החלטה תקדימית: לבית הדין לענייני עבודה סמכות לדון בענייני הפנסיה בקיבוץ

החלטה דרמטית של בית הדין האזורי לעבודה: הסמכות הייחודית לדיון בשאלות פנסיוניות בקיבוץ נתונה לבית הדין לעבודה. בית הדין דן בבקשה לצו מניעה זמני שביקש חבר קיבוץ שימנע מקיבוצו לקזז סכומים מהקצבה שהוא מקבל מקרן הפנסיה האישית שלו, בטענה שמדובר ב"עודף צבירה" על הסכומים שנקבעו בתקנון הפנסיה של הקיבוץ.

תקנוני הפנסיה בקיבוצים המתחדשים נועדו, כידוע, להסדיר את מחוייבות הקיבוץ לפעול לפי תקנות הערבות ההדדית בכל הנוגע להשלמה או לתשלום "הגימלה הפנסיונית" לחברים, ובכלל זה את מחוייבותם של החברים בכל הנוגע לחיסכון ולצבירה הפנסיונית.

באחד מקיבוצי המרכז, הודיע יו"ר ועדת הפנסיה לאחד החברים, המתקרב לגיל גבורות, כי הקיבוץ יקזז מקצבת הפנסיה שלו 1,092 שקלים "עד לבירור חובותיו לקיבוץ", מהטעם שאלה כספים שהחבר "צבר בעודף מהתקופה השיתופית בקרן הפנסיה" ואותם הוא נדרש להשיב לקיבוץ".

עוד נדרש החבר להשיב לקיבוץ כספים שנצברו בקרן ההשתלמות שלו (שנים רבות קודם לכן). החבר מקבל מקרן פנסיה (חיצונית) 5,163 שקלים ועוד תוספת השלמה מהקיבוץ בסך 668 שקלים (בסה"כ: 5,832 שקלים).

החבר: אל תקזזו לי

החבר, שלא השלים עם ההחלטה, פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ובאמצעות עו"ד ירון טבצ'ניק, הגיש תביעה כספית בה ביקש לקבוע כי הקיבוץ אינו זכאי לקזז מקצבת הפנסיה של החבר או מקרן ההשתלמות שלו סכומים כלשהם.

עוד תבע החבר מהקיבוץ לפצותו בסך 80,000 שקלים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.

לצד התביעה, ביקש החבר מבית הדין לעבודה להוציא צו מניעה זמני שיאסור על הקיבוץ ועל יו"ר קרן הפנסיה, לפעול בדרך של קיזוז והפחתה מסכומי הפנסיה שלו.

הקיבוץ: החבר חייב כספים

הקיבוץ, באמצעות עו"ד איציק פינק (נשיץ, ברנדס, אמיר ושות'), תאר בכתבי הטענות שהגיש לבית הדין, שהחבר לא פעל לפי הוראות תקנון הפנסיה וכי הוא "צבר כלפי הקיבוץ חוב משמעותי".

בקיבוץ הוחלט שהזכויות הפנסיוניות שנצברו על שם החברים עד יום השינוי – הן רכוש הקיבוץ ונקבע לכל חבר "סכום הזכאות ליום השינוי". חברים שצברו בקרנות על שמם סכומים העולים על סכום הזכאות ליום השינוי, חייבים להעביר לקיבוץ עודף צבירה זה, שכן כספי עודפים אלה משולמים לחברי קיבוץ אחרים המצויים בחוסר צבירה ביום השינוי.

החבר לא העביר לקיבוץ כספים שצבר בקרנות, טען הקיבוץ, ולכן הוא רשאי לקזז מסכומי הפנסייה שמגיעים לחבר מהקיבוץ את הסכומים שהחבר לא העביר כפי שחייב היה לעשות.

תקדים: לבית הדין סמכות ייחודית לדון בענייני הפנסיה בקיבוץ

השופטת אירית הרמל, תארה כי מדובר בחבר קיבוץ זה כ-60 שנה. הקיבוץ מבסס טענותיו על תקנון הפנסיה, שלגביו טען פרקליט החבר ש"אינו חוקי מאחר והוראותיו מנוגדות ל'חוק הפיקוח על השירותים הפיננסים (קופות גמל).

פרקליט החבר: תקנון הפנסיה אינו חוקי מאחר והוראותיו מנוגדות לחוק הפיקוח על השירותים הפיננסים (קופות גמל)

"המחלוקת נוגעת ל"קיזוזים פנסיוניים מכח תקנון שכל עניינו בטחון סוציאלי של חברי הקיבוץ", אמר עו"ד ירון טבצ'ניק, פרקליט החבר והציג פסיקה, לפיה לבית הדין לעבודה יש "סמכות לדון בהליך שעניינו ביטחון סוציאלי של בן אדם, עתידו ורווחתו".

הקיבוץ: לבית הדין לעבודה אין כלל "סמכות עניינית" לדון בעניינים אלה, וזאת מאחר שבין הקיבוץ לחבר לא מתקיימים יחסי עובד-מעסיק

הקיבוץ מנגד ביקש לסלק על הסף את בקשת החבר לסעד זמני. הקיבוץ ויו"ר קרן הפנסיה (הפנימית), טענו שלבית הדין לעבודה אין כלל "סמכות עניינית" לדון בעניינים אלה, וזאת מאחר שבין הקיבוץ לחבר לא מתקיימים יחסי עובד-מעסיק. "זכותו של החבר לקבל תשלום מהקיבוץ מקורה בדיני האגודות השיתופיות ובהחלטות האסיפה" של הקיבוץ, "ולא מכוח יחסי עבודה".

בתגובתו ביקש הקיבוץ לעכב את ההליכים בבית המשפט, ולהעביר את המחלוקת לבירור במוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית, לנוכח קיומן של "תניות בוררות" בתקנון הקיבוץ ובתקנון הפנסיה.

השופטת: לעניין הסדרי פנסיה – חברי הקיבוץ הם "עובדים"

סמכותו של בית הדין לעבודה, אמרה השופטת, אינה רק בתחום "משפט העבודה", אלא גם בתחום הביטחון הסוציאלי. בבית הדין "יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת" בתחום זה, ולכן פסיקת בית המשפט העליון הרחיבה את סמכותו זו "גם למקרים בהם אין יחסי עובד מעסיק קלאסיים, אך קיימת זיקה לביטחון סוציאלי".

השופטת: לצורך תובענות נגד קופות גמל…, וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה, ובהתחשב במשמעות הסוציאלית של הסדרי הפנסיה של חברי אגודות שיתופיות – יש לראות בחברי האגודה השיתופית כ"עובדים"

פסיקה זו קבעה שגם כאשר לא מתקיימים יחסי עובד-מעסיק בין חבר אגודה שיתופית לבין האגודה עצמה, הרי שלצורך "תובענות נגד קופות גמל…, וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה", ובהתחשב במשמעות הסוציאלית של הסדרי הפנסיה של חברי אגודות שיתופיות – יש "לראות בחברי האגודה השיתופית כ"עובדים" לעניין זה, גם אם הם אינם "עובדים", במובן המשפטי הטהור, שכן במהותם הם עובדים".

השופטת עיינה בתקנון הפנסיה ומצאה כי "מטרתו להבטיח ביטחון פנסיוני הוגן לכל חברי הקיבוץ בהגיעם לגיל פרישה", והוא "מסדיר הסדרים פנסיוניים לכל חברי הקיבוץ שגילם 30 ומעלה".

לפי התקנון, "הקיבוץ מתחייב לשלם לחבריו תשלום תגמול חודשי אשר ממנו יקוזזו תגמולי פנסיה או תשלומים בעלי אופי פנסיוני מכל מקור אחר. עוד נקבע שם כי "הקיבוץ גם מתחייב לשלם לקרן הפנסיה לצורך צבירת זכויות פנסיוניות לחבריו", ו"כל תגמולי הפנסיה שצברו חברי הקיבוץ בקרן הפנסיה יועברו לקיבוץ". יו"ר קרן הפנסיה מונה לפי התקנון לשמש "יושב ראש צוות לביטחון פנסיוני".

אין צורך בשלב זה לקבוע אם הקיבוץ "הוא בבחינת קופת גמל", אמרה השופטת ופסקה כי "יחסי החבר והקיבוץ נחשבים יחסי עבודה לעניין התחום הפנסיוני". מאחר "והמחלוקת נוגעת בזכויות פנסיוניות – קיימת סמכות ייחודית לבית הדין" לדון בתביעה שהגיש החבר כנגד הקיבוץ ובבקשה שהגיש לסעד זמני.

סמכות זו אינה קיימת ביחס לתביעה כנגד יו"ר קרן הפנסיה בקיבוץ (שצורף כצד לתביעה), פסקה השופטת, ומשכך התביעה מולו תבוטל, אך תימשך מול הקיבוץ.

בהמשך, הגיע הקיבוץ והחבר "להסכמות", לפיהן, בין השאר, "לא יבוצע קיזוז מקצבת הפנסיה של החבר, במהלך 60 ימים". המשך יבוא. כך-גם יתכן כי "שאלות של סמכות והתיישנות", עוד תשוב ותעלינה.

החידוש בתוצאה המשפטית

ההליכים המשפטיים עדיין בעיצומם, אך התוצאה שהגיעה אליה בית הדין לעבודה, בשלב זה של הדיון, אם לא תשתנה בהמשך, היא חדשנית, לפחות בשניים:

הקביעה כי לבית הדין לעבודה "סמכות עניינית ייחודית" לדון בתביעת פנסיה של חבר קיבוץ נגד הקיבוץ, שכן לצורך הדיון "בעניין הפנסיוני והסוציאלי" – רואים ביחסים אלה יחסי עבודה.

כאשר יש לבית הדין לעבודה "סמכות יחודית" לדון ב"מחלוקת פנסיונית" – ידו תהיה על העליונה מול "תניית בוררות" שמחייבת, לפי תקנון הפנסיה

פועל יוצא מכך הוא שכאשר יש לבית הדין לעבודה "סמכות יחודית" לדון ב"מחלוקת פנסיונית" – ידו תהיה על העליונה מול "תניית בוררות" שמחייבת, לפי תקנון הפנסיה, להעביר את המחלוקת לבוררות.

הטעם לכך הוא שזכויות פנסיוניות הן זכויות קוגנטיות (שלא ניתן להתנות או לוותר עליהן), ולכן אינן יכולות להימסר להכרעת בורר, על אף קיומה של תניית בוררות בתקנון, והסמכות הסמכות הייחודית לדון בהן מסורה לבית הדין לעבודה בלבד.