"כלכלת ישראל בנויה בתחומים רבים על הכלכלה הקיבוצית"

ביום שלישי הקרוב יהיה זה יומה האחרון של ח"כ יעל רון בן משה (כחול לבן) בכנסת היוצאת והיא תעשה את דרכה בפעם האחרונה כחברת כנסת אל מחוץ לשערי בית המחוקקים.

לפני כשש שנים הצטרפה לבני גנץ שהקים את מפלגת "חוסן לישראל" ובהמשך את "כחול לבן", לדבריה, "הצטרפתי אליו מתוך תפיסה של מרכז מלכתחילה, לא מתוך פשרה.

"אני מאמינה שאנחנו בחברה הישראלית כולה מסכימים על 80% מהדברים ושצריך להתרכז בדברים האלה ולא ב- 20% שתופסים את סדר היום, כאשר מי שתופס את סדר היום הזה הן דמויות קיצוניות שלוקחות אותנו לעודף פילוג וגורמות לנו לעסוק בדברים שמראש אינם חשובים לחברה הישראלית.

"אנחנו נותנים לקיצונים לקחת אותנו כבר יותר מדי שנים לשיח לא ענייני ולא מקדם של הדבר הזה. הלכתי בדרך הזו לא מתוך רצון להתפשר, למשל בנושאי משילות ופרוטקשן, אלא מתוך אמונה שאנחנו נפתור את זה ביחד. אני עדיין מאמינה בדרך הזו".

שבועות אחדים לפני הבחירות לכנסת ה-26 הודיעה שלא תתמודד ברשימת מפלגת "כחול לבן", בהמשך הודיע בני גנץ, ראש המפלגה, כי לא יתמודד בבחירות, הסקרים צפו כי המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה.

מה הוביל אותך להודעת הפרישה?
"מרגע שראיתי שהמציאות הפוליטית לא מתכנסת סביב הרעיון הזה, חשבתי שזה נכון בשלב הזה להמשיך לפעול בזירות אחרות למען החברה הישראלית, לתת לאחרים את ההזדמנות לשנות את המצב לטובה, לסייע במה שאפשר".

מסיימת את הפרק הפרלמנטרי

יום מנוחה אחד מפריד בין סיום כהונתה הפרלמנטרית של ח"כ יעל רון בן-משה לבין כניסתה ביום חמישי הבא לתפקידה החדש כראשת אגף הכלכלה של התנועה הקיבוצית. כהגדרתה, היא רואה את המעבר מפעילותה הפרלמנטרית לפעילותה בתנועה הקיבוצית כ"מעבר חלק".

העשייה שלי היתה תמיד למען כלל החברה הישראלית, אבל כמובן למען הדברים שהם בדמי, כמו התיישבות בסמוך לגבולות המדינה, החקלאות והמגזר הכפרי בכלל ובתוך זה הקיבוצים

יעל רון בן משה (48), בת קיבוץ געתון. אביה הוא בן הקיבוץ ואמה היא בת קיבוץ שמרת. "אנחנו מחוברים לתנועה הקיבוצית בכל נימי נפשנו", היא מעידה על עצמה ועל משפחתה. יעל נשואה לדורון, שהוא בן קיבוץ נווה אור. אביו של דורון, צבי (צבילי) בן משה, כיהן בשעתו כמזכיר התנועה הקיבוצית. יעל ודורון חובקים שלושה ילדים.

עד 2007 עבדה בשב"כ ולאחר מכן בארגון ג'וינט ישראל, בהמשך כיהנה כמנכ"לית אשכול רשויות גליל מערבי במשך שש שנים ואחר כך הצטרפה לפוליטיקה הארצית. ההתחלה היתה כמנכ"לית מפלגת "חוסן לישראל", שהקים אז בני גנץ, שהפכה ל"כחול לבן". בהמשך כיהנה כחברת כנסת מטעם "כחול לבן" בכנסות ה-23, ה-24 וה-25. בסך הכל מסתכם הפרק הפרלמנטרי שלה כחברת כנסת בארבע שנים.

"רשמית", היא מציינת בראיון ראשון ל"זמן קיבוץ" עם סיום כהונתה כחברת כנסת ותחילת תפקידה כראשת אגף הכלכלה של התנועה הקיבוצית, "אני מכהנת כחברת כנסת עד יום שלישי הקרוב, עת תושבע הכנסת החדשה.

לאחר השבעת הח"כים בישיבתה הראשונה של הכנסת ה- 26 אני לוקחת יום חופש ולמחרת, ביום חמישי, אני נכנסת רשמית לתפקידי החדש כראשת אגף הכלכלה של התנועה הקיבוצית".

כבר הצבת יעדים בתפקידך החדש?
"כל עוד אני חברת כנסת, אני מחויבת לסיעה הפרלמנטרית, גם אם כרגע היא על אש מאוד נמוכה. אני עדיין מכהנת כחברת ועדת חוץ וביטחון, שעדיין עובדת. אני מאוד נזהרת לא לעסוק בדברים אחרים.

"גם בכנסת, העשייה שלי היתה תמיד למען כלל החברה הישראלית, אבל כמובן למען הדברים שהם בדמי, כמו התיישבות בסמוך לגבולות המדינה, החקלאות והמגזר הכפרי בכלל ובתוך זה הקיבוצים. אני רואה את התפקיד כמעבר חלק מהשליחות שלי בכנסת לשליחות והמשך עשייה בתנועה הקיבוצית כראשת אגף הכלכלה.

נפעל לטובת הכלכלה הקיבוצית והכלכלה הישראלית כולה בדגש על המקומות בהם יש לנו יתרון יחסי, כמו חקלאות ואנרגיה

כאשר אכנס לתפקיד, בימים הקרובים, אגדיר את הדברים בצורה יותר מדויקת יחד עם הנהלת התנועה הקיבוצית ועובדי האגף. מדובר באגף פעיל, שיש לו תוכניות עבודה, שיש לו יעדים. אני צריכה לראות שממשיכים עם זה קדימה. אני לא הולכת לעשות שם מהפכה, בטח לא בתקופה הראשונה".

בכל זאת, יש איזו הצהרת כוונות עם תחילת התפקיד החדש?
"התנועה הקיבוצית תמיד ידעה לנצל את היתרונות שלה כמובילה בחברה הישראלית, בזיהוי צרכים לאומיים, בעבודה משותפת ובהתאגדות של כמה קיבוצים דרך הארגונים האזוריים ויצירת פתרון שיתאים גם לקיבוצים, גם לאזור וגם למדינה.

"זה מה שימשיך ללוות אותנו, את התנועה הקיבוצית בכלל ואת אגף הכלכלה גם בהמשך, כשאנחנו יודעים שהצרכים הלאומיים הם אדירים ושהתנועה הקיבוצית בכל השנים האחרונות נמצאת בכל מקום בו יש צורך לאומי ועם הפנים לחברה הישראלית.

"אני בטוחה שגם בתקופה שלי באגף הכלכלה כך יהיה. אנחנו נפעל לטובת הכלכלה הקיבוצית והכלכלה הישראלית כולה בדגש על המקומות בהם יש לנו יתרון יחסי, כמו חקלאות ואנרגיה.

"אנחנו גם צריכים לבחון את נושא הבינה המלאכותית, לבדוק איפה אנחנו יכולים לספק אולי תשתיות שיתמכו את מהפכת ה- ai מבחינת חוות שרתים וכל הנילווה לזה. נושא המים לא נפתר לדורות הבאים במדינת ישראל, גם אם יש מתקני התפלה. הצרכים הולכים וגדלים".

"כלכלת ישראל בנויה בתחומים רבים על הכלכלה הקיבוצית. בחקלאות זה מובהק. הקיבוצים הם רק 2.5% מכלל תושבי המדינה, אך התמ"ג (תוצר מקומי גולמי – ע.ב.מ) הקיבוצי עומד על 10%, שזה הרבה יותר מחלקם של הקיבוצים באוכלוסייה. המספרים מוכיחים, שהכלכלה הקיבוצית היא חלק גדול מהתוצר הלאומי הגולמי.

הקיבוצים הם רק 2.5% מכלל תושבי המדינה, אך התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג) הקיבוצי עומד על 10%. המספרים מוכיחים, שהכלכלה הקיבוצית היא חלק גדול מהתוצר הלאומי הגולמי

כשאנחנו מדברים על צרכים ברמה הלאומית, אנחנו רואים בשנים האחרונות שהקיבוצים הופכים להיות יצרני חשמל משמעותיים. המשק הישראלי לא יכול לחיות בלי החשמל הזה. כל מה שקשור ליזמות, ליכולת להתאגד, ליכולת לזהות צרכים ולייצר פתרון, בלי שמישהו יגיד לנו מה צריך לעשות, זה משהו שקיים ב-DNA של התנועה הקיבוצית והקיבוצים עצמם. יש לזה חלק מאוד משמעותי ביכולת של הכלכלה הישראלית להתפתח".

"לשים על השולחן 100 יוזמות ולדעת שב- 99 מהן כנראה שניכשל"

לפני ימים אחדים השתתפה יעל רון בן משה בכנס כלכלי מטעם עיתון "גלובס", בו טוותה חזון, כי בעוד עשר שנים יעבור שליש מכוח המחשוב הלאומי דרך קיבוצי הנגב והגליל עם 34 קיבוצים שמתאגדים ומקימים תשתית לאומית לשירות מדינת ישראל. "זה אולי נראה לנו רחוק", ציינה יעל רון בן משה באותו כנס, "אבל אנחנו יכולים לעשות את זה".

זה לא יומרני מדי?
"זו הצעה לחשיבה בגדול. באותו כנס גם אמרתי שיכול להיות שהרעיון הזה הוא לא טוב. אני לא מומחית בתחום הזה. אני רוצה שנאפשר לעצמנו, גם כאגף כלכלה בתנועה הקיבוצית וגם הקיבוצים עצמם, התעשייה הקיבוצית והחקלאות הקיבוצית, לחשוב בגדול.

אנחנו לא מוכנים לוותר על ההתיישבות בסמוך לגבולות, שלפעמים היא יקרה יותר ממגורים במרכזים צפופים. אנחנו גם לא מוכנים לוותר על תפיסת הקרקע ועל ביטחון המזון. אנחנו חייבים להמשיך ולעבד את האדמה

"כדי שנצליח ביוזמה אחת, כמו זאת, אנחנו צריכים לשים על השולחן 100 יוזמות ולדעת שב- 99 מהן כנראה שניכשל וזה בסדר. זה יהיה שכר הלימוד שלנו. אבל באחת שנצליח, זה יהיה שווה. כך התנועה הקיבוצית והקיבוצים עבדו גם בעבר. הלכו על דברים גדולים שלא תמיד הצליחו. צריך גם להגיד את זה ביושר ולא להתבייש. אנחנו לפעמים מנסים דברים שלא מצליחים".

יכול להיות שבעוד מספר שנים ייאלצו הקיבוצים להיפרד מענפים מסורתיים, בין אם בחקלאות ובין אם בתעשייה?
"מה שחשוב הוא לשים לנגד עינינו שהחקלאות הקיבוצית תמשיך להיות אבן הראשה של ביטחון המזון של מדינת ישראל וגם חלק משמעותי בכלכלת הקיבוצים.

"יחד עם זאת, אנחנו יודעים שבעשורים הקודמים וכנראה גם בעשורים הבאים החקלאות משנה את פניה. החקלאות הופכת להיות יעילה יותר, חכמה יותר ומאפשרת לנו להתפנות לעסוק במקביל בתחומים נוספים. אנחנו בעידן של 'גם וגם'. אסור לנו לוותר על החקלאות כדי לייצר מיזמים חדשים. זה יכול להיות שכונת מגורים נוספת, זה יכול להיות מיזם תיירותי וזה יכול להיות מיזם טכנולוגי או תשתית לאומית כמו חוות שרתים".

במציאות של מדיניות הכלכלה החופשית ופתיחת השווקים בחו"ל לייבוא מוצרי חקלאות, למשל, עד כמה עלולה הכלכלה הקיבוצית להיפגע?
"אחד התפקידים המשמעותיים שאני לוקחת על עצמי בתפקידי החדש זה עיסוק מוגבר ברגולציה ובקשרי ממשל של התנועה הקיבוצית והקיבוצים. זאת מתוך הבנה שהאתגרים הולכים להיות רבים ונצטרך גם למנוע גזירות וגם לייצר מנופים חדשים מול נבחרי ציבור ומול פקידות מקצועית שלא בטוח שהיא רואה איתנו את הדברים עין בעין.

אנחנו מצפים שמדינת ישראל תהיה איתנו במשימות הלאומיות האלה, גם כשזה עולה כסף. אנשים צריכים לדעת שהם יכולים להתפרנס במשגב עם או בחולית והמדינה צריכה לסייע להם

"נצטרך להסביר להם, שגם אנחנו במיגזר הקיבוצי רוצים שיוקר המחייה יירד ושהילדים שלנו יוכלו לצרוך חינוך טוב ולאכול טוב ולצרוך שירותי בריאות טובים. אנחנו מבינים את המחירים של הדבר הזה, אבל אנחנו לא מוכנים לוותר על ההתיישבות בסמוך לגבולות, שלפעמים היא יקרה יותר ממגורים במרכזים צפופים. אנחנו גם לא מוכנים לוותר על תפיסת הקרקע ועל ביטחון המזון. אנחנו חייבים להמשיך ולעבד את האדמה.

"אנחנו מצפים שמדינת ישראל תהיה איתנו במשימות הלאומיות האלה, גם כשזה עולה כסף. אנשים צריכים לדעת שהם יכולים להתפרנס במשגב עם או בחולית והמדינה צריכה לסייע להם".

"הנחנו תשתית של מרכז מלכתחילה"

בחזרה לזירה הפוליטית. כיצד את מתייחסת לפרישתו של בני גנץ מהמרוץ לכנסת כמעט ברגע האחרון לפני ההליכה לקלפי?
"בני גנץ הניח תשתית מאוד חשובה, שמלמדת את כולנו שבשעת משבר קיצוני נדרש להקים ממשלת אחדות, ממשלת חירום. זה היה נכון בתקופת הקורונה, כשהכנסת נסגרה, בתי המשפט נסגרו ולא יכולנו לצאת יותר מ- 50 מטר מהבית. אנשים שוכחים את הימים האלה. עם כניסתו של גנץ לממשלה באותם ימים, הדברים התחילו לפעול עם הרבה מאוד אתגרים.

"בפעם השנייה, זה היה עם פרוץ המלחמה בעקבות טבח 7 באוקטובר. זה היה מתוך התפיסה שבזמנים מסוימים צריך לדעת לשים הכל בצד ולהתאחד למען אזרחי מדינת ישראל. זו תשתית קיימת שלא הולכת לשום מקום וזה לעד יהיה של בני גנץ. לצערי, במצב הפוליטי הנוכחי, לא נראה שיש קונים למוצר החשוב הזה".

יש לך הסבר להתרסקות של "כחול לבן" ממפלגה שקיבלה בעבר כמעט 40 מנדטים ולקראת הבחירות האחרונות לא עברה, על פי הסקרים, את אחוז החסימה?
"צריך לדייק. 'כחול לבן' לא התמודדה בסופו של דבר בבחירות. ראינו גם איך נראו התוצאות לעומת נתוני הסקרים. אני מציעה לא לשאול לגבי הסקרים. במציאות הפוליטית הכאוטית,

"'כחול לבן' היתה עם 40 מנדטים והגיעה למצב שהיא לא מתמודדת בבחירות. כשהיינו עם 40 מנדטים לא שמעת אותי חוגגת בשום מקום. וגם כשאנחנו לא מתמודדים, עם כל הקושי שבעניין, אני אומרת שהנחנו את התשתית של מרכז מלכתחילה, מבחירה וכתפיסת חיים, של שיתופי פעולה סביב ערכים משותפים. התשתית הזו עוד קיימת.

עדיף שנתכנס לחשבון נפש עמוק וללמידה של הדברים ומה קרה לנו אחרי השנים הכל כך קשות האלה של המלחמה והניסיון להפיכה משטרית. נראה שאנחנו בעולם רווי אי הצלחות פוליטיות

"כמו שלא חגגתי כשהיינו עם 40 מנדטים, אני לא מספידה את התשתית הזו גם כשלא התמודדנו בבחירות האלה. כל זה קורה בתוך מצב מאוד קשה של החברה הישראלית. זה לא שכולם סביבנו יכולים עכשיו לחגוג בימים אלה כשעוד אין ממשלה ולא ברור מה יקרה כאן.

"עדיף שנתכנס לחשבון נפש עמוק וללמידה של הדברים ומה קרה לנו אחרי השנים הכל כך קשות האלה של המלחמה והניסיון להפיכה משטרית. נראה שאנחנו בעולם רווי אי הצלחות פוליטיות".

אם בחשבון נפש עסקינן – איך זה שבכנסת הקרובה יכהנו שני חברי קיבוצים, אלישע מדן מכרמים ועמיחי שיקלי מחנתון, ברשימת הליכוד ואילו בגוש השינוי אין אף נציג קיבוצי שיחבוש את ספסלי הכנסת?
"אכן, לראשונה אין חברי כנסת שנושא העיסוק העיקרי שלהם הוא חשיבות החברה הקיבוצית. ברור שזה לא משמח אותי. ברור שנצטרך לבדוק את עצמנו כהנהגה של המיגזר הקיבוצי. האם אנחנו יכולים לעשות יותר בכיוון הזה, לפחות מול מפלגות שיש לנו קשר היסטורי איתן ושותפות גורל היום.

"אנחנו אנשים מנוסים ומתורגלים ונעבוד עם כל מי שחולק איתנו ערכים משותפים ומבין את חשיבות הקיבוצים וההתיישבות והחקלאות. זה יהיה יותר מאתגר, אבל אנחנו נצליח. חשבון הנפש הוא לא רק של המיגזר הקיבוצי. חשבון הנפש הוא של החברה הישראלית בכלל.

בכנסת יש רוב ברור שמתנגד לקואליציה הנוכחית ולכן צריך להחליף יו"ר כנסת, להתחיל לעבוד בוועדה המסדרת, לנסות לקדם חוקים משמעותיים בהסכמה

"זה רק מגביר את החשיבות של התנועה הקיבוצית ובתוכה אגף הכלכלה כדי שנושאים כאלה יהיו נוכחים כל הזמן בסדר היום של מקבלי ההחלטות במדינת ישראל".

ניתן לפתור את הפלונטר הפוליטי שנקלענו אליו?
"קודם כל, יש לשים את האגו בצד ולהיעזר בכל מי שיש לו ניסיון פוליטי עשיר בשנים האחרונות כדי להחזיר את המערכת הפוליטית ליציבות. לא לנסות להמציא את הגלגל מחדש. נכון שזו תקופה קיצונית, אבל היו גם תקופות קיצוניות בעבר. בהחלט יש לדבר עם זקני השבט ועם אנשים שהיו באחרונה בפוליטיקה והיו שותפים למו"מ קואליציוניים. צריך ללמוד מהניסיון שלהם, לשפר הסכמים ולא לחזור על טעויות.

"ברמה המעשית, צריך 'להשתלט' במובן החיובי על הכנסת. בכנסת יש רוב ברור שמתנגד לקואליציה הנוכחית ולכן צריך להחליף יו"ר כנסת, להתחיל לעבוד בוועדה המסדרת, לנסות לקדם חוקים משמעותיים בהסכמה.

הראשון שבהם יכול להיות לגבי ועדת חקירה ממלכתית. צריך אנשים מנוסים שמכירים את הפרלמנט, שמכירים את תקנון הכנסת כדי לא ליפול לבורות צפויים, וצפויים בורות. ברגע שהכנסת תתחיל לעבוד, זה יהיה הזמן להתחיל לבנות קואליציות וממשלה. אם זה לא יצליח, אז זה משחק חדש. אם לא צולחים את המהלכים הללו, אז זה תמרור אזהרה".

תחושה אישית עם סיום הפרק הפרלמנטרי שלך?
"בשבועות האחרונים, מאז שהודעתי שאני לא מועמדת בבחירות, הצעתי שירותי מנטורינג לכל מי שעומד להיכנס לכנסת הבאה. נפגשתי עם כמה מהם ששמחו להיפגש ולשמוע על סדר היום בכנסת ועל הליך החקיקה. התרשמתי לחיוב מהנכונות ומהרצון לשנות ולהשפיע, וגם מכך שלנו, כתנועה קיבוצית, תהיה כתובת ועם מי לעבוד.

אחרי שבע שנים בפוליטיקה הארצית, אני שלמה עם ההחלטה שלי, אמשיך להגיע לכנסת ואמשיך לעבוד עם חברי כנסת, אבל מתוך שליחות אחרת ופוזיציה חדשה

"הכנסת היא בהחלט שיא בחיים שלי. זו זכות להיות חברת כנסת במדינת ישראל, כנכדה לניצולי שואה, כבת לנכה צה"ל, כאמא לחיילים. זה מאוד מאוד מאוד מרגש. כל יום שהגעתי לכנסת, זו היתה התרגשות גדולה.

"יכולת ההשפעה של חבר כנסת, גם מהאופוזיציה, היא אדירה. זה לא קל לשים את הפרק זה בצד ולהמשיך לפעול במקביל. אבל בעת הזו, אחרי שבע שנים בפוליטיקה הארצית, אני שלמה עם ההחלטה שלי, אמשיך להגיע לכנסת ואמשיך לעבוד עם חברי כנסת, אבל מתוך שליחות אחרת ופוזיציה חדשה. אני שמחה על ההזדמנות לעשות את זה. אין בי שום צער".

מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?
"ארצה בכל מקרה להמשיך לעשות למען מדינת ישראל בכלל, ההתיישבות בנגב ובגליל ולבית שלי – הקיבוץ והקיבוצים בכלל. בשנים האחרונות התבטאה ה'קיבוצניקיות' שלי בעיקר כמשתתפת פאסיבית בגלל שרוב הזמן הייתי בירושלים או בסיורים במקומות אחרים. ועדיין מצאתי את הזמן להיות שותפה לתהליכים משמעותיים בקהילה. אני מקווה שבתקופה הקרובה, אני אוכל גם בגעתון להיות יותר משמעותית".