אחרי 25 שנה: מעון חדש לגיל הרך נחנך בחולית, בהשראת עץ האשל שבלב הקיבוץ

היסטוריה בקיבוץ חולית. השבוע, עם פתיחת שנת הלימודים החדשה, נחנך בקיבוץ, שנפגע קשות במתקפת המחבלים ב-7 באוקטובר, מעון חדש לטובת ילדי הגיל הרך, לאחר שבמשך 25 שנה לא פעל מעון עבור ילדי הקיבוץ בגילי לידה עד שש.

המעון החדש מאוכלס, נכון לעכשיו, ב- 13 ילדים, חלקם בני משפחות של חברי הקיבוץ ששבו לקיבוץ ממקומות המגורים הזמניים, אליהם פונו בעקבות מתקפת המחבלים על הקיבוץ, חלקם בני משפחות הנמצאות בימים אלה בתהליכי קליטה בקיבוץ. בהמשך צפויים להצטרף למעון החדש ילדים נוספים.

מחבלים חדרו לבית המשפחה

הסיפור מאחורי הקלעים של הקמת המעון החדש הוא עיצוב הפנים של המקום, פרי תכנונה של אינה קקון, חברת הקיבוץ, אשת חינוך ומדריכת תנועה לגיל הרך, שבתקופת הפינוי של קהילת הקיבוץ לרביבים עשתה, כהגדרתה, שינוי אישי בחייה והחלה ללמוד עיצוב פנים.

"קיבוץ חולית", מספרת ל"זמן קיבוץ" אינה קקון (51), נשואה ואם לשלושה ילדים, חברת הקיבוץ מזה תשע שנים, "היה עבורי ועבור משפחתי הרבה יותר ממקום מגורים. הוא היה הבית שלנו במלוא מובן המילה. מקום קטן, קהילתי ומשפחתי, שבו כולם מכירים את כולם, מגדלים יחד את הילדים וחיים בתחושה שהקהילה שסביבך היא משפחה אחת גדולה.

"לפני 7 באוקטובר החיים שלנו היו חיים פשוטים וטובים של שגרה – עבודה, ילדים, חברים וקהילה. גידלנו שם את הילדים שלנו, בנינו את החיים שלנו ויצרנו זיכרונות. הילדים גדלו בתחושת חופש וביטחון והשבילים, הבתים והאנשים של חולית היו חלק בלתי נפרד מאיתנו".

בבוקר של אותה שבת שחורה, הכל השתנה. מחבלים חדרו לבית משפחת קקון בקיבוץ שנושק לגדר המערכת עם רצועת עזה.

הבית הותקף והתרחש פיצוץ סמוך לממ"ד. בתוך כל הכאוס הבנו שהבת הגדולה שלנו נפצעה באורח קשה מאוד

"בעלי נאלץ להגן על המשפחה", משחזרת אינה קקון את מוראות אותה שבת, "והצליח לעצור אחד מהם. אני ושלושת ילדיי הסתתרנו בממ"ד וניסינו לשמור על עצמנו בתוך מציאות שאי אפשר היה לדמיין.

"כשעה לאחר מכן הגיעה לבית קבוצה נוספת של מחבלים. הבית הותקף והתרחש פיצוץ סמוך לממ"ד. בתוך כל הכאוס הבנו שהבת הגדולה שלנו נפצעה באורח קשה מאוד.

"מאותו רגע, כל מה שעניין אותנו היה להציל אותה. עשינו כל מה שיכולנו כדי לטפל בה ובמשך שעות ארוכות חיכינו לעזרה ולפינוי. אחרי כתשע שעות היא פונתה לקבלת טיפול רפואי ואנחנו התפנינו לקיבוץ גבולות.

לאחר כשבועיים היא הועברה לשיקום בשיבא ושם התחיל מסע אחר עבור המשפחה שלנו – מסע ארוך של שיקום, התמודדות וניסיון ללמוד מחדש איך נראים החיים שלנו

"רק למחרת הצלחנו להגיע אליה לטיפול נמרץ בבית החולים 'שערי צדק'. לאחר כשבועיים היא הועברה לשיקום בשיבא ושם התחיל מסע אחר עבור המשפחה שלנו – מסע ארוך של שיקום, התמודדות וניסיון ללמוד מחדש איך נראים החיים שלנו".

איך מתמודדים ולומדים את מציאות החיים החדשה שנכפתה עליכם?
"במשך כחמישה חודשים היינו במסגרת של שיקום מלא ובהמשך עברנו לשיקום יום. בסך הכל, חיינו באזור אור יהודה במשך כ- 11 חודשים, כשהחיים שלנו מתנהלים סביב השיקום והמשפחה.

"במהלך תקופת השיקום של בתנו החלטתי לנסות לחזור לעבודה. חזרתי לעולם החינוך שבו עבדתי במשך שנים ועבדתי באזור רמת גן כחצי שנה. החזרה לעבודה היתה עבורי חלק מהניסיון לייצר שוב שגרה ולהמשיך קדימה בתוך מציאות שהשתנתה לחלוטין.

"בהמשך עברנו לקיבוץ רביבים, למחנה הזמני של קיבוץ חולית, שבו אנחנו מתגוררים כיום ומחכים ליום שבו נוכל לחזור הביתה. אחרי כל מה שעברנו, המושג 'בית' קיבל עבורי משמעות אחרת".

תסבירי.
"הבנתי שבית הוא לא רק קירות, רהיטים או מקום שאנחנו גרים בו. בית הוא ביטחון, הוא שייכות, הוא המשפחה והאנשים סביבנו. הוא הזיכרונות שלנו, המקום שאליו הלב רוצה לחזור והתקווה לעתיד. ובתוך כל התקופה הזאת התחיל גם שינוי אישי שלי".

במה זה התבטא?
"אחרי שנים שבהן עבדתי בחינוך, כמחנכת וכמדריכת תנועה לגיל הרך, החלטתי ללכת אחרי אהבה שהיתה בי במשך שנים ולהתחיל ללמוד עיצוב פנים.

"המעבר לא היה מובן מאליו. להתחיל ללמוד מקצוע חדש בתוך תקופה כל כך מורכבת בחיים, זה דרש ממני הרבה כוחות, התמדה ואמונה בעצמי, אבל הלימודים הפכו עבורי להרבה יותר מרכישת מקצוע. הם נתנו לי מקום ליצור, לחלום ולהסתכל שוב קדימה.

"דרך העיצוב גיליתי מחדש חלקים בעצמי. גיליתי שאני יכולה לקחת איתי את כל השנים שלי בעולם החינוך, את ההקשבה, הרגישות, היצירתיות, ההיכרות עם ילדים והיכולת להבין צרכים של אנשים ולחבר אותם לעולם חדש של תכנון ועיצוב".

השראה מעץ האשל שבלב הקיבוץ

ואז, היא מגלה, קרה משהו שהיא לא יכלה לתכנן. כחודש לפני סיום לימודי עיצוב הפנים קיבלה אינה קקון פנייה מהקיבוץ, כאשר היא התבקשה לעצב את המעון החדש בחולית, מעון שתוכנן לאכלס את שכבת הגיל הרך של הקיבוץ לכשיחזור לשגרה עם שובה של הקהילה הביתה.

"לא הייתי צריכה לחשוב אפילו לרגע", היא מספרת, "אמרתי 'כן'. בשבילי זו לא היתה עוד הצעת עבודה וזה לא היה עוד פרויקט עיצוב. זה היה המעון של חולית. הבית שלנו, הקהילה שלנו. המקום שאנחנו מחכים כל כך הרבה זמן לחזור אליו.

"פתאום הרגשתי שכל הדרך שעברתי מתחברת לנקודה אחת – השנים שלי בחינוך, האהבה לילדים, לימודי עיצוב הפנים, כל מה שעברנו כמשפחה והגעגוע העצום לחולית".

מה התחושה כשאת נרתמת למשימת תכנון המעון?
"כשאני מתכננת את המעון אני לא חושבת רק כמעצבת פנים. אני חושבת גם כאמא, כאשת חינוך וכחלק מקהילת חולית. חשוב לי, שהילדים שייכנסו אליו ירגישו חום, שמחה, ביטחון ושייכות. אני רוצה ליצור עבורם מקום שהוא הרבה מעבר למבנה יפה. מקום שירגיש כמו בית".

גם הקונספט העיצובי של המעון, כך מדגישה אינה קקון, נולד מתוך החיבור שלה לחולית. את ההשראה לקונספט היא לקחה מעץ האשל שנמצא בלב הקיבוץ, מול חדר האוכל.

כמו העץ, גם הקהילה שלנו עברה סערה קשה, אבל השורשים שלה נשארו חזקים. מתוך אותם שורשים אנחנו רוצים לצמוח מחדש

"העץ הזה", היא מציינת, "היה שם תמיד, חלק מהנוף ומהזיכרונות של כולנו. עבורי הוא מסמל את חולית – שורשים עמוקים, עמידות, צמיחה ויכולת להמשיך לעמוד גם מול תנאים קשים.

"הרגשתי שזה בדיוק הסיפור שאני רוצה שהמעון החדש יספר. כמו העץ, גם הקהילה שלנו עברה סערה קשה, אבל השורשים שלה נשארו חזקים. מתוך אותם שורשים אנחנו רוצים לצמוח מחדש. לכן, העץ הפך לחוט שמחבר את העיצוב כולו – בצבעים, בחומרים, בצורות ובפרטים השונים במעון.

"רציתי שהילדים יגדלו במקום שמחובר לאדמה, לטבע ולקיבוץ שלהם ושגם בלי לדעת את כל הסיפור שמאחורי העיצוב, הם ירגישו שהם שייכים לכאן.

אני לא רוצה רק לחזור לבית הפרטי שלנו. אני רוצה לחזור לקהילה חיה, למקום שיש בו יחדים, משפחות, חינוך, צחוק, שמחה ועתיד

"עבורי, עץ האשל הוא לא רק השראה עיצובית, הוא מסמל את מה שאני מאחלת לחולית ולילדים שיגדלו בה. להכות שורשים, לצמוח, להתחזק ולהמשיך לפרוח. יש משהו מאוד עמוק עבורי בידיעה, שאחרי שהחיים שהכרנו השתנו ברגע אחד, אני נמצאת היום במקום שיוצר ובונה מחדש".

כיצד זה בא לידי ביטוי במעון עצמו?
"כל בחירה שאני עושה במעון מרגישה לי אחרת. כל צבע, חומר, רהיט ופינה מקבלים משמעות. אני מכירה את הקהילה שעבורה אני מתכננת ואני יודעת כמה משמעות יש לרגע שבו החיים יחזרו שוב לחולית.

"עיצוב הפנים הפך עבורי ממקצוע שבחרתי ללמוד לדרך שבה אני יכולה לתת משהו מעצמי בחזרה לקהילה שלי. לפעמים, במהלך העבודה הסתכלתי על התוכניות ודמיינתי את היום שבו המעון ייפתח. דמיינתי את הילדים נכנסים בבוקר, את הצחוק שלהם חוזר להישמע, את ההורים שמביאים אותם ואת השגרה שכל כך התגעגענו אליה".

מן הסתם המושג "לחזור הביתה" יש לו משמעות מיוחדת?
"אחרי 7 באוקטובר, המשפט 'לחזור הביתה' קיבל עבורי משמעות עמוקה הרבה יותר. אני לא רוצה רק לחזור לבית הפרטי שלנו. אני רוצה לחזור לקהילה חיה, למקום שיש בו יחדים, משפחות, חינוך, צחוק, שמחה ועתיד.

"לכן, בכל פינה שאני מתכננת במעון יש גם משהו ממני. בתוך הצבעים, החומרים והתכנון אני מכניסה גם את התקווה שלי, שהילדים שלנו יגדלו כאן בתחושת ביטחון ושייכות ושהמקום שנפגע כל כך יחזור להתמלא בחיים".

הזכות להשאיר חלק קטן מהלב שלי בתוך הבנייה מחדש

מבחינתה של אינה קקון, עיצוב הפנים שתכננה למעון החדש ופתיחתו השבוע הוא עבורה סגירת מעגל. "דווקא במקום שבו החיים שלנו נעצרו, אני זוכה היום ליצור משהו שמסמל המשכיות. דווקא מהמקום שממנו נאלצנו לעזוב, אני שותפה היום להכנת הדרך לחזרה.

"אני לא חושבת שיכולתי לבקש לעצמי פרויקט ראשון משמעותי יותר. לפעמים אני מרגישה שלא אני בחרתי בפרויקט הזה, אלא שהוא בחר בי. כשיגיע היום בו הדלתות של המעון נפתחות וילדים רצים וצוחקים, אדע שלא רק עיצבתי את המעון, אלא שהיתה לי הזכות להשאיר חלק קטן מהלב שלי בתוך הבנייה מחדש של הבית שלנו.

"זאת בשבילי המשמעות האמיתית של עיצוב. לא רק ליצור מקום יפה, אלא ליצור מקום שיש בו חיים, זיכרונות, שייכות ותקווה. אני בוחרת לבנות. אני בוחרת לצמוח מחדש. ובעיקר אני בוחרת להאמין שנחזור הביתה".