תמרור אזהרה לפניכם: לשים ברקס לתופעת הקלאב-קאר
קורקינטים, קלנועיות, טוסטוסים, אופניים חשמליים ומעל כולם גדודי קלאב-קר דוהרים על מדרכות הקיבוץ והופכים את ההליכה והחצייה לזיגזוג לא סימפטי במקרה הטוב, ומסוכן למדי במקרה הרע. מאיזה גיל מותר לנהוג, מי אחראי על האכיפה ומה עם האחריות ההורית?
“הורים יקרים”, זעקה אמא מודאגת, נקרא לה ש’, ב"מקומי" של קיבוצה, בנוגע ל"אירוע שקרה אמש, בתקווה שנוכל יחד למנוע את האירוע הבא: במהלך טיול רגלי עם ילדיי, בשעות הערב המאוחרות, קלאב קאר שנסע במהירות גבוהה במורד השביל מכיוון הבריכה למגרש הכדורסל כמעט ופגע בנו. באזור זה שדה הראייה מוגבל, ובחושך הסיכון גדול אף יותר”.
נהיגה ברכב תפעולי מחוץ לגבולות השטח התפעולי המוכרז, או על גבי מדרכות, מהווה עבירה ועלולה לגרור קנסות והליכים משפטיים. הנהיגה מוגבלת למהירות של עד 30 קמ"ש, או פחות. תעודת ביטוח חובה
ש’ מסכמת: “לשמחתנו ולמזלנו הרב לא נפגענו. הנהג עצר, התנצל ולקח אחריות, אך המקרה ממחיש עד כמה נסיעה לא זהירה, מהירה ומסוכנת בשבילי הקיבוץ עלולה להסתיים באסון".
היא מציעה "שכל אחד מאיתנו שנותן לילדיו לנהוג על הקלאב קאר, ידבר איתם על נסיעה איטית, זהירה ומתחשבת, במיוחד בשבילים שבהם הולכים ילדים עם הוריהם”. בתיאור האירוע לא מצוין מה שאינו מובן מאליו – אם הנהג "הילד" היה בכלל בעל רישיון נהיגה ומבוטח (על כך בהמשך).
כל העולם כולו, מדרכות צרות מאוד
ש' מעלה עניין כאוב שכולם מכירים, ועולה לא אחת (בטורים גבוהים) בשיחות ובקבוצות הוואטסטפ היישוביות: השימוש הלא זהיר בנסיעת כלי תחבורה חשמליים קלים, אך מהירים, על מדרכות הקיבוץ, תופס תאוצה. מספר הכלים האלו – בנוסף לאופניים, קורקינטים, טוסטוסים, מכוניות, כלים חקלאיים ובמקרה של בנייה בהרחבות – גם משאיות, טנדרים וכן הלאה – הולך ועולה.
לשמחתנו ולמזלנו הרב לא נפגענו. הנהג עצר, התנצל ולקח אחריות, אך המקרה ממחיש עד כמה נסיעה לא זהירה, מהירה ומסוכנת בשבילי הקיבוץ עלולה להסתיים באסון
שאלת המאבק על השליטה במדרכות ובכבישים במרחב הקיבוץ, שבו משתמשים כאמור בערבוב מגוון כלים והולכי רגל – רלוונטית יותר ויותר. התופעה ניכרת ככול שהמרחקים בין היעדים גדולים יותר, וכלי התחבורה משתכללים ומתרבים, והתושבים מבקשים להקל על תנועתם ולקצר זמנים.
קיימת מערכת של דיני תעבורה, אלא שהיא אינה נותנת פתרון שלם למציאות הייחודית שמסתמנת כמשותפת לקיבוצים, בעיקר בנוגע לתנועה במדרכות.
לכאורה נדמה שקיימת זכות תנועה בלתי מוגבלת בדרך המשותפת, אלא שדווקא המדרכות הצרות יותר חושפות את התושבים לסכנות האורבות מצד כלי רכב קלים, רחבים ומהירים מהם, רחבים מהם. הציפייה, שלרוב אינה מגובה בדרישה ובאכיפה, להתנהגות מתחשבת מצד השותפים בדרך, לא תמיד מתכתבת עם המציאות.
שש עשרה מלאו לנער
כדי שרכב תפעולי יוכל לנוע במרחב הקיבוץ, חייבים להתקיים תנאים כגון: הגדרת היישוב כולו, או אזורים מסוימים בו, כשטח תפעולי מוכרז ומסומן כ"אזור רכב תפעולי" באמצעות תמרור א-34 בכניסה וביציאה. אחרת – הרכב נחשב כנוסע על כביש ציבורי בניגוד לחוק. בתוך השטח התפעולי המוגדר, הרכב רשאי לנוע על כבישי ושבילי היישוב בלבד – ולא על מדרכות.
נהיגה ברכב תפעולי מחוץ לגבולות השטח התפעולי המוכרז, או על גבי מדרכות, מהווה עבירה על חוקי התעבורה ועלולה לגרור קנסות כבדים והליכים משפטיים. הנהיגה מוגבלת למהירות קשיחה של עד 30 קמ"ש, או פחות, לפי קביעת המפקח. תעודת ביטוח נדרשת.
הנהג מחויב באישור מהמפקח המקומי, וברוב המקרים נדרש רישיון נהיגה מתאים, או עמידה בגיל המינימלי שנקבע בהנחיות הבטיחות. על היישוב למנות "מפקח על רכב תפעולי" מוסמך, אשר בודק את כלי הרכב, מוציא להם היתר הפעלה שנתי וקובע את מסלולי הנסיעה המותרים ואת נוהלי הבטיחות.
הנהג צריך להיות לפחות בן 16. עם זאת, רישיון נהיגה הוא לא דרישה מחייבת, כך שברגע שילד מגיע לגיל 16 הוא כבר יכול לנהוג על הקלאב, מבלי לחכות להוצאות הרישיון.
מדובר בתופעה מסוכנת ובמקרים רבים גם בעבירה על החוק. לאור ריבוי התלונות, המועצה האזורית עמק הירדן העבירה את הטיפול למשטרה ובכוונתה לאכוף גם ביישובים
ביישובי המועצה האזורית עמק הירדן, מדווח אתר המועצה "ארץ כנרת" באוגוסט 2026, כי "בתקופה האחרונה מתקבלות במועצה פניות רבות בנוגע לתופעה הולכת ומתרחבת של ילדים ובני נוער הנוהגים בכבישי היישובים בקורקינטים חשמליים, באופניים חשמליים, בקלאב קארים ובכלים ממונעים נוספים.
קב"ט המועצה, אלברט קובי, מנהל אגף חירום וביטחון, מתריע: "מדובר בתופעה מסוכנת ובמקרים רבים גם בעבירה על החוק. לאור ריבוי התלונות, המועצה העבירה את הטיפול למשטרה ובכוונתה לאכוף גם ביישובים".
ראש המועצה מדגיש: "אנו פונים להורים למנוע נהיגה שאינה ע"פ החוק. העובדה שהנסיעה מתבצעת בתוך היישוב אינה משנה את הוראות הדין. לפיכך לאור החמרת התופעה, הנושא הועבר לטיפול משטרת ישראל, אשר תחל לבצע אכיפה בתוך היישובים, גם בשעות הלילה המאוחרות".
קצין הביטחון ממליץ: "אל תחכו לדו"ח, להחרמת הכלי על ידי המשטרה, או חלילה לתאונה. האחריות היא של כולנו והאחריות על קטינים מתחילה בבית".
קלאב קאר שם בחוץ
הבעיה הבולטת היא שימוש בקלאב קאר משפחתי, שהוא רכב גדול, רחב ומהיר יחסית. זהו מותג אמריקאי, שהפך לשם גנרי של מגוון יצרנים. הוא משווק כרכב תפעולי חשמלי ובנזין עד שישה מקומות ישיבה. על פי תקנה 95א לתקנות התעבורה, רכב תפעולי מוגדר לשינוע מטענים, גרירה או הסעת נוסעים, אשר פטור מחובת רישום ורישוי, וניתן לו היתר הפעלה שנתי מוסמך.
הוא מיועד לפעול אך ורק בתוך שטח סגור ותחום שהוגדר ואושר מראש על ידי רשות התמרור המקומית ומשרד התחבורה. מכאן עולה השאלה, האם הוא מוכר ככזה לתנועה במרחב הקיבוץ בכלל ובמדרכות הצרות בפרט, שכן הוא חוסם את המעבר להולכי רגל, ולכל רכב קל ואיטי אחר, שנדרשים לפנות לו את השביל הצר ולרדת לשוליים.
בסוף, כל מקרי ‘כמעט תאונה’ יבשילו לתאונה חס וחלילה, ומה יגידו חברי ההנהלה או הוועד המקומי? ‘סליחה שלא התייחסנו לנורות האזהרה’!
אחד הפתרונות הוא בהגדרה לפיה המדרכה אינה מרחב טבעי של קלאב קאר. באמצעות הפרדת מסלולים ברורה יותר בין כלי רכב להולכי רגל, הקלאב קארים מופנים בסימון ותמרור לנתיב נסיעה רחב יותר.
ומה עם הקלנועיות?
הצעה אחרת היא הרחבה מקומית של המדרכה ב"תחנות מפגש" שמאפשרות מעבר לכלים צרים ולהולכי רגל, או לחלופין למעבר קלאב קאר. כאשר אין אפשרות למעבר הדדי, על היררכיה בדרך לקבוע ולסמן שזכות הקלאב קאר היא האחרונה, אחרי הולך הרגל והנכה בקלנועית, והגבלת מהירותו ל-6 קמ"ש.
תקנות התעבורה הגדירו כללים מיוחדים ומתחשבים גם לקלנועיות. למשל, מהירותה מוגבלת ל-12 קמ"ש בכביש ביישוב כפרי, בהנחה שישתמשו יותר בכבישים הפנימיים והעוקפים ופחות יתערבבו עם הולכי הרגל. כשמדובר באופניים ובקורקינט חשמליים, החוק יותר חד: אין לנסוע על מדרכות המיועדות להולכי רגל.
האומנם קיים אצלנו גוף מחנך הורים, או ילדים, או בני נוער? האחריות היא של ההורים בלבד ואף אחד מלבדם לא יכול לעשות את עבודתם
ויש כמובן את עניין הנורמות, או הגופים המקומיים שאחראים על אכיפה ועל חינוך: המקרה שהציפה ש' זכה לתגובה מצד החבר ג’: “בסוף, כל מקרי ‘כמעט תאונה’ יבשילו לתאונה חס וחלילה, ומה יגידו חברי ההנהלה או הוועד המקומי?: ‘סליחה שלא התייחסנו לנורות האזהרה’! יש על כן להתקין מרסני נהיגה במיידית ולא לחכות לאסון שנבכה עליו”.
לדיון המתפתח מצטרפת החברה הוותיקה ג’: “האומנם קיים אצלנו גוף מחנך הורים, או ילדים, או בני נוער? האחריות היא של ההורים בלבד ואף אחד מלבדם לא יכול לעשות את עבודתם". והיא מעלה תובנה חריפה, לא מקובלת בקיבוצים: "אפשר ורצוי לפרסם את שמות המתפרעים אם תופסים אותם, ולהעביר את שמותיהם ושמות הוריהם לשוטר הקהילתי שיפעל לפי החוק לגביהם”.
איפה הוועד המקומי?
לחברה הצעירה צ' התייחסות מנומקת: "בוודאי שאפשר גם אחרת! זה מתחיל כשכל אחד ואחת מאיתנו מצליחים לחשוב מעבר לעצמנו, על הקהילה שבה בחרנו לחיות כחלק ממשהו גדול יותר. לשנות תרבות ארגונית, או במקרה שלנו אולי נכון יותר לומר תרבות קיבוצית. זה קשה במיוחד כשאין משילות מספקת, או סימון מוסדר ואין אכיפה ברורה. אבל דווקא משום כך אי אפשר להתעלם מהאחריות שלנו זה כלפי זה".
והיא מתארת אירוע שחוותה לפני מספר חודשים: "בני בן השמונה נפגע מרכב בזמן שהיה עם הקורקינט באזור שבין שולי הכביש למדרכה. עבורי, זו לא שאלה תיאורטית של סדר, חנייה או נוחות – זו שאלה של בטיחות ושל חיים.
אחת החברות מעלה תובנה חריפה: אפשר ורצוי לפרסם את שמות המתפרעים אם תופסים אותם, ולהעביר את שמותיהם ושמות הוריהם לשוטר הקהילתי שיפעל לפי החוק לגביהם
"אני מצפה מכל אחד ואחת לכבד את המרחב שבו כולנו חיים, את כללי הבטיחות ואת החוק. וכאשר האחריות האישית אינה מספיקה, מגיע גם תורם של מנהלי הקהילה, הוועד המקומי והגורמים האחראים (…) להבטיח את ביטחון התושבים ואת איכות ורווחת החיים של כולנו".
עובד בן זאב, מנהל הקהילה של שמיר, מה המצב אצלכם?
"כמו גם בקיבוצים אחרים, יש לא מעט 'קלאב קארים' שמספרם לאורך השנים – עולה יותר ויותר. הנושא מעסיק אותנו מפעם לפעם, כשעד כה התמודדנו עם המצב על ידי הגעה להבנות והסכמות על מקומות שבהם אין לנסוע בקלאב קארים, אזור הגיל הרך, לדוגמה, או מדרכות צרות שלא מאפשרות מעבר בטוח בהן כאשר במקום נוסע רכב כזה.
"ברוב המקרים ההתנהלות הזו מספקת וטובה, למרות שמפעם לפעם אנחנו מתזכרים את הציבור. לשמחתי, ולמיטב זיכרוני לא היו לנו מקרים של 'כמעט ונפגע'. יש איסור כניסת קלאב קרים למתחם החינוך, ויש שלטים בולטים בכניסות לאזור זה. לצערי, ולמרות פניות אל הפורעים, עדיין מפעם לפעם מתרחשת כניסה של קלאב קרים".
יש איסור כניסת קלאב קרים למתחם החינוך, ויש שלטים בולטים בכניסות לאזור זה. לצערי, ולמרות פניות אל הפורעים, עדיין מפעם לפעם מתרחשת כניסה של קלאב קרים
בקיבוץ קליה מיידע את החברים מנהל הקהילה, אייל לוי, בינואר 2025, על פי אתר StudyLib.net : "לאור תאונה שאירעה כשבועיים קודם לכן, בין קלאב קאר לבין רוכב אופניים, וריבוי המקרים של ילדים הנוהגים על רכבי קלאב קאר בניגוד לחוק", הוא מבקש "לחדד ולהבהיר את ההנחיות והתקנות בנושא למען שמירה על ביטחונם של כל תושבי הקהילה". והוא מדגיש: "ילדים או קטינים אינם מורשים לנהוג, גם בשטחי הקיבוץ".
במקרה של תאונה ללא ביטוח, או נהיגה מתחת לגיל המותר, הוא מזכיר, "הביטוח לא יכסה זאת". כמו הדיווח המועצתי של עמק הירדן, הוא מזכיר את ההורים, שכן "האחריות על מניעת שימוש לא חוקי ברכב מוטלת עליהם". עליהם גם "לוודא שהרכבים נשמרים במקומות בטוחים ואינם ניגשים לילדים ללא פיקוח".
כל חברי הקהילה מתבקשים "לשתף פעולה ולפעול באחריות, כדי להבטיח סביבה בטוחה ונעימה לכולנו". לסיכום מבהיר ומתריע מנהל הקהילה: "במקרים מחריגים, ובמידה שלא יחול שינוי דרמטי בהתנהלות, נאלץ לערב גורמי אכיפה רשמיים".
נעים להכיר, רגליים
ופנייה אישית: עד שהנהלות הקהילה יתעשתו, יְחשבו מסלול מחדש, ומהנדסי התנועה יוזמנו לטפל בבעיות שצפות ויפטרו את התושבים מהצרות הצרורות – לפני שעוד מישהו ייפגע! – על נהגי ונהגות כלי התחבורה המשפחתיים הגדולים והמהירים, הנעים על המדרכות הצרות – לבצע את הנסיעה ההכרחית בדרכים עוקפות, להאט תמיד ולתת זכות קדימה מפורשת להולכי הרגל וגם לקלנועיות! ובעצם למה לא להשאיר אותן בבית ולצעוד עם הקטנים באוויר הצח, בין הבתים הנאים עטורי הגינות והדשאים הירוקים.
