ילדי כפר עזה לא ויתרו על המסורת וקיבלו מסר מגלי וזיו ברמן

מגילת אסתר המומחזת בפורים בידי ילדי כיתה ו' היא מסורת של כמעט יובל בכפר עזה. המלחמה עם איראן שיבשה את חגיגות פורים, קהילת הקיבוץ עוד מפונה ברוחמה ובקבוצת "לוטוס", כיתה ו' של שנה זו, ילדים שאיבדו הורים, אחים, ילד שהיה חטוף, אין ילד או ילדה שלא חוו את 7 באוקטובר.

בכל זאת בכפר עזה החליטו שלא מוותרים על המסורת. מגילת אסתר הומחזה ועלתה בחדר האוכל בקיבוץ רוחמה, אפילו שעכשיו אוגוסט ולא אדר.

מסורת שהמשיכה גם בימים הקשים שאחרי 7 באוקטובר

יש מסורות שאותן לא צריך להסביר למי שגדל איתן. בכפר עזה, מגילת אסתר של ילדי כיתה ו' היא אחת מהן. אני זוכרת את ההתרגשות לקראת הרגע שבו גם אנחנו נהיה על הבמה.

בכיתות א'-ג' היינו ה"רצים" – דוהרים בשני טורים ומשליכים אל הקהל את ה"גזירות" של אחשוורוש, מגילות מגולגלות שהודפסו במיוחד. בכיתות ד'-ה' כבר הפכנו לנשות ההרמון ולסריסים, ובכיתה ו' קיבלנו סוף סוף את התפקידים הראשיים.

אני הייתי ושתי (ראו תמונה), והתהלכתי בגאווה גדולה עם הכתר. שבועות של חזרות, טקסטים בעל פה, ריקודים, תפאורה, וגאווה פנימית, שרק מי שגדל קיבוץ עם מסורת שטבועה לו בד.נ.א יכול להבין.

הילדים האלה עברו כל כך הרבה. הם השקיעו חודשים, למדו טקסטים, התאמנו על ריקודים. לא היה הוגן לקחת מהם גם את זה

השנה, בפעם השנייה בתוך פחות משנתיים, כמעט שלא הייתה מגילה.
הכול כבר היה מוכן לפורים, אלא שאז החלה המתקפה האיראנית, וההצגה נדחתה. היו מי שחשבו שכבר לא יהיה נכון או אפשרי להעלות אותה. אבל הבמאית אורית צדיקביץ לא הסכימה לוותר כל כך מהר.

"היה לי ברור שאין מצב שאנחנו מוותרים על המגילה", אומרת צדיקביץ, שמובילה את ההפקה זו השנה ה-17. "הילדים האלה עברו כל כך הרבה. הם השקיעו חודשים, למדו טקסטים, התאמנו על ריקודים. לא היה הוגן לקחת מהם גם את זה".

לאחר חיפושים אחר תאריך שלא יתנגש בחופשות, קייטנות ואירועים נוספים, נמצא הפתרון: אמצע אוגוסט. זה אמנם לא חודש אדר, אין תחפושות, עדלאידע או אזני המן, אבל כנראה עבור קהילת כפר עזה, זה פשוט אירוע שחייב להתקיים ולא משנה מתי.

לדברי מזכיר הקיבוץ, ציון רגב, "הצגת המגילה של בוגרי כיתה ו' היא אחת מנקודות השיא בלוח השנה של כפר עזה כבר עשרות שנים. המסורת הזו המשיכה גם בימים הקשים שאחרי 7 באוקטובר, וגם אם המלחמה עם איראן דחתה אותה בכמה חודשים – מסורת ממשיכים. אמנם קצת מוזר לשמוע את אחשוורוש והמן עמוק באוגוסט, אבל אני בטוח שזה יהיה מצחיק ומרגש".

סוס אמיתי מהפרדס עבור מרדכי היהודי

מי שעמד מאחורי הרעיון לפני יותר מארבעה עשורים הוא אשר קוטלר, אז מרכז חברת הילדים בקיבוץ. הוא מספר שהכול התחיל מתוך רצון פשוט שההורים יראו את ילדיהם המחופשים. באותם ימים היו הילדים מגיעים מחופשים לבית הילדים, וההורה שלא שלח את הילד או הילדה לבית הילדים כלל לא זכה לראות אותם מחופשים. "הסתכלנו על מה שעושים בקיבוץ סעד", הוא נזכר. "שם הציגו את מגילת אסתר בצורה המסורתית. אמרנו לעצמנו – בואו נעשה משהו משלנו."

יחד עם יורם בראון (שחקן חבר קיבוץ – ה.א.), שכתב וביים גרסה קיבוצית וחילונית למגילה, נולדה מסורת שהפכה לאחד האירועים האהובים ביותר בכפר עזה. תפאורות ענק נבנו בידיהם של חברות וחברי הקיבוץ, ושלוש דקות לפני תחילת ההצגה הראשונה, שהיתה בפיאצה, אפילו הגיע סוס אמיתי מהפרדס כדי ש"מרדכי" יוכל לרכוב עליו.

מאז התחלפו הילדים, התפאורות, הטקסטים והבמות, אבל המגילה נשארה.

בין משתה למשתהה

בכל שנה המגילה היא עדיין מגילת אסתר, ובאף שנה היא לא אותה המגילה. "העלילה נשארת", מספרת אורית, "אבל אנחנו משלבים גם סיפורים מהקיבוץ, צוחקים על עצמנו, מכניסים בדיחות פנימיות. זו הצגה של קהילה, לא רק של ילדים."

גם השנה אי אפשר היה באמת להשאיר את המציאות מחוץ להצגה, אבל נדרשה עדינות. אורית בחרה שלא לעסוק ישירות בטבח 7 באוקטובר, אבל המציאות הזו נוכחת בעל כורחנו ומוטיב קטן נכנס מהתקופה הנוכחית כשבאחת הסצנות, כשהמן מבקש להרוג את היהודים, שואלים אותו: "מה אתה, איראני?"

השינויים העמוקים יותר לא נמצאים דווקא במה שנאמר. בעבר נהגה אורית להעלות גם הורים לבמה. השנה היא בחרה שלא לעשות זאת. לא לכל הילדים יש היום הורים שיוכלו לעמוד איתם על הבמה

וכקריצה למונח שהפך לחלק מהשפה של תושבי כפר עזה, שרבים מהם עדיין "משתהים" מחוץ לביתם, יש גם מערכה שלמה שבה הילדים שואלים זה את זה: "אתם משתהים? אתה משתהה? מישהו משתהה?" מה שנקרא, זר לא יבין.

השינויים העמוקים יותר לא נמצאים דווקא במה שנאמר. בעבר נהגה אורית להעלות גם הורים לבמה. השנה היא בחרה שלא לעשות זאת. "הבנתי שזה כבר לא מתאים", היא אומרת בשקט. "לא לכל הילדים יש היום הורים שיוכלו לעמוד איתם על הבמה".

גלי וזיוי ברמן בתפקיד בגתן ותרש

בקבוצת "לוטוס" יש ילדים שאיבדו הורה, ילדים שאיבדו אחים, ילד שהיה חטוף, ובעצם אין ילד שלא חווה את 7 באוקטובר בכפר עזה. בכל זאת הם עלו לבמה.

"הכי חשוב לי שאנשים יבינו שאלו ילדים שעברו את הנורא מכל", אומרת אורית. "העובדה שהם עומדים על במה, לומדים טקסטים, ריקודים ומרימים הצגה שלמה – היא לא מובנת מאליה." היא מספרת על ילד אחד שכבר רצה לוותר, אבל חבריו שכנעו אותו לחזור. "יש להם גאוות יחידה. זו המגילה של קבוצת לוטוס."

תפקיד בגתן ותרש היה מאז ומעולם אחד התפקידים הקומים והנחשקים. אני זוכרת שבזמני, אורי (אפשטיין, כיום ראש המועצה האזורית שער הנגב, שאיבד את אמו ובנו ב-7 באוקטובר), ואביב (קוץ, שנרצח עם אשתו לבנת ושלושת ילדיהם ב-7 באוקטובר), שהיו גם בחיים האמיתיים צמד חמד, הפכו גם את בגתן ותרש לצמד בלתי נשכח על בימת המגילה.

הכי חשוב לי שאנשים יבינו שאלו ילדים שעברו את הנורא מכל. העובדה שהם עומדים על במה, לומדים טקסטים, ריקודים ומרימים הצגה שלמה – היא לא מובנת מאליה

בשנים האחרונות נכנסו לנעליהם גלי וזיו, שהמשיכו את המסורת עד גיוסם. בשנה שעברה, הקדישה להם אורית את ההצגה עם שלט "מחכים לכם גלי וזיו", והשנה הם חוזרים – הפעם בסרטון קצר ומשעשע שבו הם מזכירים לילדים שנכנסו לתפקיד אחריהם: "הלו הלו, זה התפקיד שלנו!"

אז גם אם בגלל האיראנים פורים נדחה לאוגוסט, גם אם הילדים של היום נושאים על כתפיהם משא שאף ילד לא אמור לשאת, בסוף, כשהמסך עלה והקהל מחא כפיים, היה ברור שהערב הזה היה הרבה יותר מהצגת מגילה. הוא היה עוד הוכחה לכך שיש מסורות שחזקות מלוח השנה, ושקהילה שמצליחה לשמור עליהן מצליחה להעניק לילדים שלה משהו יקר מפז: עוד רגע אחד של ילדות. ואולי, בנוסף, היא בעצם מעניקה גם לעצמה במקביל, עוד רגע אחד של שפיות.