"אמרו לי שזה רעיון ממש גרוע": הקיבוצניק שהביא את הקנגורו מאוסטרליה לישראל

יהודה גת לא אוהב לקחת קרדיט. מי שיושב איתו וישמע אותו מספר על 30 השנים שחלפו מאז הקים את גן גורו, יגלה שהוא כמעט לא מדבר על עצמו. הוא מדבר על יעל, אשתו; על רמי דגני, החבר שנתן לו את הרעיון; על העובדים שקמים בכל בוקר ומאכילים את בעלי החיים, 365 ימים בשנה, בשיא החורף ובשיא הקיץ של העמק.

כשמבקשים ממנו לסכם את המפעל של חייו, הוא מפזר את התודה לכל עבר, וכמעט שוכח שהוא זה שעמד מאחורי כל זה.

אבל הסיפור, אם חוזרים להתחלה, הוא דווקא סיפור שלו. לרגל חגיגות 30 שנה לגן גורו, גן החיות האוסטרלי של רשת תיירות ניר דוד בעמק המעיינות, פגשנו אותו לשיחה.

גת, בן 80, חבר קיבוץ ניר דוד, נשוי, אב לשלושה וסב לשישה, לא תכנן להקים את גן החיות האוסטרלי הראשון בישראל. הוא בוגר בית הספר לחקלאות ברחובות ועסק שנים רבות בגידול בעלי חיים בקיבוץ. בהמשך יצא לשליחות של שלוש שנים בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית, וכשחזר לישראל פנה לחינוך ולימד בתיכון, עד שבשנת 1991 סיים את עבודתו במערכת החינוך.

באותה תקופה פנה אליו רמי דגני, שכיהן כיו"ר התיירות של קיבוץ ניר דוד, והציע לו להקים פינת חי למבקרים בסמוך לגן השלושה. התוכנית אושרה ויצאה לדרך, אלא שאז הגיע חורף גשום במיוחד. הקרקע נסדקה, הסלעים נפערו, ומים מזוהמים חדרו לשטח. "סגרו את הכול וביקשו ממני לעבור," הוא מספר.

הקיבוץ הקצה לו שטח אחר, חמישה דונם. מבחינתו, זו לא הייתה סיבה לוותר. "נתנו לי חמישה דונם", הוא אומר, "אבל אני כבר אישרתי לעצמי לבנות על עשרה". בהמשך הורחב השטח בעוד 15 דונם, אז עוד איש לא ידע מה יקום עליו.

השראה מקנגה ורו של פו הדוב

הרעיון להקים גן אוסטרלי דווקא נולד מבית. "כשהבת שלי הייתה קטנה היא אהבה מאוד את פו הדוב," הוא נזכר. "ככה התחיל להתגלגל אצלי הרעיון ללמוד את התחום".

הוא יצא ללמוד ניהול גני חיות, ובשיעור האחרון הציג למרצה שלו את הרעיון להקים גן חיות אוסטרלי בישראל. "הוא אמר לי שזה רעיון ממש גרוע, ושאני ארד מזה," גת נזכר. "התברר שהוא טעה".

גת לא "ירד מזה". אחרי שיחה נוספת עם רמי דגני התגבש הכיוון: גן שיוקדש לקנגורו ולבעלי החיים של אוסטרליה. הוא פנה למאה גני חיות ברחבי העולם. "רק אחד באוסטרליה ענה לי," הוא מספר, ושלח לו קנגורו ראשון. גם הספארי ברמת גן נרתם ותרם זוג נוסף.

גת הבין שכדי להקים גן חיות אמיתי הוא חייב ללמוד את התחום מבפנים. הוא טס לאוסטרליה, עבד בשני גני חיות, וניגש לבחינות של רשות שמורות הטבע האוסטרלית במסגרת החברה להגנת הטבע שם.

"אלה היו בחינות מאוד קשות," הוא אומר. הוא עבר אותן, וקיבל אישור רשמי מטעם המדינה שאיפשר לגן גורו לייבא בעלי חיים אוסטרליים שנמצאו בעודף בגני החיות שם. שלושה חודשים אחרי שחזר לישראל החלו בעלי החיים הראשונים להגיע לניר דוד, והגן התחיל לפרוח.

גם ב-42 מעלות בחום של העמק

מה שהתחיל כרעיון שרבים הטילו בו ספק הפך במשך השנים לאחד מאתרי התיירות המזוהים עם עמק המעיינות. כיום פוקדים אותו כ-150 אלף מבקרים בשנה, ובין שביליו מסתובבים חיות כיס: קנגורו, וולבי, ביטונגיה. וגם עופות אוסטרליים נדירים כמו הקזואר והאמו, תוכים, זוחלים ועוד.

לצד התיירות הרחיב הגן את פעילותו החינוכית והמחקרית, מקיים שיתופי פעולה עם חוקרי המכללה האקדמית תל חי בתחומי האקולוגיה והזואולוגיה, שותף לתוכניות בינלאומיות לשימור מינים ומארח תלמידים ומשפחות. גת ניהל את המקום עד סמוך לשנת 2010, ואז החליט שמיצה והעביר את המושכות. אבל הוא מעולם לא באמת עזב.

יש משהו באופן שבו הוא מדבר על הגן שנשמע פחות כמו בעלים ויותר כמו בן משפחה. אולי משום שמבחינתו הוא באמת כזה. בנאום שנשא השבוע, במלאת 30 שנה להקמת הגן, פנה תחילה לרעייתו יעל. "עוד לפני שנולד גן גורו היית שותפה מלאה לחלום," אמר לה. "עודדת אותי להמשיך גם כשנדמה היה שהדבר בלתי אפשרי. גן גורו הוא גם הסיפור שלנו".

"בכל פעם שהדרך נראתה לי כמו הר בלתי עביר, ידעתי שאוכל להגיע אליך," פנה לרמי דגני, שנתן לו את הרעיון הראשון.

את הדברים החמים ביותר שמר לצוות. "אתם הלב הפועם של המקום הזה," אמר לעובדים שמאכילים את החיות בימי החורף הקרים ובימי הקיץ הלוהטים, גם כשהחום מגיע ל-42 מעלות. "גן גורו קיים בזכותכם, ורק בזכותכם".

היכולת הזאת לפזר קרדיט לכל עבר מסבירה אולי משהו על האיש עצמו. בטקס שנערך השבוע הוענקה לו הוקרה על חזונו ועל תרומתו להקמת הגן, והשתתפו בו שגריר אוסטרליה בישראל, ניל הוקינס, מנהלי גני חיות מכל הארץ ואורחים נוספים.

הוקינס בירך את הצוות ואמר כי הוא מצפה להמשך שיתוף הפעולה בין שגרירות אוסטרליה לגן גם בשנים הבאות. מנכ"לית רשת תיירות ניר דוד, תם עייק אבירן, אמרה כי לנהל אתר תיירות בישראל בשנים האחרונות הוא אתגר אמיתי, וכי דווקא בשנים האלה הפך הגן גם למרחב מרפא עבור משפחות וילדים שמצאו בו רגע של נשימה בתוך התקופות המורכבות שידענו.

"בית לטבע, לבעלי החיים ולידידות המיוחדת בין אוסטרליה לישראל"

כששואלים את יהודה גת מה הוא רואה כשהוא מסתכל אחורה על 30 השנים האלה, הוא לא מדבר על מספרי מבקרים ולא על ההכרה הבינלאומית. גם בגיל 80 הוא מדבר על הרחבת הגן. "המטרה היא שגן גורו יהיה בית ספר לאהבת בעלי חיים ושמירת טבע", הוא אומר.

בנאום שנשא מול מאות האורחים שבאו לחגוג, הוסיף משפט שאולי מסביר טוב מכל את מה שמניע אותו גם היום: "30 שנה חלפו, אבל אני עוד ממשיך לחלום. כל עוד יישמע כאן צחוקם של הילדים, ימשיכו הקנגורו לשוטט במרחבים, ועובדי הגן ימשיכו להגיע בכל בוקר עם אותה מסירות ואהבה, גן גורו ימשיך להיות בית לטבע, לבעלי החיים ולידידות המיוחדת בין אוסטרליה לישראל".