חג אסיף // שומשום כחול-לבן בקיבוץ שמיר

פיילוט מסחרי לגידול שומשום ישראלי על אדמת הכבול המאתגרת של אגם החולה הושק על ידי מסיק קיבוץ מגל וחברת "מקסום" מישראל בשיתוף קיבוץ שמיר, במטרה להרחיב את מחזור הגידולים המקומי ולהגדיל את היקף ייצור השומשום בארץ. מדובר בזנים ישראליים שפותחו בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, המותאמים לייצור מוצרים שונים כמו טחינה, אפיה ושמן.

"אדמת הכבול" מהווה אתגר רציני עבור החקלאים. לאחר שיובש אגם החולה נחשפה הקרקע האורגנית לאוויר, ועברה תהליכי פירוק מואצים שיצרו יערה ממשית בקרקע.

מלבד בעיות אגרוטכניות ואקולוגיות קשות, העיבוד החקלאי בשטחים אלו הינו בלתי כלכלי ומסוכן לסביבה, כאשר עולה מהאדמה ענן "אבק פודרה" במשקל קל, שעלול להתפזר בעמק, וליצור זיהום קשה באזור כולו.

בכדי למנוע זאת נוצרה "אמנת הכבול", בה התחייבו החקלאים להשקות את הקרקע באופן קבוע, גם כשאין עליה גידול פעיל. הדבר גורר הוצאות מים כבדות לחקלאים. במידה שגידול כמו השומשום יוכל לגדול באדמת הכבול, יהווה הדבר פתרון לחלק מהאדמות הבעייתיות.

בשלב הראשון בפיילוט גידול השומשום, נזרעו בשדות הגד"ש של קיבוץ שמיר 140 דונם מזן "מיקה", המצטיין בפוריות גבוהה ועמידות לתנאי האקלים החמים בעמק, מותאם לגידול ואיסוף ממוכן, המתבצע באמצעות הכלים החקלאיים הגדולים של אגודת ג"ג (גליל גולן) ב"חברה לפיתוח הגליל".

בשדות הגד"ש של קיבוץ שמיר נזרעו 140 דונם מזן "מיקה", המצטיין בפוריות גבוהה ועמידות לתנאי האקלים החמים בעמק, מותאם לגידול ואיסוף ממוכן

האסיף הראשון צפוי להתרחש במהלך חודש אוקטובר הקרוב. זן "מיקה" בעל גרגיר לבן מתאים לייצור טחינה, המקבלת טעם מתקתק ומרקם סמיך יותר בהשוואה לטחינה המסורתית.

מסיק קיבוץ מגל ביחד עם חברת "מקסום", שרכשה את הזכויות למסחור הזנים החדשים, החלו בגידול השומשום בישראל, לטובת ייצור טחינה, שמן שומשום וזרעי שומשום בתפזורת.

כיום מגדלים בישראל שלושה מהזנים המסחריים שפותחו במחקר לתעשיית השומשום, ושישה זנים נוספים נמצאים במבחן.

"תלות מלאה בייבוא עלולה ליצור קשיים"

"למרות שישראל היא צרכנית השומשום השנייה בעולם לנפש אחרי סין, מעל 99% מהשומשום שנצרך בארץ (כ-80 אלף טון גרגירים בשנה) מגיע מייבוא- ממדינות כגון מאתיופיה, סודן, טורקיה וארגנטינה" אומר אורן הכטר מנכ"ל מסיק מגל ומנכ"ל שומשום ישראל.

"התלות המלאה בייבוא שומשום עלולה ליצור קשיים בשרשרת האספקה, דוגמת המשבר הנוכחי שנוצר עקב המלחמה באיראן, כאשר מדינת עומאן הסמוכה, סגרה את נמליה למעבר סחורות ממדינות מזרח אפריקה המיועדות לישראל, לרבות גרגירי שומשום".

הכטר מוסיף כי "גידול השומשום בארץ עדיין גבולי מבחינה רווחית לחקלאי למרות מגמת ההתייעלות בגידולו במשך שלוש השנים האחרונות. כל דונם מניב בממוצע 200 ק"ג גרגירי שומשום. כיום מייצרת ישראל כאמור פחות מאחוז מהביקוש בארץ לשומשום, משטחי גידול המשתרעים על פני 1,500 דונם, כאשר היעד שלנו הוא להגיע לייצור של 15% מהצריכה המקומית על פני 50,000 דונם".

גידול השומשום נעלם בשנות ה-60

גידול השומשום, שהיה מרכיב מרכזי בחקלאות בארץ ישראל הצטמצם עד להיעלמותו בשנות ה-60 של המאה הקודמת. זאת בשל בעיות אגרוטכניות המחייבות איסוף ידני של הזרעים, ויבולים נמוכים שהפכו את גידול השומשום ללא כדאי מבחינה כלכלית.

בזני השומשום המוכרים, הלקטי השומשום נפתחים עם הבשלתם, מה שמחייב קציר מוקדם שעוצר את תהליך ההבשלה של הגרעין ומקטין מאוד את איכות וכמות הגרעינים. את צמחי השומשום קוצרים עד היום ידנית, מאגדים ותולים הפוך בכדי שניתן יהיה לאסוף את הגרעינים שנשפכים מההלקטים.

מי שהחזיר את גידול השומשום לישראל הוא פרופ' צבי פלג מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האונ' העברית, המפתח זנים חדשים שמתאימים לאקלים המקומי. בשנים האחרונות פיתחה קבוצת מחקר בראשותו של פרופ' פלג עם האגרונום אסף אבנרי -זני שומשום עם יבול גבוה, בהם ההלקטים לא נפתחים בהבשלה ולכן איסוף הגרגירים נעשה באופן ממוכן על ידי קומביין, ללא מגע יד אדם. כך, מתאפשר לגרעינים לסיים את התפתחותם ולהיות בעלי ערכים תזונתיים גבוהים מהגרעינים שהיו מוכרים עד כה.

מלכת השמן

השומשום הוא צמח חד-שנתי ממשפחת השומשומיים (Pedaliaceae), עם תקופת גידול יחסית קצרה של 70-120 ימים. הצמח יכול להגיע לגובה של מעל שני מטרים ובעל כיפת שורש חזקה שיכולה לחדור קרקע קשה, ולכן הוא מהווה גידול מטייב במחזור הגידולים.

גרעיני השומשום משמשים למגוון רחב של שימושים בתעשיית המזון הכוללים הפקת שמן, ייצור טחינה וממתקים, בישול ואפיה ובתעשיות הקוסמטיקה ופרמצבטיקה.

למרות חשיבותו הכלכלית והחקלאית הרבה, שומשום, המכונה "מלכת השמן" (Queen of oil seeds) הינו "גידול יתום" המגודל בשיטות מסורתיות במדינות מתפתחות, ולא נעשה בו מחקר רב מהפן הגנטי-טיפוחי או החקלאי.

הטחינה עשירה בשומנים בריאים (כ-83% מסך השומן), חלבון מן הצומח ומינרלים- בכל 100 גר' טחינה כ-60 גר' שומנים, כ-24 גר' חלבונים, 100-150 מ"ג סידן, ו-6-7 מ"ג ברזל.