

"סיפור בדיה משולל אחיזה עובדתית ומשפטית"

הנתבע הראשון (יו"ר ההנהלה הכלכלית) דחה את כל טענות הקיבוץ כנגדו וטען בכתב ההגנה שהגיש כי כתב התביעה נגדו הוא "סיפור בדיה משולל אחיזה עובדתית ומשפטית".

לדבריו, הקיבוץ ביקש "לייצר באופן מלאכותי עילת תביעה כנגדו" כדי "להסוות את רשלנותן ומחדליהן של רשויות האגודה". הוא הסביר ש"הכפיפות הניהולית של העסקים היא לוועד ההנהלה של הקיבוץ" (כפי שעולה לדבריו מדוח ביקורת פנימי). הוא "מעולם לא אישר חשבונות של הקבלן" (הנזכר למעלה) ו"ביצוע התשלומים היה באחריות הנהלת החשבונות והגזבר".

יו"ר ההנהלה הכלכלית דחה את כל טענות הקיבוץ כנגדו וטען בכתב ההגנה שהגיש כי כתב התביעה נגדו הוא "סיפור בדיה משולל אחיזה עובדתית ומשפטית"

לדבריו, מרכז המשק היה כפוף לוועד ההנהלה ולא אליו. ניהול המגזר העסקי היה באחריות ועד ההנהלה, שהיה אמור להחליט על ההתקשרויות הנוגעות למגזר העסקי ולבחון אותן. אם לא פעל כך הוועד, הרי הוועד עצמו הוא שהתרשל בתפקידו.

הוא הציג את כתב המינוי של ההנהלה הכלכלית ולפיו היא "זרוע ביצועית מטעם ועד ההנהלה, שתפקידה לייעץ ולגבש רעיונות בתחומי העסקים והכלכלה", להמליץ על תוכנית שנתית ועוד. ליו"ר ההנהלה הכלכלית, הוא אמר, "אין כל תפקיד רשמי באגודה", ולפיכך הוא לא היה "נושא משרה ולא חלות עליו חובות אמון וזהירות" (כפי שחלות על חבר ועד ונושא משרה באגודה).

עוד הוסיף כי לא שולמה לו כל תמורה בעד פעילותו והוא שימש חבר בהנהלה בהתנדבות מלאה.

מקור הכשלים במבנה הארגוני הקלוקל של הקיבוץ

הנתבע השני, מרכז המשק (לשעבר), טען בכתב הגנתו כי הוא "פעל כנושא משרה בשם הקיבוץ ולמענו". לדבריו, "תפקידו הוגדר כתפקיד ניהולי בכפיפות ליו"ר העסקי וליו"ר הקיבוץ, תוך אחריות כוללת לניהול המגזר העסקי, אך בכפוף להחלטות ועד ההנהלה". כלומר, "החלטות אסטרטגיות בתחום העסקי הינן בסמכות ועד ההנהלה וממילא אין להטיל את האחריות עליו".

מקורם של הכשלים במגזר העסקי, ככל שהיו, טען בהסתמך על דוח מבקר הפנים, נעוצים "במבנה הארגוני הקלוקל של הקיבוץ". הוא דחה את כל הטענות נגדו ואמר שאין בהן כדי להראות שהוא הפר חובה כלשהי כלפי הקיבוץ וכי "מילא את תפקידו במסירות, בשקיפות באופן מיודע ובתום לב, ולפי המדיניות שהתווה ועד ההנהלה".

"במרבית השנים האחרונות התוצאות העסקיות של הקיבוץ היו טובות". לטענתו, מדובר ב"הליך סרק כוחני באמצעות הוועד הממונה בקיבוץ ובפיקוח רשמת האגודות", הוא טען בהמשך. אין בתביעה "כל עילת תביעה אישית" כלפיו, הוא הדגיש, אלא "לכל היותר טענות ניהוליות קולקטיביות כלפי האגודה עצמה, בפרט לנוכח מסקנות דוח מבקר הפנים".

הודעת צד שלישי

שני הנתבעים, הראשון (יו"ר ההנהלה הכלכלית לשעבר) והשני (מרכז המשק לשעבר), כל אחד בנפרד, הוסיפו והגישו הודעת "צד שלישי" (סוג של תביעה נגד גורם שלא היה צד להליך) כנגד שורה של אנשים ששימשו במועדים שונים בתפקידים בוועד ההנהלה של רשפים או בהנהלה העסקית, במועדים הנוגעים לתביעת הקיבוץ.

משמעות הליך זה, שאם הקיבוץ יצליח בתביעתו כלפי אותו נתבע והוא יימצא אחראי כלפי הקיבוץ וייפסקו כנגדו סכומים לתשלום, היא שאותם אלה שהוגשה נגדם "הודעת צד שלישי", יהיו אחראים לפצותו על כך, שכן לפי טענות הנתבעים הללו – הם (הצדדים השלישיים) אלו שהפרו את חובות הזהירות והאמונים כלפי רשפים ויש להם אחריות גם כלפי הנתבעים.

מרכז המשק לשעבר: "החלטות אסטרטגיות בתחום העסקי הינן בסמכות ועד ההנהלה וממילא אין להטיל את האחריות עליו"

הקבלן בכתב הגנתו דחה את כל הטענות כלפיו וציין שכל טענות התביעה כלפי שני הנתבעים האחרים אינן נוגעות לו כלל ועיקר, הוא ביצע בפועל עבודות וסיפק שירותים לרשפים, לפי בקשת נציגיה ואין בטענות אלה כדי לשמש הגנה לרשפים מפני תביעת החוב שלו כלפיה.

חיסיון על הסכם הפשרה

והינה הפתעה: ביום 9 בדצמבר 2025 הגיע הקיבוץ עם אותו קבלן, שיוצג בידי עו"ד איתי שחר, להסכם פשרה, בתביעת ה-9.5 מיליון שקלים שזה האחרון הקדים והגיש נגד הקיבוץ. אין לדעת את תוצאות הפשרה, שכן בית המשפט החליט, לבקשת הצדדים, להטיל חיסיון על נוסח הסכם הפשרה, שסיים את הליך תביעת החוב של הקבלן כנגד הקיבוץ. בד בבד, הקיבוץ הסכים לדחיית תביעת ה-11 מיליון שהוא הגיש ביחס לאותו קבלן. התביעה נגד שני נושאי המשרה נותרה בעינה.

בהמשך, הרשמת, עו"ד טלי ארפי-כהן, הודיעה לרשפים "כי היא שוקלת לפתוח בחקירה לבירור הנושאים שבגינם הגיש הקיבוץ את תביעתו", והנחתה את הוועד הממונה ופרקליטי הקיבוץ, משה יעקב וינון חשמונאי (הרצוג פוקס נאמן ושות') להגיש בקשה למחיקת התביעה (שמשמעותה ביטול התביעה שהוגשה).

"תביעת ענק מנופחת"

בבקשה למחיקת התביעה שהגיש הקיבוץ לבית המשפט המחוזי בנצרת הוא ציין את עמדת רשמת האגודות לפיה ניהול חקירה בידי משרדה "הוא הליך חיוני שעלותו נמוכה ביחס להוצאות המשמעותיות בהן נושאת האגודה לצורך ניהול ההליך משפטי, בפרט לנוכח מצבה הכלכלי של האגודה.

"הרשמת סבורה", ציין הקיבוץ, "כי ניהול חקירה מטעמה יכול להוביל להרגעת הרוחות בין חברי הקיבוץ ולשיפור במצב החברתי הקשה שנוצר בין חברי האגודה לנוכח ההליכים המשפטיים".

"בקשה טכנית" זו עוררה סערה אצל הנתבעים. מרכז המשק לשעבר מיהר להתנגד, באמצעות עו"ד אורטל לוי, להליך המחיקה וביקש פסק דין הדוחה את התביעה. במאמר מוסגר, נסביר כי ההליך הדיוני של מחיקת התביעה שונה באופן מהותי מהליך דיוני של דחיית התביעה.

תביעת קיבוץ כנגד נושא משרה הוא "החריג שבחריג" ולכן היא "זעזעה את התנועה הקיבוצית"

"מחיקה" היא פעולה טכנית-דיונית, אין הכרעה משפטית לגופו של עניין ולא אחת ניתן להגיש את התביעה מחדש, שכן היא לא הוכרעה. לעומת זאת, במקרה של "דחיית התביעה" ניתן פסק דין שמשמעותו שהתובע "לא זכה" בתביעה, והוא אינו יכול להגיש אותה תביעה מחדש.

נתבע זה הסביר כי נאלץ להתגונן כנגד "תביעת ענק מנופחת". הוא טען לפגיעה קשה בשמו הטוב. לדבריו, תביעת קיבוץ כנגד נושא משרה הוא "החריג שבחריג" ולכן היא "זעזעה את התנועה הקיבוצית", ונדונה בכל כנס מקצועי ואף בתקשורת הכתובה המתפרסמת בקיבוצים. הוא דרש שהקיבוץ ישלם לו את הוצאותיו המשפטיות, וביקש כי ההליכים יסתיימו בדרך של דחיית התביעה.

אגב-כך, הוא סיפר כי בעוד ההליכים כלפיו נמשכים, הקיבוץ "ניהל בחשאי מו"מ מול קבלן הביצוע" (הנתבע השלישי, כאמור), "ובמסגרת הסכם פשרה אותה ביקש להסתיר, שילם לו (הקיבוץ) את מלוא יתרת החוב בצירוף הוצאות משפט בסך של כ- 800,000 שקלים".

אם הקיבוץ הכיר בחובו לקבלן ואף שילם אותו, כי אז הקיבוץ אינו יכול עוד לטעון לרשלנות של מרכז המשק בהתנהלותו כלפי הקבלן, ומשכך אין עוד לייחס לו כל מעשה עוולה

לדבריו, באותו תיק "ניתן, לבקשת הקיבוץ, פסק דין הדוחה את מלוא טענותיו (של הקיבוץ) כנגד הקבלן המבצע" (כחלק מאותו הסדר פשרה). לשיטתו, "בהיעדר רשלנות המבצע, ברור כי אין רשלנות בפיקוח". במילים אחרות, המשמעות העולה מטענתו היא כי אם הקיבוץ הכיר בחובו לקבלן ואף שילם אותו, כי אז הקיבוץ אינו יכול עוד לטעון לרשלנות של מרכז המשק בהתנהלותו כלפי הקבלן, ומשכך אין עוד לייחס לו כל מעשה עוולה.

"הודאה מצד הקיבוץ"

גם הנתבע הראשון (יו"ר ההנהלה הכלכלית לשעבר), התנגד בחריפות לבקשת המחיקה ודרש כי התביעה תידחה תוך חיוב הקיבוץ במלוא הוצאותיו. "מדובר בשימוש לרעה" בהליך המשפטי, הוא טען, באמצעות עו"ד יניב סטל (עדי קפלן ושות').

הוא טען כי בקשת המחיקה של הקיבוץ מהווה "הודאה מצד הקיבוץ" כי אין לו תשתית ראייתית לתביעה שהגיש נגדו. במיוחד, הדגיש נתבע זה, ש"עילת התביעה של הקיבוץ מוצתה עם הגעתו להסדר פשרה" מול הקבלן.

"אין למנוע מהקיבוץ לחדש את תביעתו"

השופטת אילונה לינדנשטראוס לא השתכנעה שיש מקום לדחות את התביעה כבקשת הנתבעים במקום מחיקתה כבקשת הקיבוץ. בקשת המחיקה, הסבירה השופטת, "הוגשה בשלב מוקדם של ההליך, בטרם הסתיימה הגשת כל כתבי הטענות ובטרם התבררו טענות הצדדים לגופו של עניין".

אין למנוע מהקיבוץ, הוסיפה השופטת, "את האפשרות לחדש את תביעתו, ולהביא את "טענותיו החמורות כנגד הנתבעים לכלל בירור ענייני, בין היתר בהתחשב בממצאי החקירה של רשמת האגודות השיתופיות", הקיבוץ לא עשה "שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, אלא פעל בתום לב ובהתאם להנחיית הרשמת".

סוף דבר, ביום 30 באפריל השנה, הורתה השופטת על מחיקת התביעה, ללא חיוב הקיבוץ בהוצאות הנתבעים. השופטת ציינה כי אם הקיבוץ יחדש את תביעתו יוכלו הנתבעים לטעון לגבי דרישתם מהקיבוץ להוצאות משפט לטובתם.

הארכת מינוי הוועד הממונה

לאחרונה קיימה הרשמת שיחות עם נציגי האגודה וחבריה, והתרשמה כי עדיין אין ביכולת האגודה להתמודד עם האתגרים הרבים, חברתיים ועסקיים, שעומדים בפניה.

"מצבה הכלכלי והחברתי של האגודה מצדיקים המשך ניהול האגודה באמצעות ועד ממונה", קבעה הרשמת והאריכה בימים אלה את תוקף הכהונה של הוועד הממונה עד לתום חודש מאי 2027. מאחר שחברי רשפים שהיו בוועד ביקשו לסיים את כהונתם, החליטה הרשמת כי כל חברי הוועד הממונה יהיו "חיצוניים", ומינתה שלושה חברים "חיצוניים" לשמש כחברי הוועד הממונה (אחד מהם ישמש יו"ר הוועד).

הרשמת כרכה את המשך פעילות הוועד הממונה גם בצורך לבצע חקירה בדבר "דרכי עבודתה ומצבה הכספי" של האגודה (רשפים). בהתאם, זרח יהב, עוזר הרשמת, מינה חוקר לבדיקת הנושאים הללו, לרבות הנושאים שפורטו בתביעה שהגיש הקיבוץ.

הוא הסביר כי לאחר מחיקת התביעה "נסללה הדרך לפתוח בחקירה". "על כל חברי האגודה ונושאי המשרה בה", הורה זרח יהב, "לסייע לחוקר בביצוע החקירה בדרך היעילה ביותר ולמסור לחוקר הסברים ומסכמים לביצוע החקירה". היקף החקירה כך נקבע, לא יעלה על 100 שעות. המשך יבוא.