קיבוץ חצור נדבק בחיידק ה-90 וחוגג עם דורותי, הדחליל ואיש הפח

החלום הרטוב של כל רכז/ת תרבות קיבוצי באשר הוא/היא התגשם בחצור כשהתחילו להרים שם את חג ה-90 של הקיבוץ.

"אחרי כמה שנים של טלטלה — וטלטלה היא הרי מילה שישראלים כבר מכירים היטב — קרה כאן משהו אחר. אולי זו העוצמה של 90 שנות חצור. מהימים של כמה אוהלים על אדמה קשה וחולית ועד לקיבוץ שמשתרע היום למרגלות התל מכל צדדיו.

"משהו במספר הזה גרם לאנשים לרצות להיות חלק. להגיע. ליצור. לבנות. לשיר. לסחוב. לתפור. לכתוב. לרקוד. ובעיקר — להתנדב", כך כתבה בתיאטרליות ל"זמן קיבוץ" רכזת התרבות של חצור, עפרה אוחיון ב-3:00 (!) לפנות בוקר, אחרי ששבה בהיי מהחזרה הגנרלית של "הקוסם מארץ חוץ" – המופע המרכזי של חגיגות ה-90 לחצור, שיעלה בערב ראש השנה בקיבוץ.

זה היה משוגע

"היי" זאת מילה שחוזרת הרבה בשיחה הקצרה איתה, יש לה הרבה עבודה להספיק והרבה אנרגיות לשחרר, ונשמע שהולך להיות שם ערב נדיר, שמושתת כמעט לגמרי על כוחות מקומיים ומוכשרים.

"יש לנו המון כוחות והתרבות אצלנו תמיד מאוד חזקה, אבל כמו בכל הקיבוצים – בהתחלה קשה קצת להרים את זה, והפעם כולם נדבקו בחיידק ה-90 ולא היינו צריכים לגייס אף אחד, מאה אחוז איש התקשרו אלינו ואמרו שהם רוצים לעזור", היא מספרת בשיחת טלפון שגם לא מנחיתה אותה לקרקע.

"זה היה משוגע. הבמאית היתה צריכה לכתוב עוד תפקידים כי היה לה אובר בוקינג של משתתפים".

מי שייכנס לפייסבוק לדף "תרבות חצור" יוכל לראות הרבה סרטונים מלאי גאווה ואדרנלין של העמדת הבמה, הכנת התפאורה, נערות הקיבוץ מתרגלות את הכוריאוגרפיה, כולם נכנסים בערב לישיבות באיחור, מותשים אך מחויבים וכן הלאה.

החזרות התחילו באפריל. על ההפקה, הכוריאוגרפיה והבימוי נשות חצור, מקצועיות בתחומים הנ"ל. "זה מהמם", אוחיון מסכמת ומסבירה שרק לתאורה הם עשו out sourcing.

על הבמה משחקים, שרים ורוקדים יותר מ־70 משתתפים, מגיל 9 ועד גיל 80 פלוס ובהפקה כולה, שמתכתבת עם הסיפור המקומי של "הקוסם מארץ עוץ", לוקחים חלק כמאה איש.

התרבות אצלנו תמיד מאוד חזקה, אבל כמו בכל הקיבוצים – בהתחלה קשה קצת להרים את זה, והפעם לא היינו צריכים לגייס אף אחד, מאה אחוז התקשרו ואמרו שהם רוצים לעזור

בחצור, שבמקור הוקם על ידי 33 חברה וחבר ובראשית קיבל כזכור את השם הלא מאוד נוח "קיבוץ ארצישראלי ג'", חג המשק נחגג תמיד בראש השנה, שמתקיים תמיד בחדר האוכל.

אוחיון מדווחת שהארוחה החגיגית מכפילה את עצמה, לכל הפחות, ויותר מ-850 איש צפויים להגיע אליה. גם את האוכל מכינים חמישה חצורניקים עצמאית.

חלום קיבוצי

"פעם בחמש שנים אנחנו חוגגים את 'יום הילד', זה בערב סוכות ומיד לאחריו יש 'ליל אוהלים'. לקחנו כל אירוע במשך השנה וחיברנו אותו לשנת ה-90. חצור עשירה במסורות ובאירועי תרבות שמוטבעים בנו כבר שנים. כי יש דברים שטוב שלא משתנים".

בשבועות היה להם ערב משיריה של קורין אלאל, היו כבר שני ערבי פואטרי סלאם ב"גלריה הלבנה" שאליה נגיע עוד רגע, שהוציאו לאור גם כותבים שבמשך שנים כתבו למגירה, ויש להם פסטיבל בירה, שכבר חוגג 11 שנים. "שנת 90 התבררה כשנה מיוחדת במיוחד", אוחיון קובעת.

מי שגם לקחה את התאריך ברצינות ונערכה מראש היא "הגלריה הלבנה" המקומית, שמציגה כעת את תערוכת "על התל" לרגל יום ההולדת.

"הזמנו שישה אמנים וכל אחד מהם בא לבקר בקיבוץ וביקשנו מהם להעביר את ההתרשמות ליצירה אמנותית ובאמת יצא מאוד מרשים, בצורה יוצאת דופן", אומרת תמר ברנר, שמנהלת את הגלריה יחד עם רינה טל וחגית אנין ("והמון מתנדבים שעוזרים כשצריך בכל דבר").

מציגים שם, בין היתר, הקומיקסאית התל אביבית אילנה זפרן, שמזוהה עם אהבה רצינית לחתולים, והכינה להם קומיקס ("מדהים") של קיר חתולים שמבקרים במקומות שונים בקיבוץ.

ציור ענק של בריכת השחייה המקומית "מתכתב" עם האמן-כוכב דיוויד הוקני שצייר את הבריכות של עשירי L.A. ומעמיד את השאלה של מהו החלום הקיבוצי

טל בדראק, בן הקיבוץ שחי בעין שמר, חתום על סט של צילומי דיוקן וקבוצות, שלכל קבוצה בו יש מכנה משותף ואמירה על הקיבוץ.

עדי חייטי, בת הקיבוץ שסיימה שנה ראשונה בהצטיינות בבצלאל, מציגה ציור ענק של 2X3 מטר של בריכת השחייה המקומית, בו היא "מתכתבת" עם האמן-כוכב דיוויד הוקני שצייר את הבריכות של עשירי L.A "ומעמידה את השאלה של מהו החלום הקיבוצי".

גם כאן השתתפו רבים מאנשי חצור. "המון המון חברים היו מעורבים, יש בערך 50 חברים בפרויקט של טל", ברנר מציינת ומספרת ש"הצלם ועורך הווידאו לוטם פרינלנד, בן קיבוץ נגבה, יצר סרט עם בני הקיבוץ בגילאי 15 – 30 בסגנון של 'מה השאלה?'", ואילו יפעת נעים, יוצרת רב תחומית מקומית יצרה את "move+ment" – וידאו ארט, שמחבר בין "קמפ שומריה" – מחנה באפ-סטייט ניו יורק שממנו הגיע הגרעין האמריקאי ממייסדי הקיבוץ, לבין חצור.

בית זה עולם ומלואו

הערב המפואר הזה הוא בעצם שירת הברבור של עפרה אוחיון שמסיימת שמונה שנים כרכזת התרבות של חצור ("זה היה מסע").

"אני מחפשת דרך לתאר את הקיבוץ שלי, ולא מוצאת מילה שמתארת אותו טוב יותר מהמילה 'בית'.
ומה מחזיקה בתוכה המילה בית, אם לא עולם ומלואו", התפייטה במייל לפנות בוקר כמו שמותר רק לרכזות תרבות שקורעות את התחת על חג משק עגול.

"ואם יש משהו שמרחיב לי את הלב כשאני מסתכלת על קיבוץ, זו התנדבות.
אולי זה הקסם של שנת ה־90.
לא רק להסתכל אחורה על כל מה שחצור הייתה, אלא להיזכר במה שהיא עדיין יודעת להיות.
כי אין כמו חצור.
כי אין כמו בבית".

"על התל", הגלריה הלבנה, עד 10.10. בשבתות ובחגים 11:30-13:30 ובתיאום מראש ב-052-3298936