שדות ים: המחלוקת על המיקום בתור לשיכון קבע הוכרעה בעליון

חברי קיבוץ שדות ים, כך מתאר השופט עופר גרוסקופף, מבית המשפט העליון – בערעור שהגישה חברת שדות ים כנגד קיבוצה – נהנים מזכאות לשיכון (קבוע או זמני) בקיבוץ, בהתאם לתנאים הקבועים ב"תקנון ועדת שיכון".

התקנון קובע מנגנון זכאות לשיכון קבע המבוסס על "מאזן מדורג" של שנות ותק (המיוצגות באמצעות נקודות ותק), אל מול מילוי "חובת ההתפרנסות" (השתכרות בגובה של שכר המינימום לפחות) במשך חמש השנים האחרונות.

בשונה מ"חוזה רגיל", שניתן לשינוי רק בהסכמת כל הצדדים, "תקנון אגודה שיתופית ניתן לשנות באמצעות "מנגנון רובני" (די בהסכמת הרוב). אם כך, "האם ניתן לראות בתקנון ביטוי להסכמתו של כל חבר וחבר?"

לפי תקנון השיכון: נקודות הוותק מופחתות מ"מאזן הוותק" של החבר, בצורה מדורגת, במידה שהחבר לא מילא את חובת ההתפרנסות במהלך חמש השנים האחרונות.

המדרגה הראשונה: חבר שלא התפרנס "עד חצי שנה במצטבר" – נהנה "מזכאות מלאה לדירה", ללא כל הפחתת נקודות. המדרגה השנייה, חבר שלא התפרנס במשך שישה עד 12 חודשים (במצטבר) – הופחתו ממאזנו שלוש נקודות ותק. מחבר שלא התפרנס 12 עד 24 חודשים – הופחתו שמונה נקודות ותק. אי התפרנסות מעל 24 חודשים במצטבר – שוללת את הזכאות לדירה. בדרך זו נקבע "התור לדירות הקבע" החדשות בקיבוץ.

התקנון המדורג והמלחמה ב"טרמפיסטים"

"מנגנון ההפחתה", נועד, לשיטת הקיבוץ, שתקנון השיכון נקבע בו עוד טרם הפך להתנהל כקיבוץ מתחדש, "להתמודד עם תופעת "הטרמפיסטים", חברי קיבוץ שאינם ממלאים אחר חובת ההתפרנסות (סכום הנמוך מגובה שכר המינימום), אך נהנים מכלל השירותים והמשאבים שהקיבוץ מציע לחבריו.

שישה חברים לא קיבלו את עמדת הקיבוץ לגבי ההפחתה שבוצעה לגביהם בנקודות הוותק, והם הגישו תביעה כנגד הקיבוץ לבית המשפט המחוזי בחיפה, בה העלו טענות ביחס לחוקיות מנגנון ההפחתה עצמו והחלטות הקיזוז בעניינם. כתבנו על כך לפני כשנה, במדור "משפט חברים".

הפרה את חובת ההתפרנסות

במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע בעניין "על דרך של פשרה", לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (הליך המאפשר לבית המשפט לתת פסק דין ללא הנמקה). השופט שמואל מנדלבום נימק ופסק שמנגנון ההפחתה תקף ומחייב, והתמקד ביישום הוראות התקנון על עניינו הפרטני של כל אחד מהתובעים.

לגבי אחת החברות (נקרא לה המערערת) קבע בית המשפט המחוזי שהיא "הפרה את חובת ההתפרנסות לתקופה של שישה חודשים בדיוק". משכך, פירש בית המשפט את תקנון השיכון כך שהיא נמצאת "בגדר המדרגה השנייה, והפחית ממאזנה שלוש נקודות".

פרקליט החברה-המערערת, ביסס את נימוקיו על חוק הפרשנות הקובע כי המונח "עד" משמעו "עד ועד בכלל". לשיטתו, משמעות המונח "עד חצי שנה" היא עד חצי שנה כולל

המערערת, באמצעות עו"ד איל תאודור שרון (הרצוג, פוקס נאמן), הגישה ערעור לבית המשפט העליון. היא טענה כי לפי הפרשנות הנכונה של התקנון יש לשבצה במדרגה הראשונה: "עד חצי שנה במצטבר ללא התפרנסות" (ללא הפחתת נקודות).

המשמעות המעשית: מיקום מוקדם ויקר ערך בתור לשיכון. פרקליט החברה-המערערת, ביסס את נימוקיו על חוק הפרשנות הקובע כי המונח "עד" משמעו "עד ועד בכלל".

לשיטתו, משמעות המונח "עד חצי שנה" היא עד חצי שנה כולל, ולכן יש לשבץ את המערערת במדרגה הראשונה. המדרגה השנייה, הוא אמר, חלה על מי שלא השתכרו יותר מחצי שנה. שדות ים, באמצעות עורכי הדין, גיל דגן ושירין זחאלקה-ח'טיב (נשיץ, ברנדס אמיר ושות'), ביקש לדחות את הערעור.

איך מפרשים "תקנון שיכון"

"תקנון השיכון הוא חלק מתקנון הקיבוץ", אמר השופט גרוסקופף. תקנון קיבוץ הוא מסמך היסוד של האגודה המשמש בסיס לסמכויות האורגנים באגודה, וביטוי להסכמה בין האגודה לחבריה". "התקנון כמוהו כחוזה בין האגודה לבין חבריה ובין חברי האגודה עצמם". אך, "אינו חוזה רגיל", שכן "מאפייני הרצון וההסכמה אינם מתקיימים בו במלואם".

בשונה מ"חוזה רגיל", שניתן לשינוי רק בהסכמת כל הצדדים, "תקנון אגודה שיתופית ניתן לשנות באמצעות "מנגנון רובני" (די בהסכמה של רוב החברים ואין צורך לקבל את הסכמת כלל חברי האגודה).

אם כך, עולה תהייה, "האם ניתן לראות בתקנון ביטוי להסכמתו של כל חבר וחבר?" (מצטט השופט גרוסקופף את השופט אהרן ברק בזמנו). תהייה זו העלתה את השאלה אם ניתן לראות בתקנון אגודה שיתופית כ"חוזה אחיד", אך בעניין זה בעניין זה אין קביעה גורפת.

לשיטת השופט גרוסקופף: "בפרשנות תקנון אגודה שיתופית, ככל שגוברים פערי הכוחות בין החבר הבודד לבין הקיבוץ, כך נטה לפרש את התקנון באופן הקרוב יותר לפרשנות חוזה אחיד".

יש "לפרש את תקנון השיכון באופן הקרוב לפירוש חוזים צרכניים", אך גם לשים לב לכך שאין מדובר "בתאגיד אשר מטרתו להשיא רווחים, אלא בתאגיד המבוסס על עקרונות הקואופרציה, כך שבמסגרת יחסי חבריו זה עם זה, עליהם לנהוג לפי ערכים של שיתוף, ערבות ועזרה הדדית".

"סוג של" יחסי ספק-לקוח

"תקנון השיכון", המשיך השופט, אינו "מסמך חוקתי" כמו תקנון הקיבוץ (שהוא "המסמך המכונן של הקיבוץ"), אלא זהו "מסמך המאגד כללים לאספקת שירותי דיור מהקיבוץ לחבריו, שדיני החוזים חלים אף עליו".

היחסים בין הקיבוץ לחבריו בהקשר זה, לדעת השופט, מזכירים במידת מה את יחסי ספק לקוח, וכאשר הקיבוץ מקצה משאבי דיור מוגבלים "הוא מפעיל סמכות רגישה ביותר בעלת אופי מעין ציבורי", המחייבת הגינות ושוויוניות.

מאחר שלשיטת השופט תקנון השיכון הוא חוזה, כאשר קיימים פערי כוחות בין המערערת לבין הקיבוץ בכל הנוגע לתקנון השיכון, פרשנות מילולית פשוטה של החוזה פועלת לטובת הצד החלש

לב המחלוקת הפרשנית נגע לביטוי: "עד חצי שנה במצטבר"? האם משמעו "כולל חצי שנה" (כך שהמדרגה הראשונה חלה גם על פרק זמן של חצי שנה במדויק), או שמא, כפרשנות הקיבוץ: "עד חצי שנה, לא כולל חצי שנה", שאז נמצאת המערערת במדרגה השנייה.

השופט אימץ את עמדת המערערת. חוק הפרשנות, הסביר השופט, הוא מילון ציבורי של מונחים שונים בחקיקה במשפט הישראלי. חוק זה קובע כי "הביטוי 'עד…' (לעניין זמן) – משמעו עד, ועד בכלל". תקופה החלה עד מועד מסוים – יש לראות אותה כחלה עד המועד, ולרבות אותו מועד. המשמעות היא כי המונח "עד" בחקיקה ובחוזים, כולל אף את המועד לגביו מתייחס ה"עד", אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת.

מאחר שלשיטת השופט תקנון השיכון הוא חוזה, כי אז חוק הפרשנות חל לגביו. כאשר "קיימים פערי כוחות" בין המערערת לבין הקיבוץ בכל הנוגע לתקנון השיכון, "פרשנות מילולית פשוטה של החוזה פועלת לטובת "הצד החלש".

השופט דחה אפוא את פרשנות הקיבוץ, קבע כי "לשון תקנון השיכון בהירה" ופסק כי יש "להורות על סיווגה במדרגה הראשונה", ללא הפחתת נקודות.

לא מנמקים פסק דין בפשרה

עוד התייחס השופט גרוסקופף לסוגייה דיונית עקרונית הנוגעת לכך שבית המשפט המחוזי נימק (שלא לצורך) את פסק דינו בהליך בו הצדדים הסכימו על פסיקה "בדרך של פשרה". המטרה הייתה להגיע להכרעה מהירה, יעילה וצודקת שתסיים את הסכסוך

השופט יכול לשקול שיקולי צדק והגינות, אך ברירת המחדל, במקרה זה, היא פסק דין מהיר שאינו מנומק וכולל רק את התוצאה האופרטיבית בלבד, שכן נימוקים עלולים לסכל את המטרות הללו, ולייצר "בסיס להגשת ערעור על ההכרעה" (כפי שאכן אירע כאן), כאשר הצדדים דווקא רצו לזרז ולפשט את ההליך המשפטי.

השופטים הנוספים בהרכב, דפנה ברק-ארז וחאלד כבוב, הצטרפו בהסכמה לתוצאת פסק הדין.

שלוש הערות אגב

פרדוקס ההנמקה: דווקא הנימוקים ("המיותרים" לכאורה) של בית המשפט המחוזי (שלא היה חייב בהם, בהליך של פשרה), הם אלה שפתחו בפני החברה את הצוהר להגשת ערעור, ונתנו לבית המשפט העליון אפשרות להתערב ולתקן את הקביעה של בית המשפט המחוזי.

האם תקנון השיכון הוא חלק מתקנון הקיבוץ? לא ברורה ההנמקה לקביעה זו של השופט שהתקנון מהווה "חלק מתקנון הקיבוץ", במיוחד שהשופט סייג בהמשך ואמר ש"תקנון השיכון" אינו "מסמך מכונן" (כדוגמת תקנון הקיבוץ).

קביעת בית המשפט בדבר "פערי כוחות" בין הקיבוץ לחבר, נכונה בהיבטים שונים, במישור הניהולי, אך אינה משקפת בהכרח את התהליך הדמוקרטי של קבלת ההחלטות באסיפת החברים

קביעת בית המשפט בדבר "פערי כוחות" בין הקיבוץ לחבר, נכונה בהיבטים שונים, במישור הניהולי, אך אינה משקפת בהכרח את התהליך הדמוקרטי של קבלת ההחלטות באסיפת החברים.

אפשר שהשופט נתפש לכלל טעות בסברו ש"הכותרת" "תקנון השיכון" הופכת את ההחלטה הכלולה במסמך זה ל"חלק מתקנון הקיבוץ". זו "החלטה" שהתקבלה באסיפת חברי שדות ים, שנושאת את הכותרת "תקנון".

באותה מידה יכולה הייתה להיקרא "הסדר שיכון". ככל החלטה, זו פעולה שרשאית אסיפה לקבל, לפי סמכויותיה בתקנון האגודה. החלטת אסיפה שמחייבת את חבריה, אינה "הופכת", לדעת כותב שורות אלה, רק מטעם זה, לחלק מתקנון הקיבוץ.

"פערי הכוחות" מול המציאות: קביעת בית המשפט בדבר "פערי כוחות" בין הקיבוץ לחבר, נכונה בהיבטים שונים, במישור הניהולי, אך אינה משקפת בהכרח את התהליך הדמוקרטי של קבלת ההחלטות באסיפת החברים.

על דרך המליצה אשאל: מעניין מה היה פוסק בית המשפט לו היה מבקר ב"מועדון לחבר", בשעת האסיפה, ורואה כיצד החברים עצמם, גם אם לא כולם, שותפים לקבלת ההחלטה ולניסוחה, מעירים, מסתייגים, ומתקנים את נוסח הצעות ההנהלה או צוותים שהביאו את ההצעה לדיון והכרעה. הקיבוץ בהקשר זה הוא "החברים כולם", והם יכולים לדחות או לשנות את הצעת ההנהלות, שהרי בסופו של יום האסיפה היא הריבון.