ערבות הדדית או אחריות אישית? הקרב על הפנסיה בקיבוץ המתחדש

ההצעה לתיקון תקנה 3 ב"תקנות הערבות ההדדית" ממשיכה לעורר הדים. העמדה הנוהגת היא שללא חובת הפקדת פנסיה קבועה ומנגנון פיקוח להפקדות החבר לפנסיה ימצא עצמו הקיבוץ חשוף בעתיד לתביעות לטובת השלמה לפנסיה במסגרת "הערבות ההדדית".

עיקר ההצעה לתיקון תקנה 3, מבקשת כי בעת בחינת זכאותו של חבר קיבוץ מתחדש להשלמת פנסיה (בגין "התקופה המתחדשת"), יילקחו בחשבון כלל מקורות ההון העומדים לרשותו, ולא רק הקיצבה הפנסיונית כפי שנהוג כיום, והשלמה של הקיבוץ לפנסיה, תהיה לאחר ניכוי כל נכסים אלה (למעט דירת המגורים שלו בקיבוץ).

המעקב הבלתי פוסק שהקיבוץ מקיים כל העת אחר הפרשות החבר לפנסיה, הפך ל'תעשייה' של ממש, שמוקצים עבורה משאבי זמן, תקציב, כוח אדם וניהול בקיבוץ עצמו, לצד ייעוץ פנסיוני צמוד

עו"ד יעקב דרומי, מניסיונו כיו"ר קיבוץ במספר קיבוצים בשני העשורים האחרונים וכתב המדור המשפטי בעיתון "זמן קיבוץ", מבקש להציג מזווית שונה את שאלת היחסים בין הקיבוץ לחבר בנוגע להפקדה לפנסיה ולהשלמה פנסיונית ומעלה גם נושא פחות מדובר: "המעקב הבלתי פוסק שהקיבוץ מקיים כל העת אחר הפרשות החבר לפנסיה, כדי לקיים את כללי הערבות ההדדית ולמנוע מצב שקופת הקיבוץ תידרש לממן בעתיד את ההשלמה הפנסיונית לחבר, הפך ל'תעשייה' של ממש, שמוקצים עבורה משאבי זמן, תקציב, כוח אדם וניהול בקיבוץ עצמו, לצד ייעוץ פנסיוני צמוד".

תכליתן המקורית של התקנות נועדה להבטיח את עתידם של החברים הוותיקים שהכנסותיהם בתקופת הקיבוץ השיתופי עברו לקופת הקיבוץ

"תקנות הערבות ההדדית", מתאר דרומי, בנוסחן הנוכחי, מטילות חובה על הקיבוץ לכך ש"יבטיח את הספקת צורכי חבריו שבגיל פרישה". אומנם הקיבוץ זכאי לקבוע הסדרים שונים בתקנונו, לרבות חובת צבירה ואפשרות להשתמש ברווחים או בשעבוד נכסים ליצירת הסדר שמבטיח שלחבר יהיה פנסיה, אך עדיין אין בכך כדי להוריד מחובת הקיבוץ לספק לחבר את סכום "פנסיית הרשם", בלא קשר לשאלה: מהי הסיבה לכך שלעת גיל פרישה החבר מוצא עצמו ללא צבירה פנסיונית מספקת.

תכליתן המקורית של התקנות נועדה להבטיח את עתידם של החברים הוותיקים שהכנסותיהם בתקופת הקיבוץ השיתופי עברו לקופת הקיבוץ. כיום יש לתהות האם עדיין הקיבוץ המתחדש צריך להמשיך ולתחזק מנגנון שבודק באופן רציף אם חבריו שבגיל העבודה, "הצעירים" יותר או "הנקלטים החדשים", מתאמצים דיים כדי לצבור לעצמם "קופה פנסיונית" (או כלשון התקנות: "החבר ממצה את יכולת השתכרותו ומקיים את חובת עבודתו").

אגב כך, מזכיר דרומי, כי לפי פרסומי התנועה הקיבוצית למעלה ממחצית מהקיבוצים משלמים מעל "פנסיית הרשם" (ששיעורה נכון לינואר 2026, הוא 5,427 שקלים לחודש). יש בין הקיבוצים שקבעו בתקנונם חובת הפרשה חודשית קבועה של החבר והסדרים שונים, ובכלל זה פנסייה משפחתית.

המהלך הייחודי של "תקנות הערבות ההדדית" בקהילה הקיבוצית יצר מערכת הגנה לאוכלוסיות שאינן נמנות על האוכלוסייה החזקה. "רשת הביטחון" המושגת באמצעות תקנות אלה, היא כלי מצוין ליישום הערבות ההדדית וניתן להשתמש בה במהלך של תיקון התקנות המבוצע בימים אלה.

חיכוכים על רקע חובת ההפרשה הקבועה

המנגנון המקובל בקיבוץ לוודא שתהיה לחבר צבירה פנסיונית מתאימה הוא "חובת הפרשה מינימלית", חודשית (כ-1,342 שקלים לחודש כיום). הפרשה קבועה זו מטרתה לגרום לכך שתהיה לחבר בגיל פרישה לפחות את סכום "הגמלה הפנסיונית המינימלית" ("פנסיית רשם"). רוב האוכלוסייה שמשתכרת ממילא מפרישה סכומים לפנסיה בשיעורים שגם גבוהים יותר.

דרומי מוסיף, כי החברים שעשויים להזדקק ל"השלמה פנסיונית" של הקיבוץ הם אלו שהיו בני 55 ויותר בעת שינוי אורחות החיים ואשר השתכרו במשך השנים שכר נמוך יחסית ויש להוסיף ו"לחזק" עבורם את המערכת שתדע להשלים להם קיצבה פנסיונית לעת הצורך, אך לגבי החברים הצעירים יותר ובוודאי הנקלטים החדשים "בהחלט יש לאל ידם להגיע לתוצאות פנסיה ראויה בגובה המינימלי וחלקם הרבה מעבר לכך".

אין להם עניין לא בהפרשה חודשית, לא בגילוי נאות של מצבם הפיננסי ואפשר שגם יסכימו להתחייב שלא ידרשו דבר מהקיבוץ, אך מדוע שיעשו זאת כאשר נוסח התקנות הנוכחי הוא מעין 'פוליסת ביטוח'?

חיכוכים עם חלק מהחברים, בעיקר הצעירים, על רקע הדרישה הפנימית להפקדה חודשית מינימלית קבועה, גם בתקופות של העדר הכנסה, מעלה לא אחת את המחשבה שהגיעה העת להעביר את האחריות לצבירה פנסיונית על החבר.

יש בין החברים (מן הסתם, הצעירים יותר בגיל העבודה), שמתנגדים לאותה הפרשה קבועה מסיבות שונות: חלקם "בין עבודות" ונושאים בנטל הוצאות קיום, ומתקשים להבין מדוע מחייבים אותם להפריש סכומים ניכרים כל חודש, כאשר לשיטתם כל העתיד בפניהם להמשיך ולצבור; חלקם בוחרים להיות עצמאיים וכל שקל דרוש להם בתחילת הדרך; חלקם בעלי שכר גבוה והם בוחרים שרק אחד מבני הזוג אחד ישתכר; לחלקם די במה שצברו בתקופה מסוימת; חלקם צברו נכסים שונים מניבים שלדבריהם מספיקים להם לצורכי הפנסיה העתידית; יש בהם שירשו את בתי הוריהם שמניבים להם דמי שכירות.

כל אלה, אומר דרומי "אין להם עניין לא בהפרשה חודשית, לא בגילוי נאות של מצבם הפיננסי ואפשר שגם יסכימו להתחייב שלא ידרשו דבר מהקיבוץ, אך מדוע שיעשו זאת כאשר נוסח התקנות הנוכחי הוא מעין 'פוליסת ביטוח'? (גם אם היא כפופה לתנאים והסדרים פנימיים)".

יש חברים שמתנגדים לאותה הפרשה קבועה מסיבות שונות: חלקם "בין עבודות" ונושאים בנטל הוצאות קיום, ומתקשים להבין מדוע מחייבים אותם להפריש סכומים ניכרים כל חודש, כאשר לשיטתם כל העתיד בפניהם להמשיך ולצבור

דרומי מוסיף כי "כבר היום ניתן למצוא בהסכמי הקליטה החדשים מעין 'פיסקת התגברות' על האמור בתקנות. ההסכם כולל סוג של הצהרה-התחייבות, שהנקלטים מתחייבים שלא לבקש השלמה לגובה פנסיית רשם, אם יימצא שלא הפרישו כפי שהתחייב מהם.

"הסכמים אלה טרם עמדו למבחן משפטי-תקדימי, במובן שישנה הלכה מחייבת בשאלה אם יכול הסכם אישי לגבור על האמור בתקנות (במילים אחרות: האם ההוראה הנוגעת בתקנות הערבות של 'חובת ההשלמה' היא דיספוזיטיבית, שניתן להתנות עליה). האם אלה 'שבחרו או סרבו' כל השנים שלא להפריש חיסכון פנסיוני לעצמם, יוכלו לבקש השלמה מ'הקופה הציבורית' לעת פרישה?".

לאחר למעלה משני עשורים של שינוי אורחות חיים, ניתן כבר לייחס בגרות לחברי הקיבוצים

בעת שהותקנו התקנות הנוכחיות, המחייבות השלמה פנסיונית של הקיבוץ במידת הצורך, ובדיונים שהיו בקשר לכך בוועדת התחיקה (בה לקח דרומי חלק), נשמעה האמירה "שהמדינה חששה מכך שהנהלות הקיבוצים לא ידעו לדאוג לחבריהם". דומה שהמצב השתנה מאז.

על כן, מציע דרומי שני מנגנונים שניתן לאמץ בתקנות:

הראשון, קביעת קו פרשת מים, שממנו ואילך "האחריות" היא על כתפי החבר (בעיקר "הצעירים" או "הנקלטים החדשים"), בין אם בדרך של הוספת הוראה בתקנות המחייבת הפרשה סדירה לפנסיה, ובין בדרך אחרת.

"כל עוד החבר יקיים את התחייבותו זו, ההשלמה שהוא יקבל, אם ועד כמה, תעבור דרך 'מבחן הכנסות ונכסים' של רשת הביטחון. הליך מוכר, נהוג ומקובל. לא ביצע החבר הפרשות כאמור, מהטעם ש'בחר שלא לעשות כן', לא יהיה זכאי כלל לעבור את סף הכניסה לבחינת זכאותו לחובת ההשלמה לפי תקנה 3".

האם עדיין בשנת 2026, יש להוסיף ולראות "בערך הערבות ההדדית" שאין חולק על חשיבותו ומיקומו בקהילה הקיבוצית, ערך מהותי שמצדיק פטרנליזם

"זו גם תשובה לאלה שמבקשים לתקן אותם מקרים של 'ניצול לרעה' של התקנות: מצב בו אחד מבני הזוג צבר פנסיה ונכסים והשני שאין בידיו צבירה פנסיונית הולמת, ידרוש השלמה במנותק מבן זוגו או מצבים בהם חברים פדו זכויות והם יבקשו השלמה למרות שיש להם נכסים אחרים. כל אלה ניתנים לגילוי ולבדיקה בעת שיבוא החבר לבקש השלמה וכתנאי לכך (בדומה לבדיקה הנעשית כאשר חבר מבקש השלמה לרשת ביטחון ונותן גילוי של נכסיו)".

השני, אומר דרומי, "לאחר למעלה משני עשורים של שינוי אורחות חיים (התקנות הותקנו בנובמבר 2005, ונושאות את חתימתו של אולמרט כשר התעשייה), ניתן כבר לייחס בגרות לחברי הקיבוצים".

המצב השתנה, העבירו אחריות לחבר

דרומי מציג שאלה ערכית: האם עדיין בשנת 2026, יש להוסיף ולראות "בערך הערבות ההדדית" שאין חולק על חשיבותו ומיקומו בקהילה הקיבוצית, ערך מהותי שמצדיק פטרנליזם. אותן תקנות שנועדו להבטיח מראש, בדרך של מעקב בלתי פוסק וחיוב בהפרשה קבועה (גם בתקופה של אי-עבודה, למשל, בשונה מהשכיר או העצמאי בעיר שמפריש רק מתוך הכנסה בפועל), כך שחבר לא יגיע בגיל פרישה למצב של חוסר צבירה. תקנות הנובעות מחשש שאם לא כן, החבר לא ידע להבטיח את חסכונותיו הפנסיוניים; או אולי הגיע הזמן להעביר לחבר את האחריות וזכות הבחירה?

הקיבוץ כמובן יוכל, בהחלטות פנימיות, לוודא קיומן של פוליסות ביטוח מתאימות כדי לוודא שאכן החבר מקיים את המצופה ממנו, אך לא תהיה במקרים אלה מחויבות רגולטורית, לפי הדין, לביצוע השלמה

ניתן להתאים את התקנות כך שהקיבוץ יהיה רשאי להגיע להסכם עם חבריו לגבי "התקופה המתחדשת" שממילא נהנה מהכנסותיו (בדומה לקבוע בתקנה העוסקת בחבר בעצמאות בעצמאות כלכלית), לפיה החבר שיבחר בכך, יהיה אחראי לפנסיה שלו ומראש הוא נוטל על עצמו כל אחריות בקשר לכך ומתחייב שלא לפנות לקבלת השלמה מהקיבוץ כלל ועיקר לפי תקנה 3 או למצער לא יהיה זכאי להשלמה אם לא יפריש מדי חודש, לפי החלטות הקיבוץ.

"הקיבוץ כמובן יוכל, בהחלטות פנימיות, לוודא קיומן של פוליסות ביטוח מתאימות (בריאות, אובדן כושר ופנסיה), כדי לוודא שאכן החבר מקיים את המצופה ממנו, אך לא תהיה במקרים אלה מחויבות רגולטורית, לפי הדין, לביצוע השלמה". (עוד מזכיר דרומי כי לצד הצורך בצבירה פנסיונית חשוב לוודא כיסוי ביטוחי בגיל עבודה, שמושג היום כתוצאה מההפקדות השוטפות).

כך או כך, ההצעה לתיקון תקנה 3 נמצאת בימים אלה על שולחנה של רשמת האגודות השיתופיות, לעדכונים ותיקונים אחרונים.