חוזר לבמה: אמפי צמח, אושיה של חיי התרבות בעמק, יוקם מחדש

אם מישהו מוותיקי עמק הירדן יעבור בימים אלה ליד "אמפיתיאטרון צמח", הוא כנראה לא יזהה את המקום. מה"אמפי" בפי המקומיים, שהיה בזמנו אושיה של חיי התרבות בעמק, לא נותר זכר. שופלים ודחפורים הסתערו על שורות הכיסאות הנטושים ושיטחו את האזור. נותרה (בינתיים) הבמה, כמין גדם של בטון לחוף הכינרת.

על פי הודעת המועצה האזורית עמק הירדן, יקום בצמח אמפיתיאטרון חדש על חורבות האמפי הישן. יהיו בו 3500 מקומות. הבמה תישאר ותעבור שדרוג, וכך גם חדרי האמנים שמתחתיה. האמפי יהיה מונגש, כולל עשרות תאי שירותים שחלקם מיועדים לנכים.

עלות הפרויקט, שצפוי להסתיים לקראת הקיץ הבא, כ-15 מיליון שקלים. שותפים למימון המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד התיירות, קק״ל והמועצה. האמפי המחודש יחליף את האמפי דשא בבית גבריאל, שהינו מקום מורכב המחייב הקמת במה בכל עונה מחדש.

"גברתי הנאווה" ודני קיי

בסקירה על האתר שכתב היסטוריון האדריכלות מיכאל יעקובסון , הוא מציין שהאמפיתיאטרון נחנך בשנת 1953, כחלק מכמה תיאטראות פתוחים שהוקמו בתחילת שנות ה-50. המתכנן היה האדריכל החיפאי שמי אלמוזלינו (1911-1994) יליד בולגריה, שתכנן עוד כמה פרויקטים באזור: אנדרטת הזיכרון לנופלים בני ובנות העמק שצמודה ל"חוף צמח", בית הצנחן במעגן, בית המועצה האזורית וביתה הפרטי של יהודית אברמסון במושבת כינרת.

המתחם המקורי כלל במה גדולה, שמעליה גג אקוסטי בצורת ח', לפניה "מנהרה" לתזמורת, ומאחוריה במפלס נמוך יותר חדרי הלבשה והמתנה לאומנים.

בין הבמה לכביש מוקמו כ-2000 מקומות ישיבה, בהתחלה ספסלים ובשלב מאוחר יותר כיסאות פלסטיק, כשלצידם שטחי דשא שעליהן "החביירים" פרשו שמיכות פיקה והתרווחו להם בנחת.

בהצגת הבכורה התכבד התיאטרון הקאמרי עם המחזה "ז'אן דארק" מאת ג'ורג' ברנרד שו, בכיכובם של אורנה פורת, יוסי ידין, אריק לביא ואריה אליאס.

האמפי תפס מקום מרכזי בתפריט התרבותי של חברי הקיבוצים. "החביירים" פרשו שמיכות פיקה והתרווחו להם בנחת

בשנים הראשונות, בעיקר במהלך שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 תפס האמפי (בצד אולם המופעים בעין גב) מקום מרכזי בתפריט התרבותי של חברי הקיבוצים. מעל בימתו הופיעו כל התיאטראות בישראל, התזמורת הפילהרמונית הישראלית וכן מופעי בידור ומוסיקה.

לנו, בני מעגן כל הטוב הזה היה במרחק של שלוש דקות נסיעה באופניים. אני זוכר הופעה של הקומיקאי היהודי-אמריקאי דני קיי, שפשוט עמד על הבמה והסתכל על הקהל, וכולם התגלגלו מצחוק.

בשלב מסוים נחתם הסכם שחברי מעגן יהיו "הסדרנים" באמפי, וכך זכיתי לראות את המחזמר "גבירתי הנאווה" עם הכוכבת רבקה רז שש פעמים רצופות.

"לא לשבת במעברים ולא לפצח גרעינים"

בשנות ה-50 וה-60 היה האמפי מזוהה עם האיש שהקים את מחלקת התרבות במועצה האזורית, ברוך קלס (1909-1990), חבר בית זרע. קלס היה פעיל בתנועת השומר הצעיר בליטא, וכבר מגיל צעיר גילה נטייה לבמה ולתיאטרון. הוא למד רפתנות בהולנד ומשחק ב"הבימה" בתל אביב, ובהמשך ניהל ביד רמה את חיי התרבות בעמק.

כל אירוע באמפי נפתח בהכרזה הדרמטית שלו: "הקשיבו הקשיבו! הקהל מתבקש לא לשבת במעברים ולא לפצח גרעינים". קלס נהג לארח בבית זרע שחקנים מפורסמים, לפני ואחרי ההופעה. מקור יודע דבר סיפר לי שכוכב ההצגה "אירמה לה דוס" אריק איינשטיין, הגיע פעם לבריכה בבית זרע, וכל הבנות נהרו אליו בסך.

אמפי צמח זכה לעדנה מחודשת כשהתחילו פסטיבלי "לילות אהבה בכנרת". מישהו הגה את הרעיון לחבר את ט"ו באב, חג האהבה, עם הרצון של בני נוער לצאת מהבית ולהצטופף ביחד. התוצאה, החל מאמצע שנות ה-70, הייתה מהממת. אלפים הגיעו, חלק למופע עצמו, והיתר השתרעו וחגגו בחופים שמסביב.

מי לא הופיע שם במהלך השנים: שלום חנוך, שלמה ארצי, גרי אקשטיין, משינה, וכל יתר השמות הגדולים של הרוק הישראלי. לילות האהבה הפך לאירוע חובה בלו"ז של הצעירים.

במהלך שנות ה-90 ירדה קרנו של האמפי. המקום הוזנח, ורמת המתקנים התדרדרה. במקביל, פתיחת אמפיתיאטרון בבית גבריאל הסמוך, עם במה וכל האבזור המודרני, ייתרה את הצורך בזה המקורי.

האמפי המחודש כבר מושך את תשומת ליבם של גופים משמעותיים בארץ בתחום ההפקות שמעוניינים לקיים בו מופעים, וכן הוא אמור לשמש להתכנסויות של התיירות הנוצרית המגיעה לאזור, בתקווה שישובו במהרה.