עצי התמר של טירת צבי עובדים במשמרות כפולות

‏בשבועות שלפני סוכות יש בעמק המעיינות ריח מיוחד באוויר, תערובת של פרי בשל, אבק קיץ מאוחר וכפות תמרים טריות שנחתכות. זו העונה שבה עץ התמר עובד במשמרת כפולה: הגדיד, שבו נאסף יבול התמרים שהבשיל לאורך הקיץ, ובמקביל הלולבים לחג הסוכות, להם לוח זמנים משלהם וגם דרישות איכות.
‏

בקיבוץ טירת צבי המקצב הזה מוכר כבר במשך שבעה עשורים. מטע הקיבוץ הוותיק הוקם אי שם בשנות ה-50, עם הבאת החוטרים מעיראק במבצע שהפך מאז לחלק מהמיתולוגיה של ענף התמרים הישראלי. מאותם חוטרים צמח מטע המשתרע כיום על כ-1400 דונם ובו כ-30 אלף עצים, המניבים יחד כ-1500 טונות פרי בשנה (!)

במרוצת השנים הלך וצבר תאוצה מטע התמרים. כיום גדלים בו לא פחות משבעה זנים מסחריים. הגדול שבהם הוא המג׳הול, עם סך כולל של כ-600 טונות, ואחריו הברהי שנגדד בימים אלה ממש, עם כ-500 טונות נוספים. לצידם גדל זן דרי, שעיקר גידולו נועד ללולבים מהודרים, אף שגם הפרי שלו מצוין, ונאמד בהיקף של כ-350 טונות בשנה.

"המיוחד במטע שלנו למעשה הוא הגיוון בזנים, מסורת ארוכת שנים בגידול, התחדשות תמידית וחיפוש אחר מקורות פרנסה נוספים הקשורים בתמר", אומר אבנר רותם, מנהל המטע, בשיחה עם "זמן קיבוץ".

‏זיקה עמוקה לעבודת אדמה

לצד המטע פועל בקיבוץ גם בית אריזה משגשג, בו ממיינים ואורזים כ-600 טונות תמרים בשנה מהיבול המקומי, ולצידם סדר גודל של כ-300 אלף לולבים, הן של טירת צבי והן של מגדלים נוספים באזור. בימים אלה מצוי המפעל בשיא העונה, המתהדר בתפקידו כספק הלולבים האיכותיים ביותר לקראת חג האסיף.‏

במטע עצמו מועסקים דרך קבע כ-50 עובדים, רובם עובדים זרים מתאילנד, ולצידם ארבעה חברי קיבוץ במשרה מלאה, שלושה פנסיונרים במשרה חלקית ושני שכירים ישראלים מהסביבה הקרובה.

השילוב של ידיים מנוסות, חברי קיבוץ ואנשים שחזרו לתרום מזמנם ומרצם אחרי הפרישה, הוא חלק בלתי נפרד מהאופי של הענף

השילוב של ידיים מנוסות, חברי קיבוץ ואנשים שחזרו לתרום מזמנם ומרצם אחרי הפרישה, הוא חלק בלתי נפרד מהאופי של הענף בטירת צבי, קיבוץ שמונה למעלה מ-250 בתי אב.

אבנר עצמו דור שני לחקלאות, שהגיע מקיבוץ שלוחות השכן. "החקלאות היא חלק מרכזיי מחיי, למעשה כבר מגיל 12", הוא מספר. "בזמנו התחלנו לעבוד בענפים פעמיים בשבוע אחרי הלימודים ובחופשים. הקיבוץ עצמו מאוד מחובר לחקלאות. זה מתבטא בו יום-יום. יש כאן מסורת ארוכת שנים וזיקה עמוקה לעבודת אדמה וגם אירועים שנחגגים באופן קבוע. זה חלק מה-DNA שלנו".

אחת התופעות המעודדות בטירת צבי היא כניסתם של צעירות וצעירים לעבודה חקלאית, מגמה שאינה שכיחה במקומות אחרים בארץ.

"יש יתרון לעבוד קרוב לבית, בלי לנסוע רחוק ולעמוד בפקקים", אומר אבנר בנימה משועשעת. "חלק מילדי הקיבוץ עובדים בחקלאות כבר מגיל צעיר, בתשלום כמובן. הם עושים רישיון לטרקטור ומשתלבים בעשייה".

לדבריו, גם תוכנית "רגבים בעמק" הפועלת בתחומי הקיבוץ, תורמת לאווירה החקלאית, כאשר חלק מהילדים ובני הנוער, בנים ובנות, לומדים בה, כמו גם במסגרות דומות כמו "אדם ואדמה". הצעירים זוכים לחינוך חקלאי, ונחשפים לענף שהופך לנדבך משמעותי בחייהם.

לא הכל דבש

אלא שלא הכל דבש תמרים. אבנר מציין כי הענף מתמודד בימים אלה גם עם אתגרים. הראשון שבהם הוא חידקונית הדקל, מזיק שמפיל עצים שלמים, וכזה שקשה מאוד לזהות את נגיעותו, משום שהוא פועל בתוך הגזע.

אתגר נוסף הוא כלכלי. ייבוא תמרים מזן חיאני ממצרים, הנמכרים במחירים נמוכים מאוד בארץ, מפחית את כדאיות הגידול המקומי בחלק מהמקרים.

זאת ועוד, על רקע הגבלות המלחמה וסגירת מעבר הסחורות לעזה, בקיבוץ "נתקעו" עם תוצרת של כ-40 טון תמרים מזן אמרי, זן יבש במיוחד. בקיבוץ בחרו להוציא מעז מתוק ופיתחו מוצר חדש – שבבי תמרים: קוביות תמרים חתוכות, טבעיות לגמרי, המתאימות כתוספת לסלט, ליוגורט, לגרנולה וגם סתם לנישנוש.

נכון שיש התפתחויות מאיימות, כמו חרמות ואיסור סחר של מספר מדינות באירופה בתמרים מהבקעה – אבל אני לא אוהב להתבכיין

על אף האתגרים, אבנר מביט קדימה ומשדר ביטחון. "ענף התמרים נמצא במקום טוב, גם אצלנו בקיבוץ וגם בארץ. נכון שיש התפתחויות מאיימות, כמו חרמות ואיסור סחר של מספר מדינות באירופה בתמרים מהבקעה – אבל אני לא אוהב להתבכיין. אין לנו מחסור במים בעמק המעיינות, ועל עובדים זרים כבר אין הגבלה כמו פעם. לכן מבחינתי – שרק לא יפריעו לנו לעבוד".

בימים שלפני חג הסוכות, נמשך הגדיד ובית האריזה של הקיבוץ עובד בקצב בלתי פוסק. הלולבים צפויים להגיע לבתי הכנסת ברחבי הארץ, והתמרים לשולחנות החג העמוסים כל טוב.