מלחמה, פינוי, זיכרון: קיבוץ דן בתהליך עיבוד יוצא דופן

בכניסה לתערוכה ״מלחמה ופינוי – הסיפור שלנו״ בקיבוץ דן (במחסן התבואות הישן שעתיד להפוך לחלל קהילתי) תלויה קשת גדולה. בחלל הפנימי המבקרים עוברים בין צילומים, יצירות וטקסטים אישיים, עוצרים לקרוא ומשוחחים זה עם זה. חלק מהתמונות נראות במבט ראשון כמעט יומיומיות: נוף, סלפי, מפגש משפחתי. הסיפור שצירפו להן מי שצילמו או בחרו אותן מגלה מדוע דווקא הרגעים האלה נשארו איתם מתקופת המלחמה והפינוי.

לירון מליאנקר, מנהלת החברה והקהילה בקיבוץ, האחראית גם על תחום החוסן הקהילתי, יזמה את התערוכה לפני כשנה. "עברנו תקופה מאוד מאתגרת וקשה של מלחמה ושל פינוי ולא באמת נתנו לזה מקום", היא מספרת. לדבריה, גם מי שחזרו הביתה וגם מי שהמשיכו לנהל את חיי הקהילה היו עסוקים במירוץ היומיום, בלי הזדמנות של ממש לעצור ולעבד את מה שקרה מאז אוקטובר 2023.

כל תמונה תתקבל בברכה

יחד עם יעל אילת, מנהלת הרווחה בקיבוץ, פנתה מליאנקר לחברות ולחברים בבקשה לשלוח תמונה שמעוררת בהם רגש או זיכרון מן התקופה. הפנייה הייתה פתוחה למי שפונו למלון דן כרמל, למי שהגיעו למקומות אחרים בארץ או בעולם, וגם למי שנשארו בקיבוץ, בהם חברי כיתת הכוננות. "התמונות התחילו לזרום אלינו. גילינו תמונות שונות מאוד, כל אחד הביא נקודת מבט אחרת", היא אומרת. היו בהן נופים וחפצים, רגעים משפחתיים, מראות מן המלון ותמונות מצחיקות לצד קשות ועצובות.

בהמשך נאספו גם טקסטים, צילומים ממקורות נוספים והתכתבויות וואטסאפ. בסך הכול הצטברו יותר מ־200 פריטים, ולמעלה מ־90 בתי אב בחרו לשתף תמונה אישית. "הקו המנחה שלנו בעצם היה שכל תמונה מוצגת", מספרת מליאנקר. הצוות שבנה את התערוכה ביקש מהמשתתפים להוסיף לתמונות שם או סיפור קצר. "בתחילה רואים סתם סלפי, או טיול, או תמונה משפחתית, או נוף, אבל כשקוראים את הטקסט מבינים למה אנשים בחרו דווקא את התמונה הזאת, זה מאוד ברור למה".

בתחילה רואים סתם סלפי, או טיול, או תמונה משפחתית, או נוף, אבל כשקוראים את הטקסט מבינים למה אנשים בחרו דווקא את התמונה הזאת, זה מאוד ברור למה

עבור מליאנקר, משמעות העבודה לא הייתה רק בתוצאה שעל הקירות. "גם הפעולה עצמה של לחפש תמונה ולשלוח אותה היא חלק מתהליך עיבוד", היא מספרת. החיפוש החזיר אנשים אל רגעים, מחשבות ורגשות מן הפינוי, והבחירה מה להראות לאחרים דרשה מהם להתבונן מחדש במה שעברו.

קיבוץ דן כרמל

מקום מרכזי בתערוכה ניתן לחודשים שבהם התכנסה כמעט כל הקהילה במלון דן כרמל בחיפה. לא כולם היו שם: חלק מחברי דן התפזרו למקומות אחרים, ואחרים נשארו לשמור על הקיבוץ. ובכל זאת, עבור רבים המלון, שנשא במקרה את שמו של הקיבוץ, נעשה בית זמני משותף. מרחבים בו הוסבו לצורכי הקהילה, הלובי הפך למקום מפגש, וחדרי המלון היו לבתים קטנים. "הוא הפך לקיבוץ הקטן שלנו", אומרת מליאנקר ומסיפה כי "גילינו את הכוח שלנו כקהילה, גם בתוך תקופה שהיא מאוד מורכבת".

התערוכה אינה מתעלמת מן הפחד, העצב וחוסר הוודאות. אבל כשמליאנקר והצוות עברו על החומרים, הם הבחינו בבחירה שחזרה שוב ושוב: "רוב האנשים בחרו להציג תמונות מאוד אופטימיות".

היו אלה מפגשים עם אנשים שלא ראו זמן רב, חיבוקים ונופים שהצליחו לרגש. מכאן צמח הרעיון של מעבר מחושך לאור, והקשת הייתה לאחד מסמליה של התערוכה. מליאנקר זוכרת יום במלון שבו הופיעה קשת יוצאת דופן, וחברי הקהילה שלחו לקבוצת הוואטסאפ תמונות שלה מחלונות ומפינות שונות.

סבב לחימה נוסף

הדרך לפתיחת התערוכה לא הייתה רצופה. היא תוכננה לעלות במרץ, לציון שנה לחזרה מן הפינוי, אך סבב לחימה נוסף עורר בצוות ספק אם נכון לעסוק שוב במלחמה ובפינוי בזמן שהקהילה מתמודדת עם מלחמה נוספת. העבודה חודשה ביוני, לאחר שהחליטו שיש עדיין צורך לתת מקום לסיפור הזה.

כעת, לצד הצגת העבודות, נפתחים בקיבוץ מעגלי שיח בהשתתפות מטפלים מתוך הקהילה. לדברי מליאנקר, תגובות המבקרים כבר הראו עד כמה החוויה נותרה קרובה. "אנשים באמת הרגישו שזה נושא שהם נמנעו מלהתעסק ולחשוב עליו במשך כמעט שנתיים", היא אומרת. "זה מאוד מאוד הציף אותם והעלה הרבה רגשות".

היו גם מי שהתחרטו שלא השתתפו, ולכן בקיבוץ עובדים על ספר שיאפשר לחברים נוספים להוסיף תמונה או סיפור.

"הסיפור שלנו" מורכב מסיפורים שאינם זהים. חלקם התרחשו במלון, אחרים רחוק ממנו או בקיבוץ שנשאר מאחור. התערוכה מאפשרת להם להופיע יחד, בלי למחוק את ההבדלים ביניהם, ונותנת לקהילת דן מקום לחזור אל התקופה ההיא ולדבר עליה בקולה שלה.