בחירות 2026 // "אם ב-8 באוקטובר שמתי את המדינה לפני החיים שלי, אני חייב לעשות את זה גם עכשיו"

7 באוקטובר "תפס" את אל"מ (מיל.) ניר חג'בי, חבר קיבוץ כיסופים, כשהוא בחופשה בחו"ל. "נסעתי לסוף שבוע", הוא מספר בראיון מיוחד ל"זמן קיבוץ", "יומיים לפני שמחת תורה. האירוע התחיל אצלי בבוקר אותה שבת עם הודעות בקבוצת הוואטסאפ של הקיבוץ על 'צבע אדום' בקיבוץ".

שום דבר לא הכין אותך לקראת הבאות?
"בכלל, לא. זה נראה לי די נורמלי. אני גר בעוטף. 20 שנה יורים פה באזור. בשלב הראשון, בשעה 06:29, לא היה משהו שהטריד אותי. נראה לי די נורמלי. לא ראיתי משהו חריג.

"לאט לאט, מההודעות בוואטסאפ הבנתי שזה לא מצב רגיל. אנשים שומעים ירי, כמות חריגה של טילים, דיווחים על חברים שנפגעו ועל חברים שמחבלים חודרים לבתיהם.

"בהתחלה חשבתי – זה לא יכול להיות. כשנתיים הייתי קצין המבצעים של אוגדת עזה. הכרתי את הגזרה היטב. עד שלא ראיתי את הסרטונים מהזירות השונות, לא האמנתי שזה אכן קורה".

"התקשרו אליי מה'מניפה' של הקיבוץ", נזכר חג'בי, "הבנתי שמדובר באירוע חריג, כשנודע לי שמחבלים יורים לתוך בית של אחת מחברות הקיבוץ.

"בד בבד התבשרתי שהבן שלי, יהונתן, שמתגורר במושב יכיני עם אמא שלו, נפגע מירי של מחבלים שחדרו למושב. הבן שלי בן ה-18 היה במרפסת שבקומה השנייה של הבית. חמישה מחבלים הגיעו לבית, ירו עליו ופגעו בו.

"בשלב זה התנתקתי ממה שקורה בכיסופים ועברתי לטפל במה שקורה עם הבן שלי. קיבלתי דיווח שהוא פצוע.

"תוך כדי שזה קורה והבן שלי גוסס, קיבלתי שיחת טלפון בה הורו לי לגייס את הגדוד שהייתי המפקד שלו. סיטואציה הזויה. מצד אחד הבן שלי גוסס ומצד שני, כמג"ד, נדרשתי לגייס את הגדוד שלי למלחמה. אירוע מאוד קשה מבחינתי".

כיצד מתמודדים עם מציאות קשה כזו?
"בשלב הראשון ניסיתי לתפעל את שני האירועים ביחד. הבנתי שהמשימה החשובה כרגע זה הבן שלי והוריתי למישהו אחר בגדוד לגייס את החיילים. לצערי, הבן שלי מת מפצעיו מאובדן דם.

"במקביל נחשפתי לתמונות ממה שקורה בכיסופים. חברים שאני מכיר נרצחים, משפחות נפגעות. מהרגע שהודיעו לי על הירצחו של בני, הייתי עסוק במה שקורה אצלי בבית ולא הייתי שותף לכל מה שקרה אז בכיסופים".

למחרת פרוץ מתקפת המחבלים על יישובי הנגב המערבי, חזר חג'בי ארצה ועשה את דרכו היישר משדה התעופה ליחידתו.

מהיכן שואבים את תעצומות הנפש במציאות הזו?
"כשאתה גדל בבית שהוא ציוני, בית שהוא ערכי, בית של אהבת הארץ, זו התוצאה. כשחזרתי לארץ, הבנתי שאנחנו במלחמה ושעכשיו הדבר הכי נכון זה להיות למען מדינת ישראל ולא להסתכל על הכאב האישי שלי, לא להסתכל על האובדן של הבן שלי.

אנשים ראו אותי ואמרו לי שאם אני מגויס, גם הם באים. ב-8 באוקטובר היה כאוס במדינה ואני הרגשתי שאני לוקח על עצמי לרגע את האחריות במצב הקשה הזה

"על האובדן האישי שלי יש לי זמן להתאבל כל חיי. עכשיו זה לא הזמן, עכשיו הזמן הוא לתת למען המדינה. אלה הערכים עליהם גדלתי. לכן, משדה התעופה נסעתי ישר לשדה הקרב".

"הגענו לכיסופים, כשעוד בקושי היו כאן ממ"דים"

אל"מ (מיל.) ניר חג'בי (52) נולד וגדל במושב יכיני, סמוך לשדרות, כבן להורים חקלאים. אביו היה במשך שנים איש תנועת המושבים. הוא למד בישיבה התיכונית "בית יהודה כפר מימון" וב-1993 התגייס לחטיבת "גולני" ושירת בצה"ל במשך 26 שנים כקצין לוחם בצה"ל.

חג'בי עשה את כל תפקידי הפיקוד ב"גולני". תוך כדי השירות הצבאי למד לתואר ראשון במינהל ציבורי ולתואר שני במינהל עסקים. בשנת 2009 הגיע לקיבוץ כיסופים.

מה מביא מושבניק מלידה לעבור ולגור בקיבוץ?
"שירתי באוגדת עזה וחיפשתי ישוב קרוב לאוגדה ומצאתי את כיסופים כבית. שנתיים לאחר שהגעתי לכיסופים התקבלנו, אני ואשתי לחברות בקיבוץ. מאוחר יותר התגרשנו.

"ב-2019 השתחררתי משירות הקבע בצה"ל והלכתי להיות מנהל הקהילה של כיסופים, תפקיד אותו מילאתי במשך שלוש שנים. תוך כדי זה גם למדתי קורס מנהלי קהילות במדרשת רופין. בהמשך יצאתי לשמש מנכ"ל חברת התפעול של עיר הבה"דים (קריית ההדרכה של צה"ל – ע.ב.מ)".

בשלוש השנים האחרונות שימש חג'בי בתפקידו זה. מאז 7 באוקטובר הוא צבר מאות ימי מילואים במסגרת תפקידיו במילואים כמפקד גדוד, סגן מפקד חטיבת חי"ר, סגן מפקד אוגדה וכיום הוא משמש כמפקד נפת הבשור, אותה הקים בחודשים האחרונים בנגב המערבי. "תפקידה של אותה נפה", הוא מציין, "הוא לסייע לתושבי העוטף במרחב האזרחי". אשתקד קיבל חג'בי אות מצטיין הרמטכ"ל והועלה לדרגת אלוף משנה.

הבנתי שאנחנו במלחמה ושעכשיו הדבר הכי נכון זה להיות למען מדינת ישראל ולא להסתכל על הכאב האישי שלי, לא להסתכל על האובדן של הבן שלי

באשר לחייו בכיסופים מודה חג'בי, כי "בגלל שהייתי איש צבא, הייתי פחות מעורב בקהילה. אבל הייתי שותף לכל הדברים ולכל התהליכים שקרו בקיבוץ. הגענו לכיסופים, כשעוד בקושי היו כאן ממ"דים. הקיבוץ היה הרוס ובשלב של שיקום, גם כלכלי וגם בהיבט הפיסי.

"לאט לאט הקיבוץ החל לקלוט אנשים. אני הייתי בין הראשונים שהקיבוץ קלט חוץ מבני משק. לאט לאט הקיבוץ החל לצמוח, גם כלכלית וגם חברתית. הענפים פרחו והקהילה נבנתה ופרחה. נפתחה שכונה חדשה בקיבוץ. היום, כדי להתקבל לכיסופים, צריך לעמוד בתור ולהמתין לוועדת קבלה. אין דירה אחת ריקה בקיבוץ".

לעבור ממושב לקיבוץ זה לא סוג של מהפך בחיים?
"זה לא מהפך. מושב וקיבוץ זה משהו דומה וגם שונה במידה מסוימת. כל מה שקשור לחקלאות, לאדמה, ציונות והתיישבות. מגיל קטן אני חקלאי. עוד כשהייתי בן חמש הייתי יוצא עם האחים שלי לעבוד בשדה. עבדנו בכל תנאי מזג אוויר. כשהייתי יוצא ל'רגילה' בצבא הייתי מגיע הביתה לעבוד במשק. זה דומה מאוד לערכי הקיבוץ של אדמה, חקלאות, חיבור לקרקע.

"מה ששונה זה נושא השיתופיות. אני באתי להיות חבר בקיבוץ בעצמאות כלכלית. כשאני הגעתי לקיבוץ הסתיים תהליך ההפרטה. כשהתקבלתי לחברות, זה כבר היה בעצמאות כלכלית.

"גדלתי במושב דתי והקיבוץ בו אני חבר כיום הוא קיבוץ חילוני. אמנם מקיימים את החגים, אבל בצורה אחרת, בצורה הקיבוצית. הערכים בגדול הם אותם ערכים של ציונות, אהבת הארץ, חקלאות, התיישבות. כל אחד והמאפיינים שלו. אני רואה בזה יתרון, אני מביא את שני הצדדים ביחד".

ההחלטה לחזור למערך הלחימה זמן קצר לאחר שהצטרפת למשפחת השכול, זה לא דבר מובן מאליו.
"בעיניי זה היה די טבעי. 30 שנה לחמתי ב'גולני', הייתי מפקד בצבא, המדינה בסכנה. למה התכוננתי כל שירותי בצבא? כל חיי הייתי מוכן למות למען מדינת ישראל. הייתי חייל של המדינה. אז ברגע האמת, ברור שאני חייב להיות חייל של המדינה. אפילו הרגשתי סוג של שליחות.

"אנשים ראו אותי ואמרו לי שאם אני מגויס, גם הם באים. ב-8 באוקטובר היה כאוס במדינה ואני הרגשתי שאני לוקח על עצמי לרגע את האחריות במצב הקשה הזה. להיות המבוגר האחראי ולהיות עם הגדוד שלי.

"זה בא ממקום של חשיבה שאומרת – אם אני אהיה בבית, זה לא יקדם אותי בכלום. אם הייתי הולך הביתה, אז אולי הייתי בוכה קצת ועצוב קצת, אבל בהיבט של השליחות, ב-8 באוקטובר הייתי צריך להיות במקום שאני הכי יכול לתרום למדינת ישראל".

"לבוא ממקום בו ארגיש משמעותי לטובת עם ישראל"

לפני כחודש הודיע אל"מ (מיל.) ניר חג'בי באופן רשמי על הצטרפותו למפלגת "ישר!" בראשותו של הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל גדי איזנקוט. עם סגירת הרשימות השונות לקראת יום הבחירות הקרובות לכנסת, התברר שחג'בי שובץ במקום ה-22 ברשימתו של איזנקוט. על פי הסקרים, חג'בי צפוי לחבוש את ספסלי הכנסת ה- 26.

"הנגב המערבי", אמר חג'בי עם הצטרפותו למפלגתו של איזנקוט, "הוא הבית שלי מאז ומתמיד. נולדתי ביכיני, בניתי את חיי בכיסופים, כאן גידלתי את משפחתי וכאן הקדשתי שנים לביטחון, להתיישבות ולקהילה. ב-7 באוקטובר איבדתי את בני יהונתן ז"ל ומאז, לצד הכאב והאובדן, בחרתי להמשיך לפעול למען המקום שהוא הבית שלנו ולמען העתיד שלו.

"אני מצטרף לגדי איזנקוט ול'ישר!' כדי להביא את הניסיון שצברתי בצבא, בהתיישבות ובניהול ולפעול לביטחון, לשיקום ולצמיחה של הדרום. האחריות שלנו היא לא רק להחזיר את הנגב המערבי למה שהיה לפני 7 באוקטובר, אלא לבנות אותו חזק, בטוח ומשגשג יותר למען מי שאיבדנו ולמען הדורות שיגדלו כאן אחרינו".

מאיפה מגיעה החלטה להיכנס לפוליטיקה?
"ההחלטה להיכנס לפוליטיקה הגיעה כבר לפני כשנה. גילוי נאות, אני הייתי קמב"ץ של גדי איזנקוט כשהוא היה מח"ט 'גולני'. הוא גם מינה אותי לתפקיד של מפקד פלוגה. יש לנו היכרות מוקדמת של הרבה שנים.

"אמרתי לעצמי, שאם ב-8 באוקטובר שמתי את המדינה לפני החיים שלי, אני חייב עכשיו, אחרי אירועי 7 באוקטובר, המלחמה וההרוגים, להמשיך את השליחות הזו.

אני גר בעוטף, אני מפקד בעוטף, אני איש הנגב המערבי, אני גם קיבוצניק, גם מושבניק. יש לי את החיבור לאדמה, לערכים ולציונות, מעבר לשיקום

"בניתי את 'דרך יהונתן' לזכרו של בני. זו הרצאה שהעברתי בארצות הברית, בפולין, וגם בארץ, בבתי ספר שונים, והיא מדברת על שליחות, על מנהיגות, על צמיחה מקושי. הבנתי שאני חייב להמשיך את הדרך הזו. להמשיך את השליחות".

והבחירה נפלה על מפלגת "ישר!"?
"נכון. בחנתי את כל החלופות. קיימתי שיחה עם גדי. בשלב הראשון לא התכוונתי להיכנס לרשימה. הודעתי לגדי שאני כמובן עומד לרשותו, אחרי ששאלתי וחקרתי וראיתי שהערכים שלי והערכים של גדי מאוד דומים. אני מתחבר לדרך.

"בהתחלה, כאמור, לא התכוונתי להיכנס לרשימה. אמרתי לגדי שאני בונה את יחידה מבצעית חדשה של 'נפת הבשור' והשליחות שלי כרגע היא בעולם המילואים בבניית אותה יחידה. לפני כחודשיים סיימתי את המשימה הזו וקיימתי שיחה עם גדי, תוך רצון מצידי לבוא ממקום בו ארגיש משמעותי לטובת עם ישראל. משם אני מגיע".

"אחד הנושאים הקרובים לליבי בשיחות שלי עם גדי היה שיקום העוטף. אני גר בעוטף, אני מפקד בעוטף, אני איש הנגב המערבי, אני גם קיבוצניק, גם מושבניק. יש לי את החיבור לאדמה, לערכים ולציונות, מעבר לשיקום. בנקודה הזו הלכתי עם גדי.

"האג'נדה שאני מוביל, וגם נפגשתי עם ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, היא לאור העובדה שנושא הקיבוצים והמושבים קרוב לליבי. כך גם נושא החקלאות וההתיישבות. אני מאמין שהדברים הללו הולכים ביחד. בלי קיבוצים, בלי מושבים, אין ציונות. צריך לחזק אותם, לבנות יותר ולהתיישב יותר.

"יש לפתח את החקלאות האמיתית, לא רק את החקלאות הטכנולוגית, אלא גם את הרפת והלול, גידולי הגד"ש. זה מתחבר לאמונה שלי בביטחון המזון של מדינת ישראל".

כיצד אתה רואה את פעילותך הפרלמנטרית לכשתחבוש את ספסל בית המחוקקים?
"אני רואה את עצמי כמי שמוביל כל מה שקשור לנושא החקלאות. זה בוער בעצמותיי מהבית. אני רוצה לקדם את נושא החקלאות ואת ההתיישבות על כל גווניה, גם הקיבוצית, גם המושבית.

"כמובן, ששיקום העוטף קרוב לליבי והתבקשתי לעסוק בזה. יחד עם זאת, שלא נשכח את אזור הצפון בכל מה שקשור לתנועה הקיבוצית ולתנועת המושבים".

מה החלום שלך? מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?
"השמיים הם הגבול. מבחינתי, החלום הוא להיות יום אחד ראש ממשלה או נשיא המדינה. תמיד בן אדם צריך לדעת לכוון גבוה. ברור, שזה לא יקרה היום. זה לא יקרה גם מחר בבוקר. יש דרך לעבור. היום אני עוד לומד את הדברים.

"צריך ללמוד, להתפתח ועם השנים להגיע ליעד. מי כמוני יודע, שהחיים אחרי 7 באוקטובר הם מאוד דינמיים. כרגע, זה הכיוון. לאן זה יוביל? אני לא יודע".