"מהרגע שהגעתי לקיבוץ, ובמיוחד מאז שהתגייסתי לצה"ל, לא הרגשתי בודד"

יש רגעים בחיים ששווים את הכל. רגעים בהם תעצומות הנפש מוכיחות עד כמה חזקים בני האדם, תוך יכולת להתמודד עם אתגרים ולצלוח אותם על הצד הטוב ביותר.

דוגמה מוחשית לתפיסה הזו ניתן ללמוד מסיפורו של א', חייל בודד מקיבוץ מעגן מיכאל, שלפני חודשים ספורים סגר מעגל מרגש. כשלוש שנים אחרי שהחל את שירותו הצבאי בבסיס הטירונים בחוות השומר, מצא את עצמו מן הצד השני של המתרס – הפעם, כשהוא נושא על כתפיו דרגות, יחד עם כיתה של חיילים צעירים עליה זכה לפקד.

"עבורי זו הייתה סגירת מעגל מטורפת", הוא מספר בראיון ל"זמן קיבוץ". "לא להאמין באיזה מקום התחלתי שם את השירות הצבאי שלי. עצם האפשרות לחזור ולפקד באותו המקום, היא גאווה ענקית עבורי, ממש כנגד כל הסיכויים".
‏

ואכן, הסיכויים לא היו לצידו. א' (המבקש להישאר בעילום שם) נולד וגדל בירושלים למשפחה אמריקאית מהמגזר החרדי. ילדותו התנהלה במסגרות חרדיות כאשר התפנית הראשונה הגיעה במהלך תקופת הקורונה. לדבריו, הימים הארוכים בבית עשו את שלהם, בסוף אותה שנה מצא את עצמו נושר מלימודים. "המסגרת הזו כבר לא התאימה לי כל כך", הוא מספר בגילוי לב.

הוא התגלגל בין מספר מוסדות, וחזר שוב לתקופה בבית. כילד עם הפרעת קשב וריכוז מצא את עצמו א' מחפש כל הזמן דברים להעסיק בהם את עצמו, ולא תמיד במקומות הנכונים. "מצאתי את עצמי בכמה סיטואציות מורכבות לאורך התקופה הזאת, לצערי".

לא חייל בודד – חייל עצמאי

‏את ביתו בירושלים עזב בעודו בן 15 בלבד, כשהוא נחוש לצאת לדרך חדשה. בשלב הראשון עבר להתגורר בבית החייל, אך יצא משם מהר. "היה חסר לי משהו משפחתי וצעיר", הוא משחזר במבט לאחור. בהמשך, עבר לדירת חיילים בודדים. שם, בעיצומה של ההכשרה, בילה סופי שבוע ארוכים לבד.

לקראת סיום ההכשרה, הציע לו חבר מהצוות לעבור לקיבוץ מעגן מיכאל. "זה היה נשמע לי מוזר בהתחלה – מה לירושלמי כמוני ולקיבוץ, אבל אחרי שקצת חשבתי על הדברים, קיבלתי החלטה. וכשאני מקבל החלטה – אז אני הולך איתה בכל הכוח".

‏

א' פנה למש"קית ת"ש ביחידה ולקיבוץ ונענה כי אין מקום פנוי. "ביקשתי שיתקשרו אליי ברגע שיתפנה מקום. לא עבר שבוע והטלפון צלצל. מאותו רגע החיים שלי השתנו מקצה לקצה".
‏

לשאלת ההתאקלמות בקיבוץ, משיב א', בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "לא היה צריך הרבה כדי שאבין שפה זה בית. קישרו אותי מיד עם משפחה מאמצת עם שלושה ילדים. כולם קיבלו אותי בזרועות פתוחות. הם המשפחה שלי לכל מה שאני צריך. אם אלו ארוחות או שישי, או סתם מקום בו אני יכול לפרוק ולשתף על חוויות שלי מהצבא ומהחיים עצמם".‏

‏

בקיבוץ, הוא מספר, מתגוררים כתריסר חיילים וחיילות. יחד הם מבלים את סופי השבוע, כשהם מספקים משענת זה לזה. "הכרתי אנשים שהפכו לחברים הכי טובים שלי, בלב ובנפש. אנחנו שותפים מלאים לכל מה שקורה בקיבוץ. אם זה אירועים, הופעות או טקסים. אני לא מתבייש להגיד שאני מסתובב בקיבוץ עם תחושה של שייכות, אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי ככה".

הבנו שיש לך קושי עם המונח "חייל בודד".
‏"אולי ההגדרה היבשה היא 'חייל בודד'. מהרגע שהגעתי לקיבוץ, ובמיוחד מאז שהתגייסתי לצה"ל, לא הרגשתי בודד. אני זוכה לתמיכה מדהימה, מהמפקדים, ממש"קיות ת"ש, ומאנשים מיוחדים בקיבוץ. זו הסיבה שאני בוחר להגדיר את את עצמי 'חייל עצמאי'".

ספר על התקופה שלך על מדים.
"אני לוחם, נגביסט ונווט בהכשרה. לשמחתי, הצלחתי להגיע עד לסיירת צנחנים, תפקיד שאני גאה בו מאוד. לאורך התקופה שלי לחמתי באזור ג'נין, בלבנון ובעזה. עסקנו בפעילות שוטפת לטיהור המרחבים הללו ממחבלים. שירות משמעותי ומעצים.

"אני בקרוב משתחרר, אחרי שחזרתי לחוות השומר כמ"כ טירונים. אני רואה בכך סגירת מעגל מאוד מיוחדת. הייתי שם כחייל וחזרתי לפקד, כנגד כל הסיכויים. מבחינתי זו אבן דרך במסע של החיילים האלה, בדיוק במקום שאני צעדתי בו לפני שלוש שנים".

ומה השאיפות שלו קדימה? א' מספר כי הוא נחוש להמשיך ולהתבסס בקיבוץ, שהפך עבורו לבית שני. הוא עתיד לשמש גם כמנטור לחיילים בודדים נוספים שיגיעו אליו. "התנאים כאן מעולים. אני בהחלט רואה את העתיד שלי שזור במקום הזה".

"אנשים ואמונה יכולים לשנות מסלול חיים"

יונתי שור מקיבוץ מענית, מנהלת התוכנית לחיילים בודדים בתנועה הקיבוצית, התקשתה להישאר אדישה נוכח סיפורו של א'. בשיחה עם "זמן קיבוץ", היא מתארת סיפור הצלחה מעורר השראה: "יש סיפורים שפשוט ממיסים לי את הלב. א' הגיע לקיבוץ מעגן מיכאל בלי הרבה גב מאחוריו. והיום, הוא לוחם, מפקד, ובקרוב משתחרר, בשעה שהקיבוץ הפך עבורו לבית ולמשפחה.

"והחלק שהכי ריגש אותי? הוא חזר לחוות השומר, המקום שבו התחיל את הדרך, הפעם כמפקד.

"בשביל רגעים כאלה אני עושה את מה שאני עושה. בשביל לראות איך מקום, אנשים וקצת אמונה יכולים לשנות מסלול של חיים. אני גאה בא' ובכל החיילים והחיילות שלנו, וכמובן גאה באנשים המדהימים בקיבוצים שפותחים להם את הבית ואת הלב. זכות גדולה להיות חלק מהדבר הזה".
‏
‏

‏

תוכנית "אימוץ בקיבוץ" של התנועה הקיבוצית פועלת כבר קרוב ל־40 שנה, מפעל חייו של צביקה לוי ז״ל, ומעניקה בית, קהילה ומעטפת אישית לחיילים וחיילות בודדים – עולים חדשים, צעירים מחו״ל וישראלים ללא עורף משפחתי זמין.

כיום מתגוררים במסגרת התוכנית כ־550 חיילים וחיילות ביותר מ-65 קיבוצים ברחבי הארץ, בשיתוף צה״ל, משרד הביטחון וצבר.

הקבלה לתוכנית מיועדת לחיילים המוכרים כחיילים בודדים וזכאי סיוע, בהתאם לזכאות ולמקומות הפנויים בקיבוצים, ומעבר למגורים היא כוללת דירה מרוהטת ומאובזרת כולל הכל, קהילה, ליווי אישי, רכז/ת בקיבוץ ומשפחה מארחת.

"החלום שלי הוא שיום אחד לא יהיה קיבוץ בארץ שאין בו חיילים בודדים – שכל חייל וחיילת יידעו שיש להם מקום שהוא בית", אומרת מנהלת התוכנית, יונתי שור.

לפרטים נוספים: 054-7694911 | yonati@tkz.co.il