טירוף הפאדל בגינוסר: ענף הספורט שמשגע את הצפון
ארבעה מגרשים על גדות נחל צלמון, אמבטיית קרח, מקלחות בטבע וקהילה של 500 חברים שמשוגעים על המשחק. מתחם הפאדל של קיבוץ גינוסר הפך תוך פחות משנה למוקד עלייה לרגל של שחקנים מכל אזור הצפון
כמעט מדי יום עד לשעות הקטנות של הלילה, כשרוב אזור הכנרת כבר ישן שנת ישרים, נשמעות מכיוון קיבוץ גינוסר חבטות עמומות. את האשמה ניתן לתלות במועדון הפאדל המקומי הפועל מזה כשנה, וככזה הפך לאחד הלהיטים הגדולים של אזור הצפון בכלל ומרחב טבריה והכנרת בפרט.
עוד נגיע לטירוף הספורטיבי של המשחק שנדמה כי כבר הצליח לכבוש גם את ארצנו, כולל שורה של סלבריטאים המובילים אותו, דוגמת ערן זהבי ובן זיני. אולם מה אם נאמר לכם שלצד ההייפ הזה, תוכלו ליהנות גם מאווירה פסטורלית של נחל צלמון הזורם בסמוך אליו, מעגלת קפה מפנקת עם אפשרות ליהנות גם מחברותא משובחת ואווירה מיוחדת שהיא הרבה מעבר למשחק.
אנשים שלא התחברו בחיים לשום ספורט, מגיעים לפאדל ופתאום פוגשים אותם שלוש-ארבע פעמים בשבוע במתחם. ההצלחה מגיעה מהר, הפידבק מיידי, יחד עם האלמנט החברתי
לא מאמינים? למועדון כבר קהילה תוססת של כ-500 שחקניות ושחקנים בכל טווח הגילים. חלקם מנצרת, מטבריה, מהגולן ולעיתים גם כאלו שבוחרים להרחיק לכת ולנסוע אליו גם ממרחק של יותר משעת נסיעה.
מתחם הפאדל של קיבוץ גינוסר, שנפתח בשנה האחרונה בשטח מלון "נוף גינוסר", הפך בתוך חודשים ספורים לאחד המוקדים החמים בענף של הצפון. בניסיון לתהות על קנקנו של ענף הספורט שפרץ בסערה לחיינו, נציג את עידו ענבי, המשמש בו כמאמן ראשי ומנהל מקצועי, ומי שהגיע לפאדל בכלל דרך הדלת הראשית של הטניס.
ענבי שיחק טניס תחרותי מגיל שבע והיה בין המדורגים הראשונים בארץ. את הפאדל פגש לראשונה רק לפני כשנתיים, ודווקא רחוק מהבית. "שיחקתי בפעם הראשונה בפיליפינים, ומאז פשוט נשאבתי לענף הזה", הוא מספר. לפני כשמונה חודשים הכיר את הבעלים של המתחם החדש בגינוסר, והשאר כבר קרה מהר.
את ההבדל בין שני הענפים הוא מסביר בשפה של מאמן. "בטניס אתה צריך להתמסר ולבצע חמש-שש חבטות ברצף. בלי קואורדינציה טובה זה יכול לקחת חצי שנה עד שמתחילים ליהנות. בפאדל צמצמו את המגרש והפכו אותו לנגיש, הקטינו את המחבט וקירבו אותו לגוף, מה שמאפשר יותר דיוק ומפגש עם הכדור. ולא פחות חשוב, הציבו את השחקנים קרוב האחד לשני, כך שיש אינטראקציה וחברות, בניגוד לטניס שבו צריך לצעוק למרחקים. האקשן בעצם קורה בשניות. כמעט כל סיטואציה במגרש היא מהירה ותזזיתית. לשחקנים אין כיף גדול מזה".
זו, לדבריו, גם הסיבה להתמכרות. "רואים אנשים שלא התחברו בחיים לשום ספורט, מגיעים לפאדל ופתאום אנחנו פוגשים אותם שלוש-ארבע פעמים בשבוע במתחם. ההצלחה מגיעה מהר, הפידבק מיידי, יחד עם האלמנט החברתי שהוא שובר שוויון אמיתי".
כאילו אתה מתקלח בג'ונגל
ומה לגבי המתחם עצמו? "חשבו כאן על הכול, עד רמת הפרטים הקטנים", אומר ענבי. "דיאודורנט ומזגן בשירותים, דברים שאף אחד לא חושב עליהם ביום-יום. זה לא מרגיש כמו מתחם פאדל רגיל". הוא מספר כי לשחקנים מוציאים מים, נשנושים וצלחות פירות, ולאחרונה אף הותקנו סביב המתחם רשתות בגובה חמישה מטרים כדי למנוע זליגת כדורים אל הטבע הסמוך.
"יש כאן מתחם שהוא באמת מהיפים בארץ. הוא כולל ארבעה מגרשי חוץ עם דשא ייעודי וחול חיצוני, שהוא הרבה יותר בטיחותי לשחקנים, וזכוכיות פנורמיות מלאות. יש גם אמבטיית קרח הכלולה במחיר המגרש, ומקלחות חיצוניות שנותנות תחושה כאילו אתה מתקלח בג'ונגל".
התוצאה, לדבריו, היא שהאנשים פשוט לא ממהרים לעזוב. "הם מגיעים לשעה וחצי של השכרת מגרש, ולרוב נשארים הרבה מעבר. אוהבים לשבת, לדבר, לשתות קפה. הרוב המכריע הם לקוחות ושחקנים חוזרים".
השאלה שמרחפת מעל הענף לדעת רבים היא מה יקרה כאשר שההתלהבות הראשונית תשכך. ענבי לא בורח מהשאלה הזו, ומשיב בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. "זה נכון שבישראל הפאדל נכנס כסוג של טרנד, אבל בעולם הוא מתפוצץ כבר הרבה שנים. אם מועדונים ייקחו את זה לכיוון של השכרת מגרשים נטו, אני חושש שהביקוש ירד. אנשים בסוף רוצים תוצאות. מי שבא לשחק שלוש פעמים בשבוע רוצה להרגיש שהוא מתקדם, ולכן חובה להכניס את המרכיב המקצועי ולסייע למקצע שחקנים".
זו, לדבריו, האסטרטגיה של המועדון בגינוסר: לא רק לשמר את החוויה, אלא לבנות את דור העתיד של הפאדל בישראל. "אנחנו רוצים לגדל שחקנים שגדלים בזכות הפאדל עצמו, להעביר אותם דרך מקצועית מהבסיס והיסודות, ולראות מה זה שחקן שצמח בתוך הענף".
ומה לגבי העתיד? לדברי ענבי התכניות לא נעצרות בגדות הכנרת. פרויקט נוסף במרחב (מיקום מדויק נשמר בסודיות לעת עתה) כבר נמצא בשלבים מתקדמים, ולצידו מועדונים נוספים שהצוות עתיד לנהל. "אנחנו ממש לא עוצרים כאן. הרצון הוא לקחת את הטירוף סביב הפאדל עוד כמה צעדים קדימה".
