ספר ילדים מתוק לזכרה של הגננת האהובה מקיבוץ גבולות
הוריה של ארבל ברבי (גיגי) בת צאלים, גננת מוערכת, שנפטרה בגיל 43 לאחר מאבק במחלת הסרטן, הוציאו לזכרה ספר ילדים "אבקת השמחה של ארבל". "הספר נולד בתוך כאב גדול, אבל אנחנו רוצים שהוא יהיה ספר של חיים, של ילדים, של דמיון ושמחה"
עודד בר-מאיר
"את הספר הזה אנחנו נותנים לכן, הגננות והסייעות, באהבה גדולה, בתקווה שהוא ייכנס אל הגן, ייפתח בידיים קטנות וישאיר אחריו חיוך, מחשבה וקצת שמחה. ארבל אהבה ילדים והאמינה בטוב שבהם ובטוב שבאנשים. דרך הספר הזה אנחנו מבקשים להמשיך משהו ממנה – להקשיב, לראות, לתת מקום ובעיקר לא לשכוח כמה כוח יש במילה טובה ובמעשה קטן".
כך אמרו מרים ויהושע גיגי, חברי קיבוץ צאלים, בעת השקת ספר הילדים "אבקת השמחה של ארבל", אותו הם כתבו במשותף עם הסופרת מיכל בינהיים, המעוטר באיוריה של קרן סייג.
מרים ויהושע גיגי שכלו לפני שנתיים את בתם ארבל ברבי (גיגי) שנפטרה לאחר מאבק במחלת הסרטן והיא רק בת 43 במותה, כשהיא מותירה אחריה את הוריה, בעלה, שתי בנותיה, אח ואחות. ארבל, בת קיבוץ צאלים, התגוררה בשנותיה האחרונות לחייה עם משפחתה בקיבוץ גבולות, הקיבוץ השכן לצאלים.
השבוע כינסו הוריה של ארבל ז"ל עשרות גננות וסייעות הפועלות בגני הילדים שביישובי המועצה האזורית אשכול לאירוע מרגש של השקת ספר הילדים בספריית "ידע כל" שבמתחם בית הספר התיכון האזורי "נופי הבשור".
"הרעיון לכתיבת הספר", מספרת מרים גיגי, אמה של ארבל, "נולד למען האמת אצל יהושע. לא ידעתי לאן הוא רוצה להוביל את הרעיון הזה. קצת חששתי, מאחר והיינו אז עמוק בעצב בעקבות מותה של ארבל בדמי ימיה. זה לקח כשנה וחצי עד שהרעיון הזה הבשיל והספר יצא לאור. היינו צריכים להתבשל עם זה. היה לנו חשוב שזה יהיה ספר ילדים עם שמחה, ולא עצב בכלל".
"הספר הזה הוא בדיוק ארבל"
כשדמעות בעיניה מציינת מרים גיגי, כי "ניסינו לקחת את התכונות שהיו לארבל ואת הדברים שארבל אהבה לעשות והתעסקה בהם. הצלחנו לכוון את הסופרת מיכל בינהיים לכתוב לפי הטקסטים והתמונות שהעברנו לה בדרך לכתיבת הספר. פשוט הדרכנו אותה עד שהגענו לתוצאה המרגשת הזו. הספר הזה הוא בדיוק ארבל, וזה מחזק אותנו".
"מאז שארבל נפטרה", מספר יהושע גיגי, אביה של ארבל, "מלווה אותי בכל השנתיים האחרונות המשפט שבן אדם מת פעמיים. פעם ראשונה כשנשמתו עולה למעלה ופעם שנייה כאשר מפסיקים לדבר עליו. אני לא אתן לזה לקרות. לא בגלל שאני אהיה מרוצה, אלא כדי שדורי דורות ישמעו ויכירו את מי ארבל היתה. מה יותר טוב כאשר ילד יקרא סיפור ויספר מאוחר יותר גם לילדיו. לדעתנו, זה ספר שמתאים לכולם".
מה הוביל לכתיבת ספר הילדים הזה?
"לא רצינו רק אנדרטאות, לא רצינו רק ספרי תורה לעילוי נשמתה של ארבל. הספר שכתבנו, כך אנחנו שואפים, ימצא את מקומו על המדפים בספרייה כמו רבים מספרי ילדים אחרים. בשלב ראשון הספר יופץ בגני הילדים ביישובי המועצה ועוד לא החלטנו באשר להרחבת גזרת ההפצה מעבר למועצה. אספנו אנקדוטות, חוויות, סיפורים על ארבל וכינסנו אותם לתוך הספר. הכוונה בכל מקרה היא להפיץ את האור של ארבל".
תן לנו דוגמה.
"ארבל למדה להיות שוקולייטר והיא לא הסכימה לתת לי טיפ אחד אפילו מהתחום הזה. לימים גם אני התמחיתי בלייצר מוצרים על בסיס שוקולד. ארבל היתה אומרת לי שכמו שאני הבהרתי שהיא צריכה לתרגל את מקצוע המתמטיקה, כך אני צריך לתרגל איך להיות שוקוליטר. התוצאה מצאה את מקומה באחד השירים בספר אודות ארבל האופה הקטנה שמכינה את ה'ארבלבו', הקרמבו תוצרת ארבל עם מתכון ללא קמח.
"שיר נוסף שמופיע בספר החדש הוא אודות 'ארבל והפלא הלבן'. ארבל נסעה בילדותה אל הדודים בצרפת ובאחד הימים ירד שם שלג, מחזה לא שגרתי לגבי ילדה שמגיעה מהנגב המדברי. ארבל הסקרנית לא יכלה לחכות, לא חיפשה מעיל וגם לא מגפיים והחלה לרוץ יחפה בשלג, תוך שהיא מגלה עולם אחר. זו היתה חוויה שתיזכר אצלנו לתמיד".
"היא היתה מהגננות שידעו שילד מגיע לגן לא רק עם התיק על הגב, אלא עם עולם של שמחה מצד אחד ושל פחד מצד שני" מספר האב יהושע על ארבל שהייתה גננת מוערכת. "עם משהו שקרה לו בבית ערב קודם לכן ועם רצון להראות ציור שהוא הכין. ארבל ידעה לראות את הילד. זה אחד הדברים הגדולים שהיו בה.
"הספר נולד בתוך כאב גדול, אבל אנחנו מאוד רוצים שזה לא יהיה ספר של עצב. אנחנו רוצים שהוא יהיה ספר של חיים, ספר של ילדים, של דמיון ושמחה. זה מה שאפיין את ארבל. מרים ואני באמת רצינו להנציח את ארבל לא רק באנדרטאות, אבל גם במשהו שייזכר לדורי דורות.
"בספר הזה אנחנו נותנים את ארבל בחזרה לילדים. לא את ארבל שלנו, כמובן, אבל משהו ממנה. שמחה, חיוך, ערכים. בכל גן בו יהיה הספר הזה, מבחינתנו הוא עוד מקום שבו ארבל ממשיכה להיות נוכחת".
מרים גיגי לא מסתירה את התרגשותה. כשהיא מוחה את דמעותיה על הבת שאיננה, היא מציינת כי "התוצאה היא מדהימה. הסופרת קלעה 'בול'. כאשר יהושע הגיע עם הארגזים שבתוכם הספרים שרק יצאו מהדפוס היתה לי תחושה שמלווה אמא עם לידת הבת או הבן. זה מסמל עבורנו משהו.
"זו תחושה של גאווה למצוא את הספר שוכן כבוד על המדפים בין ספרי ילדים מיתולוגיים. זה אחד הפרויקטים להנצחתה של ארבל. יש לנו עוד כמה כאלה בקנה".
הצלע השלישית, השותפה כאמור לכתיבת הספר, היא סופרת הילדים מיכל בינהיים. "יום אחד", היא מספרת לנו, "סיפרה לי חברתי מתקופת ילדותנו, גילי מקיבוץ מגן, על יהושע ומרים מקיבוץ צאלים שרוצים להוציא ספר ילדים לזכרה של בתם.
"בהתחלה חשבתי שמדובר בסיפור חיים שמתעד את סיפור חייה של ארבל. כשנפגשתי עם יהושע ומרים הופתעתי לדעת שהם רוצים ממש ספר ילדים. כבר בפגישה הראשונה הם סיפרו לי על ארבל, על תכונות האופי שלה, על קורות חייה הקצרים מדי, אך מלאי כל טוב.
"התאהבתי בה מייד, בארבל וברעיון לכתוב את ספר הילדים. עם כל מילה ששמעתי מפי ההורים, קפצה לי לראש תמונה של ארבל שמככבת בה וידעתי שלא אתקשה בכתיבה עליה. זו היתה הרפתקה מרגשת עבורי ועבור קרן סייג, המאיירת של הספר, שנרתמנו לכך, כשהספר היפה הזה הוא התוצאה".
איך התחושה להכיר אדם מבלי שפגשת בו ולכתוב עליו רק בהסתמך על סיפורים ותמונות?
"בזכותם של מרים ויהושע, שהעבירו לי את המידע על ארבל, למדתי להכיר את ארבל כאילו ממש גדלתי איתה. הזדהיתי יותר ויותר, מרגע לרגע. אהבתי בה את החיוך התמידי על שפתיה, את אהבתה לילדים, את שיחתה איתם בגובה העיניים ואת מסירותה לעבודתה החינוכית מכל הלב.
"בזכות כל מה שנאמר, הבחירה בכתיבת שירים קצרים, שיהיו כמו תחליף לממתקים לפני השינה, נראתה כמתבקשת מאליה וזרמה ממני בקלות רבה, אפילו יותר ממה שציפיתי. זה הפתיע אותי והכניס שמחה גדולה לתהליך הכתיבה, למרות הידיעה העצובה שמישהי שאני כותבת עליה איננה איתנו. היא לגמרי חיה כשכתבתי עליה. ממש הרגשתי שהיא אוחזת בידי ומאפשרת לי לזרום מתוכי בקלות רבה".
כיצד הופכים דמות של צעירה שהלכה לעולמה בגיל צעיר לסיפור שמתאים לילדים?
"התיאורים של ארבל שהגיעו אליי מהוריה היו כל כך קולעים, כל כך מדויקים ומפורטים , כך שיכולתי ממש להרגיש אותה. התרשמתי מהאהבה שלה לטבע ולדברים הקטנים. נשארה לי ממנה ההתייחסות לכל דבר. הקטן והגדול היו שווים בעיניה. הדיבור עם הילדים בגובה העיניים זה מאוד חשוב בעיניי. אני בטוחה שהיא היתה רואה נמלה נושאת עימה גרגר שמצאה בשדה, היא היתה קוראת לילדי הגן שיבואו ויתרגשו כמוה באירוע הזה. אל הנמלה הקטנה הזו, אני בטוחה, היא התייחסה כשווה לכל הדברים הגדולים שלומדים היום במערכת החינוך".
מכל השירים שבספר, אל איזה שיר התחברת במיוחד?
"כולם היו בניי. את כל השירים שבספר אני אוהבת באותה מידה".
יש תובנות בעקבות כתיבת הספר הזה?
"אשמח לשמוע מהורים וילדים שיקראו את הספר, אם הצלחתי להראות להם באמצעות ארבל את מה שהיה חשוב לה ומה שבאמת חשוב בחיים. מהשירים עליה הם ילמדו לשמוח, לאהוב וליהנות מכל רגע, מכל עשייה ויצירה קטנה וגדולה בחיים. לאהוב את הטבע, להתרגש ממנו ומכל גילוי חדש בו".
דלית קוטלר, מנהלת מדור הגיל הרך במועצה האזורית אשכול, סיפרה בערב השקת הספר, כי "ארבל היתה גננת מסוג אחר. היא הגיעה אלינו כביישנית וצנועה ומצד שני היא נתנה תחושה של ביטחון ונעימות עם הבנה וידע בחינוך בגיל הרך.
"במהלך השנתיים בה היא עבדה כגננת בגן הילדים בצוחר היא הובילה את הגן ביד רמה. לארבל היתה היכולת לרתום את ההורים למשימות. היא רק רמזה וההורים התייצבו לצידה לטובת הילדים. זה לא היה רגיל. תמיד היה איכפת לה מה קורה סביבה. היא השאירה חותם בילדים. היא היתה מאוד מוכשרת ונתנה מכישרונה לכולם. היא תמיד תישאר אצלנו בלב".
הגננת זהבה חסין ידעה לספר, כי "ארבל ידעה לגעת בכל אחת מהצוות ותוך כדי העבודה היתה מקדישה שיר לאחת הבנות. בימי הולדת של הצוות היא ידעה לחגוג לכל אחת ביום שלה בשיתוף הילדים שהיו מגיעים עם ציור או בלון. התחושה שאנחנו חשובות לה, זו ארבל, רגישה ומפרגנת. גם ברגעים קטנים התגלה הלב הגדול והאכפתיות והנכונות לעזור. לפעמים אני מרגישה שהיא באה לבקר בגן שהיא מאוד אהבה".
"ספר שירים זה לילדי הגן", מסכמים מרים ויהושע גיגי, "נכתב באהבה רבה לזכרה של ארבל שלנו. מסתתרים בו רגעים קטנים ומתוקים מעולמה, השלובים בשירים שנכתבו בהשראתה. שירים המספרים על הצחוק שלה, על אהבתה לטבע ולחבריה ועל התכונות המיוחדות שלה. אלו שירים המעוררים בכולנו חיוך וגעגוע. ארבל בליבנו תמיד".
