דעה // קיבוץ חדש במבואות ערד: בידי התנועה הקיבוצית הכוח להחליט אם יוקם לצד הכפר הבדואי תל ערד או על חורבותיו

איזו התרגשות: "היסטוריה בתנועה הקיבוצית", דיווח באמצע יולי ב"זמן קיבוץ". "לראשונה מזה עשרות שנים, עומד לקום בשנה הבאה קיבוץ חדש במרחב מבואות ערד… מדובר במהלך לאומי". רכז תחום ההתיישבות בתנועה הקיבוצית, אדם לטרולו, בישר בחגיגיות לקוראי העיתון כי העלייה לקרקע צפויה בקיץ 2027, "באמצעות מחנה זמני שיוקם במיקומו של היישוב הקבוע".

לטרולו, חבר הקיבוץ העירוני אמיתי של השומר הצעיר, היה אמור להיות יותר מהורהר מחגיגי. שהרי מהמחנה הזמני יישקפו מראות קשים, שבינם ובין אחוות עמים אין דבר. אלה המראות של הכפר הבדואי תל ערד, שתושביו, אזרחי ישראל, עוברים בימים אלה חורבן פיזי ונפשי. לפני חודשיים אולצו כ-200 מתושבי הכפר להרוס את בתיהם ולעבור לחיות באוהלים בין ההריסות. זו היתה רק המנה הראשונה: החל בנובמבר הקרוב אמור להימשך ההרס, כשעל הכוונת עוד כ-400 בתי מגורים של קרוב לאלפיים תושבים.

מדינת ישראל, באמצעות רשות הבדואים, טוענת כי היא מציעה להם חלופת מגורים ראויה: מגרשים פרבריים במרחב "מרעית", כמה ק"מ מערבה, במודל של יישוב קהילתי. אלא שכמו כל תושבי הכפרים הלא מוכרים, גם תושבי תל ערד מעוניינים בהסדרה כפרית, שתאפשר להם להמשיך לעבד את הקרקע ולגדל צאן, גמלים וחיות משק אחרות. לאחר שחוו מאז קום המדינה כמה סבבים של עקירה פנימית, ממערב הנגב ומהר הנגב, הם מבקשים להימנע מטראומה נוספת ולאפשר לקהילה החזקה שלהם להמשיך לשגשג.

"המועצה לכפרים הלא מוכרים בנגב" מקדמת תוכנית כלכלית להסדרת הכפרים: הרחבת המועצות האזוריות הבדואיות ל-650 אלף דונם והקצאת 150 אלף דונם בכפרים עצמם למגורים ומשקי עזר

בסיוע עמותת המתכננים "במקום" גיבשו תושבי תל ערד תוכנית הסדרה המשתלבת היטב עם הטופוגרפיה המקומית. אך המדינה פועלת לפנותם, כדי להקים במקום שניים מארבעת היישובים היהודיים של פרויקט מבואות ערד. כך קרה באום אלחיראן, שנהרס כדי לפנות מקום לגרעין של בוגרי מכינת עלי; כך קורה בכפרים ראס ג'ראבה הסמוך לדימונה ואלפוח'ארי שמדרום ללהבים; וכך קורה בתל ערד.

מצעד איוולת שחובה לעצור

האם הרקע הזה מאפשר לחגוג בלב שלם את הקמת הקיבוץ החדש? ספק רב. אבל החדשות הטובות הן שאת הקיבוץ ניתן להקים גם ללא הפגיעה בתושבי תל ערד. כדי להבין כיצד ניתן לעשות זאת באופן שישרת את חברי הקיבוץ טוב בהרבה מאשר המתווה המתוכנן, ויניח מסד ליחסים טובים עם השכנים הבדואים, כדאי להעמיק מעט בסוגיית הכפרים הלא מוכרים דרך המספרים הגדולים.

בצפון הנגב מתגוררים כ-220 אלף תושבים כפריים, מהם כ-70 אלף יהודים וכ-150 אלף בדואים. הראשונים חיים בחמש מועצות אזוריות ששטחן הכולל 1.9 מיליון דונם: אשכול, מרחבים, בני שמעון, שער הנגב ושדות נגב. לכ-150 אלף הכפריים הבדואים הוקמו רק שתי מועצות אזוריות, אל קסום ונווה מדבר, על שטח של 71 אלף דונם בלבד.

כאשר בוחנים את ההקצאה הכוללת מתגלה פער עצום של פי 56: בחמש המועצות האזוריות היהודיות 28 דונם לנפש, לעומת חצי דונם לנפש במועצות הבדואיות. זהו סיפורם של הכפרים הלא מוכרים על רגל אחת: סירובה של המדינה להקצות להם שטח כפרי בצורה שוויונית.

לו היו הבדואים יהודים, סביר שכבר מזמן היתה אומרת להם המדינה "אין מתאימים מכם להיות מושבניקים, עם העדרים, הגמלים והעיבוד החקלאי" (בתקופת היישוב עיבדו הבדואים כ-2 מיליון דונם בצפון הנגב). אך במקום לעשות זאת, היא מנסה כבר קרוב ל-60 שנה לעייר אותם, כלומר לדחוס אותם לשטח הקטן ביותר האפשרי.

לו היו הבדואים יהודים, סביר שכבר מזמן היתה אומרת להם המדינה "אין מתאימים מכם להיות מושבניקים, עם העדרים, הגמלים והעיבוד החקלאי". במקום, היא מנסה כבר קרוב ל-60 שנה לעייר אותם, על השטח הקטן ביותר האפשרי

המדיניות הזאת היא כישלון מוכח, בעל מחירים חברתיים כבדים, שמשך מטה את אוכלוסיית הכפרים לשיעור עוני ממוצע של כ-70%. כאשר החלה המדיניות חיו בכפרים כ-20 אלף איש – וכיום יותר מפי שבעה. בקצב ה"הסדרה" הנוכחי, של כ-30 משפחות הנכנסות מדי שנה למגרשים מוסדרים, ייקח קרוב לאלף שנה לסיים את התהליך – לא כולל ריבוי של כ-1,500 זוגות צעירים וכ-4,000 תינוקות בשנה.

תאמרו, "אבל אי אפשר לתת לבדואים כל כך הרבה שטח, הם 'השתלטו על הנגב'"? ובכן, זו העת להניח למיתוסים: לפי נתוני רשות הבדואים, תכסית המגורים בכל הכפרים הלא מוכרים היא 54 אלף דונם בלבד, פחות מחצי אחוז משטח הנגב כולו. יחד עם "הפזורה הפנימית" שבתוך היישובים המוכרים מדובר ב-82 אלף דונם, שהם כשני-שליש אחוז משטח הנגב כולו. לערד, להשוואה, תחום מוניציפלי של 125 אלף דונם. זהו הרקע לעשורים שלמים של מדיניות כושלת בעלות כלכלית וחברתית אסטרונומית.

בהקצאה הכוללת יש פער עצום: בחמש המועצות האזוריות היהודיות 28 דונם לנפש, לעומת חצי דונם לנפש במועצות הבדואיות. זהו סיפורם של הכפרים הלא מוכרים על רגל אחת

את מצעד האיוולת הזה חובה ואפשר לעצור. האלטרנטיבה קיימת. בשנה האחרונה מקדמת "המועצה לכפרים הלא מוכרים בנגב" תוכנית כלכלית להסדרת הכפרים: הרחבת המועצות האזוריות הבדואיות ל-650 אלף דונם, כך שהפער לנפש לעומת שכנותיהן היהודיות יצטמצם מפי 56 לפי 6.5; והקצאת 150 אלף דונם בכפרים עצמם למגורים ומשקי עזר, שיספקו עתודת קרקעות לשני דורות קדימה לפחות.

לפי התוכנית, יוקצו למגורים 30 אלף מגרשים משפחתיים של 2 דונם, המבטאים בנקודת הפתיחה צפיפות נמוכה של 2.5 נפש לדונם. בכך תיפטר בעיית המגורים לעשרות שנים, והורים, ילדיהם וגם חלק ניכר מנכדיהם יוכלו לחיות יחד בהתאם למסורת, במגרשים שיצטופפו עם הזמן ומבני מגורים שיעלו לגובה. בכך ישוחררו 150 אלף אזרחים מהחרדה המתישה והמשתקת שגורמים הצווים והריסות הבתים, ויתפנו להתפתח ולשגשג.

למועצה לכפרים הלא מוכרים ולתנועה הקיבוצית שאיפה זהה: לחיות בישראל דמוקרטית, שוויונית והומניסטית, ברוח מחויבות חזון התנועה הקיבוצית. תושבי הקיבוץ החדש ודאי יעדיפו שכנים מרוצים על פני שכנים מרוששים ומתוסכלים

כדי לתמוך בכך וללוות את ההסדרה בזינוק מהעשירון התחתון אל מעמד הביניים, יוקצו במקביל 30 אלף משקי עזר של 3 דונם – בהם יוקמו בתוך שנים ספורות אלפי עסקים קטנים, חקלאיים ושאינם חקלאיים. שדרוג מצבם הכלכלי של תושבי הכפרים הוא אינטרס עליון של המדינה ושל תושבי הנגב, יהודים כערבים.

תועלות חברתיות עצומות

על פי שערוך ראשוני של המועצה לכפרים, יישום מלא של התוכנית יגדיל את התוצר הגולמי בנגב ב-30 מיליארד שקל בשנה, לצד תועלות חברתיות עצומות: הפחתת העוני והפשיעה, שיפור דרמטי באיכות ההשכלה, הגדלת ההשתתפות בשוק העבודה, מעבר מקבלת קצבאות לתשלום מסים, חיבור למדינה במקום ניכור מעמיק, פרויקטים רבים של אנרגיה מתחדשת, חיזוק ביטחון המזון הלאומי ושיפור המצב הסביבתי.

למועצה לכפרים הלא מוכרים ולתנועה הקיבוצית שאיפה זהה: לחיות בישראל דמוקרטית, שוויונית והומניסטית, ברוח מחויבות חזון התנועה הקיבוצית ל"ערכים אוניברסליים, סולידריות, צדק חברתי, שוויון ערך האדם ושוויון הזדמנויות". גם ברמה המעשית השאיפות דומות: תושבי הקיבוץ החדש ודאי יעדיפו שכנים מבוססים ומרוצים על פני שכנים מרוששים ומתוסכלים, ועשרות אלפי הבדואים באזור ישמחו לשכנים הרואים בהם אזרחים שווים. לכן אנו מבקשים מהתנועה הקיבוצית להיות שותפה לקריאתנו להקים את יישובי מבואות ערד לצד הכפר תל ערד ולא על חורבותיו. בקעת ערד רחבה מספיק: יש מקום לכולם.

הכותב הוא דובר ומנהל אדבוקציה של המועצה לכפרים הלא מוכרים בנגב