דעה // לא מחיר הבית אלא פני הקהילה

בשנים האחרונות מתנהל בקיבוצים דיון נרחב סביב שיוך הדירות, הפרטת הקרקע ועליית מחירי הנדל"ן ("קהילה קיבוצית בסיכון גבוה"). רבים רואים בתהליכים הללו איום על עתיד הקהילה הקיבוצית, אך אפשר להסתכל על אותה מציאות בדיוק מזווית אחרת – ולראות בה הזדמנות משמעותית לחיזוק הקיבוץ, חבריו ועתידו.

במשך עשרות שנים פעלו הקיבוצים במסגרת שיתופית שהעניקה ביטחון ויציבות, אך במקרים רבים לא אפשרה לחברים לצבור הון משפחתי משמעותי. בעוד שמשפחות רבות בערים ובמושבים נהנו מעליית ערך נכסים שעברה מדור לדור, חברי קיבוצים רבים הגיעו לגיל מבוגר ללא נכסים פרטיים משמעותיים וללא בסיס כלכלי בין-דורי.

שיוך הדירות ועליית ערך הנדל"ן יוצרים לראשונה הזדמנות לתיקון הפער. לא רק בנכס כלכלי, אלא בהכרה בתרומתם רבת השנים של החברים הוותיקים ובהזדמנות להעניק לילדיהם ונכדיהם נקודת פתיחה טובה לחיים

שיוך הדירות ועליית ערך הנדל"ן יוצרים לראשונה הזדמנות לתיקון הפער הזה. עבור רבים מדובר לא רק בנכס כלכלי, אלא בהכרה בתרומתם רבת השנים ובהזדמנות להעניק לילדיהם ונכדיהם נקודת פתיחה טובה יותר לחיים.

הקיבוץ של המאה ה-21 אינו צריך לחשוש מהצלחה כלכלית

יש הטוענים כי מחירי הדיור הגבוהים יובילו להיעלמות הדור הצעיר מהקיבוצים. אלא שהמציאות כיום שונה מאוד מזו שהייתה בעבר. ברוב הקיבוצים התא המשפחתי הוא היחידה הכלכלית המרכזית, ולא הקיבוץ עצמו. משפחות רבות כבר מחזיקות בנכסים, משקיעות בנדל"ן מחוץ לקיבוץ, נעזרות במסלולי דיור ממשלתיים ומצליחות לבנות לעצמן בסיס כלכלי עצמאי.

ההנחה שכל הצעירים יהיו חסרי יכולת לרכוש בית בקיבוץ אינה בהכרח נכונה. במקרים רבים הם נהנים מהון משפחתי שנצבר דרך בתי ההורים והסבים, לצד יכולת כלכלית עצמאית שהם בונים בעצמם. האתגר האמיתי אינו מחירי הדיור, אלא יצירת דור צעיר מצליח, יצרני ובעל כושר השתכרות גבוה.

גם החשש מפני כניסת משפחות חזקות מבחינה כלכלית ראוי לבחינה מחודשת. קהילה אינה נחלשת כאשר מצטרפים אליה אנשים מצליחים, אלא להפך. אנשים בעלי יכולת כלכלית גבוהה מביאים איתם ידע, ניסיון, יזמות, קשרים ויכולת להוביל תהליכים. הם מחזקים את מערכות החינוך, התרבות, העסקים והשירותים המקומיים ותורמים ליצירת קהילה משגשגת יותר.

כדי לעזור לחלש צריך שיהיו אנשים חזקים שיכולים לסייע, וכדי שיהיו משאבים לקהילה צריך קודם לייצר אותם

לאורך ההיסטוריה, קהילות חזקות נשענו על אנשים חזקים. חברה המעודדת מצוינות, אחריות אישית, יצירתיות ויוזמה יוצרת צמיחה. מתוך צמיחה זו ניתן גם לקיים ערבות הדדית אמיתית. כדי לעזור לחלש צריך שיהיו אנשים חזקים שיכולים לסייע, וכדי שיהיו משאבים לקהילה צריך קודם לייצר אותם.

לכן האתגר המרכזי של הקיבוצים בעשורים הקרובים אינו רק תכנון ובנייה. האתגר הגדול באמת הוא חינוך. עלינו לחנך את ילדינו לשאוף למצוינות, ללימודים איכותיים, ליזמות, לטכנולוגיה, לחקלאות מתקדמת, לתעשייה ולמנהיגות. עלינו לטפח דור שיראה עצמו בחוד החנית של החברה והכלכלה בישראל.

האתגר המרכזי של הקיבוצים בעשורים הקרובים אינו רק תכנון ובנייה. האתגר הגדול באמת הוא חינוך

בתחום התכנון והבנייה נדרש איזון. יש מקום להגדיל את מלאי הדיור באמצעות חלוקת מגרשים יעילה יותר, אך מבלי לאבד את אופיו הכפרי של הקיבוץ. מודל של בתים דו-משפחתיים על חצי דונם, המעניקים לכל משפחה כ-250 מ"ר שטח וכ-150 מ"ר בנוי, יכול לספק איכות חיים גבוהה לצד ניצול מושכל של הקרקע. לעומת זאת, צפיפות עירונית גבוהה עלולה לפגוע באופי הייחודי של חיי הקיבוץ.

חשוב גם לזכור כי הקיבוץ מחויב לפעול באחריות כלכלית כלפי כלל חבריו. כאשר קרקע או נכס מוקצים לשימוש פרטי, אין סיבה שהקהילה תוותר על ערכם הכלכלי. נכסי הקיבוץ שייכים לציבור, ועל הציבור ליהנות מפירותיהם. הכנסות מהקרקע ומהנדל"ן יכולות לשמש לחיזוק החינוך, התרבות, התשתיות והרווחה – במקומות שבהם הסיוע באמת נדרש.

הקיבוץ של המאה ה-21 אינו צריך לחשוש מהצלחה כלכלית. הוא צריך לדעת לרתום אותה לטובת הכלל. הצלחת הפרט והצלחת הקהילה אינן סותרות זו את זו. להפך – הן משלימות זו את זו.

איזה סוג של קהילה אנו מבקשים לבנות?

בסופו של דבר, השאלה איננה האם מחירי הנדל"ן יעלו או ירדו. השאלה היא איזה סוג של קהילה אנו מבקשים לבנות. קהילה שמקדשת שוויון בתוצאות בלבד, או קהילה שמעודדת מצוינות, יוזמה ואחריות אישית, ובמקביל שומרת על ערבות הדדית אמיתית.

העתיד של הקיבוצים לא ייקבע על ידי מחירי הבתים. הוא ייקבע על ידי איכות האנשים שיחיו בהם, החינוך שהם יעניקו לילדיהם והיכולת שלהם לבנות חברה חזקה, יצרנית ומשמעותית לדורות הבאים.

הכותב הוא מנהל קהילת יחיעם ובן הקיבוץ