אבי דבוש מנירים, מקום 13 בדמוקרטים: "ההתעוררות המחנה הליברלי בישראל, יכולה להיות גם התעוררות המרחב הקיבוצי"
אבי דבוש מקיבוץ נירים, מעיד על עצמו כמי שהגיע לקיבוצים דרך הערוגה של הציונות הדתית ובני עקיבא ודרך ערי הפיתוח. למרות הכמיהה הטבעית לאחדות, הוא מתעקש לא לטאטא את הוויכוח | טור אישי, מיוחד ל"זמן קיבוץ"
גם המובן מאליו ראוי שיאמר. מי שמכיר את הנשיא לשעבר רובי ריבלין יודע שזה אחד המשפטים החביבים אליו.
בהקשר של הבחירות שאנחנו בפתחן נאמר שוב ושוב שאלו הבחירות הדרמטיות ביותר שידענו בעשורים האחרונים. ואולי בתולדות האומה הישראלית הכבר פחות צעירה.
ובכל זאת ראוי שיאמר. גם בגלל שהפעם זה כנראה קולע באמת. וגם כיוון שחזרה על המשפט הזה יכולה אולי לעורר את מי שלא התעורר.
ההתעוררות של המחנה הליברלי בישראל, בתקווה למהפך פוליטי ברור, יכולה להיות גם התעוררות המרחב הקיבוצי כולו. המרחב שהיה מהמובילים הגאים והמגויסים של בניית המוסדות הלאומיים והקמת מדינת ישראל, והיה בחזית בשנים יפות ובזמן משברים, כר פורה וחממה לתסיסה פוליטית, והתחדש דמוגרפית- כלכלית- רעיונית בעשורים האחרונים, עד לבלי הכר.
בכל מקום מצאתי צורך במי שיראה את הקהילות ואת הכאבים שלהם, אבל גם רצון גדול לתת כל מה שאפשר לטובת התיקון
מה נראה במראה של 27 באוקטובר כאשר נחפש את עצמנו בתמונה הקולקטיבית, בתקווה של הניצחון?
אני מקווה שנראה שלקחנו חלק מכובד וחשוב במהפך. את זה נראה בשיעורי ההצבעה ובאופן ההצבעה. אם כך יהיה, ואני מאמין שאכן כך, נוכל למתוח קו מימי ההתגייסות שלנו למאבק כנגד המהפכה המשטרית דרך המאבק לצד משפחות החטופים ועד לרגע הזה, של שינוי כיוון ותיקון לישראל.
מראה כזה יאפשר לנו להיות חלק בסדר ישראלי מתוקן, שיעדיף פתרונות על שיוף פצעים ומתחים מדממים וחיבור לפרויקטים לאומיים גדולים (שוויון בנטל, צמצום בפערים, סגירת חזיתות לחימה, השלמת שיקום הנגב והצפון, הצלת החינוך הקורס ועוד) על פני חידלון והקרסת הסדר הדמוקרטי.
הרבה מאנשינו כבר שם. ועם חזון שיחבר את הצרכים, השפה והתרבות של הישובים, המועצות והארגונים לשפה ואינטרסים לאומיים, הסדר הלאומי החדש יביא גם עלינו ימים טובים.
החודשים הללו אפשרו לי להגיע ליישובים כפריים רבים. רובם קיבוצים וחלקם מושבים ויישובים קהילתיים. בכל מקום מצאתי צורך במי שיראה את הקהילות ואת הכאבים שלהם, אבל גם רצון גדול לתת כל מה שאפשר לטובת התיקון. אני מאמין בלב שלם שיש שכר לפעולתנו ובקרוב נראה אותו, גם אם טיפין טיפין.
ראיתי גם את הוויכוח הפנימי בקרב רבים מאנשינו האם זהו זמן ממלכתיות חדשה, בשפה ימנית יותר או זמן תיקון עמוק ופקיחת עיניים אמיצה למול הפצעים העמוקים שהותירו בנו השנים האחרונות.
אני איש שהגיע לקיבוצים דרך הערוגה של הציונות הדתית ובני עקיבא ודרך ערי הפיתוח. הכמיהה הטבעית שלי היא לאחדות. הייתי רוצה שהמשפחה הישראלית המעורערת שלנו תשאיר את הוויכוחים והכאבים מחוץ לבית ונוכל לחיות יחדיו כמשפחה שלמה ומאוחדת.
אני חי זמן רב מדי בלב האומה הנפלאה והקשה שלנו, כדי להאמין בזה באמת.
נחוצה שותפות ולא שטחיות. אחדות ולא אחידות. לכן, אני שמח במיוחד להיות חלק מנבחרת הדמוקרטים שלוקחת על עצמה לעשות את ההתעקשות הזו ולא לטאטא את הוויכוח.
ראיתי בנירים ב-7 באוקטובר, אבל גם לפני ואחרי, מה עושה טאטוא הוויכוח. מה עושה ההרגעה העצמית לטובת ״ניהול הסכסוך״ והשקטה. ראינו בינואר 2023 מה עושה חיבוק הכוחות הפשיסטיים בפוליטיקה הישראלית לאיזון הדק של חיינו.
אני בטוח שרובנו המכריע נבחר בתיקון ושינוי. ושמח על זה. אבל מבקש להזכיר שזה לא יספיק. רובנו נתמוך באיזנקוט לראש ממשלה ונקווה שיהיה לו הכוח ובעיקר האומץ והתבונה להרכיב מזה קואליציה מתפקדת לשנים, אבל הפתק שלי, והלוואי של רובנו, יהיה ״הדמוקרטים״ מתוך אמונה עצומה בנבחרת ובכיוון. כדי להבטיח ששינוי אמיתי יבוא. גם במונחים פוליטיים וגם במונחים ערכיים.
ודבר אחרון: זה עלינו. זה במשמרת שלנו. בואו נלמד מהדוגמא המאוד רעה של ממשלתנו וניקח אחריות. להניע כל מי שלא טורח להצביע. להזיז לכיוון גוש השינוי מי שעוד מתלבט. לדחוף לכיוון הנבחרת שלנו כל מי שעדיין מאמין ברוחו העזה של האדם, ובישראל האהובה שלנו. עוד לא אבדה תקוותנו!
