אחרי 20 שנה: בעין כרמל חידשו את מופע חג המחזור

בשישי האחרון עלו על הבמה בני ובנות קבוצת "שדות" שסיימו י"ב למופע "חג מחזור" בעין כרמל. מה שאולי עדיין ברור מאליו בקיבוצים גדולים, קו נטוי, שיתופיים, קו נטוי, עשירים (מחק את המיותר או כל התשובות נכונות), הוא בגדר של השבת עטרה ליושנה, שלא לומר נס גלוי, בקיבוצים (כנראה רובם) שנכנסו לתהליך שינוי אורחות חיים לפני 20 שנה ויותר.

בעין כרמל התמודדו שנים ארוכות עם עזיבת בנים, קליטת הרחבה גדולה שהביאה ברכה גדולה לצד אתגרים, מאמץ "להשאיר את הראש מעל המים" – כלכלית וחברתית. כל מה שלא נתפס "הכרחי" נדחק הצידה מטבע הנסיבות. סיפור שחוזר על עצמו, בגרסה כזו או אחרת, בהרבה מהקיבוצים המתחדשים.

20 שנה בדיוק חלפו מאז שהמסורת נקטעה. חלמנו שנים על להחזיר את המסורת. כל שנה שחלפה ספרנו אחורה עד שהגיע הרגע

בשישי האחרון, אחרי 20 שנה בהם לא נחגג יחד, הופק מחדש "חג המחזור" המסורתי, אירוע שיא למסיימי י"ב, רגע לפני שנת השירות או הצבא. אבל איך מחדשים מסורת אחרי 20 שנה, עבור קבוצת נערים ונערות, ולפעמים גם הורים, שכלל לא הכירו אותה?

"קבוצת שדות מורכבת מבנים ובנות למשפחות שהגיעו להרחבה הגדולה ב-2011, בה נקלטו 60 משפחות, וכלל לא הכירו את המסורת" מספרת חגית צפדיה, דור שלישי למייסדים ומיוזמות האירוע. "וגם מבני ובנות משק, דור שני ואפילו שלישי, שהמסורת הזו הופסקה טרם נולדו, וזכו לשמוע, אולי, מההורים, הסבים, הדודים על החוויה" .

לא הבינו מה אנחנו רוצות מהם

כדי להחזיר עטרה ליושנה, צריך קודם כל מי שיחלום אותה מחדש. שתי אימהות, כנרת פלדמן (בארי) וחגית צפדיה (קויפמן), פנטזו על האירוע כבר לפני שש שנים, כשילדי הקבוצה חגגו את שנת המצוות.

"20 שנה בדיוק חלפו מאז שהמסורת נקטעה" מספרת כנרת. "שתי אימהות משוגעות – חגית ואני, חלמנו שנים על להחזיר את המסורת. כל שנה שחלפה ספרנו אחורה עד שהגיע הרגע". "זה התחיל קשה" היא מוסיפה, "הנערות והנערים לא הבינו מה אנחנו רוצות מהם, אבל הצביעו בעד כדי לתת הזדמנות לצאת לדרך".

בהיעדר נוח להב (שהלך לעולמו בשנת 2000), בימאי ההצגות המיתולוגי, שתחת ידיו ורעיונותיו היצירתיים הועלו הצגות שנת בר המצווה, הצגות חגי המחזור והצגות חגי המשק (הצגה בהשראת Cats, מנקודת מבטם של חתולי הקיבוץ; "להקת פיקוד מקום" בהשראת הלהקות הצבאיות, געגועים לבית הכולל ועשרות הצגות נוספות), לא ידעו מפיקות האירוע מהיכן להתחיל.

"ואז, כמו נס משמיים, הגיע להרחבה החדשה אור אילן כהן, שחקנית ובימאית, שנכנסה יום אחד לחדר האוכל. היה קליק מידי. היא נדלקה על החבר'ה והם נדלקו בחזרה". אור הסכימה להיות בימאית המופע, ואפילו (שומו שמים) ללא תמורה.

המטרה שלנו הייתה לנסות ליצור רגע שמאפשר לסיים פרק משמעותי בחיים בתחושה טובה. רגע שבו הקהילה אומרת לכל בני ובנות המחזור: גדלתם כאן, אתם חלק מאיתנו

לחלום הצטרף רכז החינוך גיל קויפמן, דור שלישי למייסדי הקיבוץ (וכן. גם אח של חגית). "עבור רבים מאיתנו זו מסורת שגדלנו עליה" כתב גיל לחברי הקהילה על ההחלטה. "עבור בני ובנות המחזור של היום, זו תהיה הפעם הראשונה שיחוו אותה.

"חג המחזור מסמל את סיומו של מסע חינוכי שלם, שמתחיל בילדות ומסתיים עם המעבר לחיים עצמאיים ובוגרים. זהו טקס חניכה ומעבר, בדומה לשנת המצוות".

"החזרת החג היא הזדמנות מערכתית וקהילתית, לציין עם הבוגרים שלנו, טקס מעבר בצורה עוטפת ומשמעותית. עבור בני ובנות הנוער זהו יעד נוסף לצפות לו. ההזמנה הקהילתית לערב החגיגי, היא נתינה מרגשת בחזרה לקיבוץ".

אווירה כמו של פעם

לאט לאט קרם המופע עור וגידים. שירים, טקסטים והרבה סרטונים שצולמו בהשתתפות חברי קיבוץ ותיקים ששמחו לקחת חלק. "הקולית" פתחה את המופע, והחג נחגג "באווירה ממש כמו של פעם", בהירתמות ובהתנדבות של לא מעט אנשים.

חג המחזור הוא לא רק חג של י"ב. הוא חג של כל הקהילה. הוא מזכיר לכולנו שהחינוך לא מסתיים בבית הספר או בחינוך החברתי, אלא ממשיך במסורות, במפגש בין הדורות ובאחריות המשותפת שלנו כלפי הדור הצעיר

כמיטב המסורת, המופע סיפק מבט הומוריסטי על החיים בעין כרמל ועל מה שמעסיק את הקהילה ובני הנוער ברוח התקופה. כשהערך האמיתי של חג המחזור מתחיל הרבה לפני ערב המופע. במפגשים הכיתתיים, בהכנות ובשבועות הארוכים של החזרות.

בפתח האירוע נערכה תערוכה מרגשת של דגלי כל המחזורים וחולצות המחזורים, שהוצגה בפני הציבור הגדול שהגיע ל"דשא הגדול שמול חדר האוכל" לחגיגה הקהילתית. אראלה הוס, ארכיונאית הקיבוץ ואוצרת התערוכה, עמלה להביא את הפריטים הנוסטלגיים השמורים בצורה מעוררת התפעלות(!).

את מסיימי י"ב בירכה בתחילתו של הערב, כמיטב המסורת רבת השנים, יעל רפאלי, אשת חינוך ותיקה ומי שהייתה מנהלת בית הספר בקיבוץ שנים ארוכות.

"המטרה שלנו הייתה לנסות ליצור רגע שמאפשר לסיים פרק משמעותי בחיים בתחושה טובה" הוסיף גיל, "רגע שבו הקהילה אומרת לכל בני ובנות המחזור: גדלתם כאן, אתם חלק מאיתנו.

"זו גם הזדמנות עבור הנוער ליצור יחד ולהחזיר משהו לקהילה שגידלה אותם. חג המחזור הוא לא רק חג של י"ב. הוא חג של כל הקהילה. הוא מזכיר לכולנו שהחינוך לא מסתיים בבית הספר או בחינוך החברתי, אלא ממשיך במסורות, במפגש בין הדורות ובאחריות המשותפת שלנו כלפי הדור הצעיר".