המדינה תומכת בהחלטת כפר עזה. שכונת "דור צעיר" תועתק למתחם הנצחה מחוץ לקיבוץ

למרות הצהרות קודמות של גורמים ממשלתיים בדבר שימור שכונת דור צעיר בקיבוץ כפר עזה, שנפגעה קשות במתקפת מחבלי החמאס על הקיבוץ ב-7 באוקטובר, ולהשאיר את מבני השכונה ולשמר את זירת הטבח, הודיעה המדינה בסוף השבוע האחרון לבג"צ, כי היא תומכת בהחלטת הקיבוץ להרוס חלק ממבני השכונה ולהעתיק מספר מבנים למתחם הנצחה שיוקם מחוץ לקיבוץ.

תשובת המדינה נמסרה לבג"צ בתגובה לעתירתן של משפחות שכולות שהתנגדו להחלטת קיבוץ כפר עזה שהתקבלה לפני מספר חודשים ברוב של כ- 70% מהחברים שהצביעו בנושא ההנצחה, בה הוחלט על הריסת שכונת דור צעיר והעתקת חלק מהמבנים אל מחוץ לקיבוץ.

המשפחות העותרות, בהן כאלה שילדיהן נרצחו באותה שבת שחורה בשכונת דור צעיר במתקפת המחבלים על הקיבוץ, דרשו בעתירתם לבג"צ נגד שרי המורשת, האוצר, הביטחון, הפנים וקיבוץ כפר עזה שלא להרוס את מבני השכונה ולהשאירם על כנם במיקומם המקורי.

התערבות כלשהי באמצעות הסמכויות הסטטוטוריות, באופן שיכפה על הקיבוץ לשמר את המבנים במיקומם הנוכחי, עשויה לפגוע בחזרתם של התושבים לחיים בקיבוץ וכן באמון שהם רוכשים כלפי מוסדות המדינה

כאמור, בסוף השבוע האחרון הגישה המדינה לבג"צ את תשובתה לעתירה, בה נאמר כי "ההחלטה בעניין המבנים בשכונת 'דור צעיר' מסורה לחברי הקיבוץ. התערבות כלשהי באמצעות הסמכויות הסטטוטוריות, באופן שיכפה על הקיבוץ לשמר את המבנים במיקומם הנוכחי, עשויה לפגוע בחזרתם של התושבים לחיים בקיבוץ וכן באמון שהם רוכשים כלפי מוסדות המדינה. העותרים מדברים מדם ליבם. החלטת הקיבוץ מבקשת לאזן בין הרצון והצורך בשימור הזיכרון לבין הצורך בשיקום ובהתפתחות".

"הליך זה נוגע בסוגיה מורכבת ורגישה ומציף את הצורך בשימור הזיכרון", נאמר בתשובת המדינה לעתירת המשפחות השכולות, "לצרכי הפרט והכלל, ולצידו את הצורך והרצון לפעול לשיקום ולפיתוח. האחד אינו מוציא את השני ושניהם חיים זה לצד זה במציאות בלתי אפשרית, והכל על רקע כאבם של אלו שאיבדו את היקר להם מכל ב-7 באוקטובר – כאב שאין לו סוף.

העותרים מדברים מדם ליבם בדרישתם לשמר את המבנים, שבהם גרו יקיריהם לפני שאירע הנורא מכל. החלטת הקיבוץ, שהתקבלה בדעת רוב, מבקשת לאזן בין הרצון והצורך בשימור הזיכרון לבין הצורך בשיקום ובהתפתחות

"העותרים מדברים מדם ליבם בדרישתם לשמר את המבנים, שבהם גרו יקיריהם לפני שאירע הנורא מכל. החלטת הקיבוץ, שהתקבלה בדעת רוב, לפעול להעתקת מספר מבנים לאתר הנצחה ולהריסת היתר, מבקשת לאזן בין הרצון והצורך בשימור הזיכרון, שעליו אין כל מחלוקת לבין הצורך בשיקום ובהתפתחות".

המדינה גם מציינת בתשובתה לבג"צ, כי "לעמדת המשיבים (שרי הביטחון, הפנים, האוצר והמורשת – ע.ב.מ) בראי הפעולות הרבות הננקטות על ידי גורמי הממשלה בהקשרי שימור והנצחה ולנוכח האיזון המורכב הנדרש בין סוגיות של שימור והנצחה, למול שיקום ופיתוח, אין עילה להתערבות שיפוטית בנסיבות העניין. זאת, מבלי לגרוע כמלוא הנימה מן ההכרה בכאב שעולה למקרא העתירה או מן הצורך הזועק שעומד בבסיסה".

סיפור ארוך וכואב

ורד ליבשטיין, חברת קיבוץ כפר עזה, ששכלה במתקפת המחבלים באותה שבת שחורה של 7 באוקטובר את בעלה, אופיר, את בנה, ניצן, את אמה, בלהה ואת אחיינה, נטע, הגיבה ואמרה ל"זמן קיבוץ" בעקבות תשובת המדינה, כי "אני מבינה את הקושי והכאב של המשפחות השכולות שעתרו לבית המשפט. כמי שעומדת לחזור בקרוב ולגור בכפר עזה, אני קודם כל מודה למדינה שהבינה את החלטת הקיבוץ וזכותו להחליט על השטח הציבורי בכפר עזה.

"אני מבינה מאוד את הקושי הגדול של המשפחות השכולות ואני מזדהה איתן. יחד עם זאת, כמי שבחרה לחזור ולגור בכפר עזה, אני רוצה לגדל את הילדים שלי במקום שיש בו חיים ובמקום ששם במרכז את האנשים שנותרו בחיים.

הבן שלי, ניצן, נהרג בשכונת 'דור צעיר'. החדר של הבן שלי, ניצן, שהוא הזיכרון האחרון שנותר ממנו, הוא חלק מהבתים שאנחנו נאלצים לפנות כדי לאפשר חיים בקיבוץ

"חשוב לי מאוד שהילדים שלי יחיו בסביבה בריאה ומלאת חיים. אני חושבת שאפילו המורשת היהודית לאורך ההיסטוריה של העם היהודי מדברת על היכולת לצמוח ולהיבנות מתוך כל האסונות והכאבים שעברו עלינו כעם.

אני שמחה שכפר עזה תמשיך להוביל את הנצחת הזיכרון של האסון שניחת עלינו באותה שבת שחורה. בכפר עזה מתחילה לתכנן את אתר ההנצחה, שיהיה ממוקם בכניסה לקיבוץ ולא בתוך הקיבוץ".

ורד ליבשטיין מוסיפה ומציינת, כי "הבן שלי, ניצן, נהרג בשכונת 'דור צעיר'. החלטת הקיבוץ היא שחלק מבתי השכונה יועתקו לאתר ההנצחה. החדר של הבן שלי, ניצן, שהוא הזיכרון האחרון שנותר ממנו, הוא חלק מהבתים שאנחנו נאלצים לפנות כדי לאפשר חיים בקיבוץ".

לדברי בתיה הולין, חברת קיבוץ כפר עזה, "אני שמחה שהמדינה מבינה שהיא לא יכולה להתערב בעניינים הפנימיים של הקיבוץ ושהיא מכבדת את החלטת הקיבוץ. כל נושא ההנצחה הוא עניין פנימי של הקיבוץ ושל חבריו. זה שהמדינה הודיעה לבג"צ שהיא מקבלת את עמדת הקיבוץ – כך צריך להיות ואני שמחה שסוף סוף המדינה מבינה שהיא לא צריכה להתערב בדברים שלא קשורים אליה.

"למרות ההחלטה הזו, זה ייקח עוד לא מעט זמן עד שאפשר יהיה להתחיל את כל סיפור ההנצחה. זה סיפור ארוך וכואב, שעוד ילווה אותנו בשנים הבאות עם החזרה לכפר עזה".

זהר שפק, חבר קיבוץ כפר עזה, הגיב ואמר, כי "החלטת הקיבוץ בנושא התקבלה בשעתו ברוב עצום. שיעור ההצבעה אז היה גבוה וגם שיעור התומכים בהצעת ההחלטה שהתקבלה היה חד וברור. ההחלטה התקבלה ברוב שלא משתמע לשתי פנים.

הקיבוץ אמר את דברו. אני חושב שצריך לכבד את ההחלטה. יש פה ויכוח גדול וקשה. אין פה מישהו שהוא צודק או שמישהו טועה. יש פה הכרעה של הרוב והרוב אמר את הדברים בצורה הכי ברורה שיש בעולם".