איך מספרים מלחמה לילדים?
אבא שיוצא למילואים בגלל המלחמה ומציל ציפור פצועה, והעיניים של שירה שוחט, התצפיתנית שנרצחה ב-7 באוקטובר, כילדה שרואה את העולם קצת אחרת | שני ספרים לילדים, בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד
מערכת "זמן קיבוץ"
7 באוקטובר והמלחמה הארוכה בעקבותיו מפגישים הורים עם הקושי של איך מתווכים מלחמה לילדים. מה מספרים ואיך מספרים כשאבא שוב מגויס למילואים, איך מאפשרים מקום לפחד, לחששות, לשאלות, וגם ממשיכים להעניק ביטחון?
"החלילית והלילית" נולד בעקבות מקרה אמיתי של חייל מילואים בימי הלחימה בגבול לבנון, שהציל עוף דורס בעזרת נגינה על חלילית. סופרת הילדים נרי אלומה שמעה על המקרה ויצרה בעקבותיו ספר לילדים: סיפור על געגועים ואהבה, על צלילים והצלה, ועל ציפור אחת שמחברת בין לבבות.
אֲנִי מִיכָאֵל. אַבָּא שֶׁלִּי קוֹרֵא לִי מִיק־מִיק. אֲנִי בֶּן שֶׁבַע וָחֵצִי וְיֵשׁ לִי אַרְנָב שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ חַסָּה. אַבָּא שֶׁלִּי מְנַגֵּן בַּחֲלִילִית הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם. הוּא יָצָא לְמִלּוּאִים בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה וּפָגַשׁ צִפּוֹר לַיְלָה שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ לִילִית. הִיא הָיְתָה פְּצוּעָה וְלֹא יָכְלָה לָעוּף. גַּם הִיא אָהֲבָה לְהַקְשִׁיב לַמַּנְגִּינוֹת שֶׁל אַבָּא.
איוריה של יעל אלברט מלווים את הסיפור ברגישות ובעדינות.



כשלא מקשיבים
רבות נכתב על תצפיתניות בסיסי עוטף עזה, על האזהרות שהעבירו בשבועות ובימים שלפני 7 באוקטובר על המתרחש בגבול עם רצועת עזה, ועל תפקודן האמיץ בבוקר אותה שבת שחורה.
שירה שוחט התגייסה לצה"ל לחיל מערך הגבולות ולאחר הטירונות החלה קורס תצפיתניות שבסיומו הוצבה באוגדת עזה במוצב נחל עוז. כובד האחריות שהוטל עליה כתצפיתנית לא הרתיע אותה והיא חשה גאווה גדולה ומשמעות רבה בעשייתה.
המשפט שאפיין את שירה והיה כתוב לה על הכומתה היה: "בדיוק כמו שאת, ככה זה טוב".
בשבת 7 באוקטובר 2023, הייתה שירה בבסיס במשמרת בחמ"ל. המחבלים ניסו לפרוץ פנימה, אך שירה לא נטשה את עמדתה ובמשך שעות המשיכה להעביר דיווחים ולהזעיק כוחות לעזרה. בשעה תשע וחצי שלחה הודעה לאימה: "אימא אני בסדר, לא לדאוג, אני בחמ"ל ואין לי קליטה". הייתה זו הודעתה האחרונה.

מפגש מיוחד של הסופרת הדס ליבוביץ עם ליטל, אמה של שירה שוחט ז"ל, הוליד ספר משחק לילדים, שנכתב בהשראת שירה – הילדה המתוקה עם העיניים הכחולות הענקיות והלב הרחום שחס על כל יצור חי.
״בדרך אל הגן, שירה ואבא אוהבים לשחק. אבא מכריז: ״העיניים הגדולות שלי רואות..״
ושירה קוראת בקול: חיפושית קטנה!״
״חיפושית? אומר אבא, אני התכוונתי לעלי שלכת.״
מה רואה שירה ומה רואה אבא? מתברר שבכלל לא אותו דבר…
מתוך סיפור עדין וקטן עולים נושאים גדולים כמו – הקשבה, תשומת לב לפרטים, מבט חומל על הסביבה, חשיבה יצירתית וגם – מה קורה כשלא מקשיבים?
אילו רק המבוגרים היו מקשיבים לילדים, אילו היה הדרג הבכיר מקשיב לדיווחי התצפיתניות…

'העיניים הגדולות שלי רואות' הוא ספרה התשיעי לילדים של הדס ליבוביץ',
כלת פרס דבורה עומר לספרות ילדים ומחברת הסדרה המצליחה 'ליבי'.
גם הפעם חָבְרה למאיירת דניאל פלג, ויחד הן יצרו ספר פוקח עיניים ומרחיב לב.
* בשיתוף הוצאת "הקיבוץ המאוחד"
