זמן קיבוץ
לחוויית קריאה טובה יותר הורד את האפליקציה שלנו
מעבר לאפליקציה
x
25°
Weather תל אביב
תל אביב
חיפה
ירושלים
באר שבע
אילת
קצרין
קיבוץ בארי
מדורים
דעות מגזין
עוד
לסגור מעגל עם הפינוי: קיבוץ שניר אסף את הזיכרונות האישיים לספר קהילתי

לסגור מעגל עם הפינוי: קיבוץ שניר אסף את הזיכרונות האישיים לספר קהילתי

כשחזרו במרץ 2025 הביתה, הבינה אדוה אשר טל, רכזת התרבות של שניר, שנדרש תהליך עיבוד קהילתי. יחד עם המעצבת הגרפית מיטל אייזנברג, אספה במשך שנה חומרים, שאוגדו לספר מושקע ומרגש והוצגו גם בתערוכה. "הספר פתח פתח לשיחות חדשות והעמיק את האמפתיה וההבנה. פתאום אפשר היה לראות גם את מה שלא תמיד ראינו בזמן אמת"

עומר טל
12.11.26

ב־8 באוקטובר 2026 הושק הספר "שניר, הביתה שוב – סיפורים מתקופת הפינוי", בערב קהילתי מרגש במיוחד.

הרעיון לספר נולד לפני כשנה, מעט לאחר חזרה של הקהילה לקיבוץ, לאחר תקופת פינוי ממושכת. "חזרנו הביתה, אבל הבנו שעדיין יש לנו עוד הרבה מה לעבד", אומרת אדוה אשר טל, רכזת התרבות של הקיבוץ.

"כל משפחה חוותה את תקופת הפינוי בצורה אחרת, ולעיתים אפילו בתוך אותה משפחה התקיימו סיפורים שונים לחלוטין. שאלנו את עצמנו איך לחבר את כל פיסות הסיפור האלה יחד לסיפור קהילתי אחד,
איך חוזרים לחיות ביחד, לא רק באותו המקום, אלא כקהילה עם תחושת שייכות, זיכרון משותף ויכולת להמשיך לצמוח. כך נולד הספר", היא מספרת.

הייתי יושבת, מעמדת ובוכה. עברתי חוויה רגשית מאוד חזקה והעבודה היתה תרפויטית מאוד. וגם לקח זמן מהרגע שסיימתי לעצב ועד שהאנשים קיבלו אותו, ומבחינתי זה כבר נגמר ואז הם יצאו בדמעות

כפי שהעידו רבים, אם לא כל תושבי קיבוצי הצפון שפונו, החזרה הביתה היתה אמנם משאת נפש מיוחלת ומשמחת, אבל עניין לא פשוט בכלל, והיא דרשה סוג של עיבוד וקלוז'ר, כדי להמשיך הלאה. "המטרה הראשונית הייתה להניע תהליך של ריפוי קהילתי. לתת מקום לקולות השונים, לאפשר לכל אחד להביא את הסיפור שלו, ומתוך ההקשבה לסיפורים האחרים ליצור מחדש חיבורים, אמפתיה ותחושת יחד", אומרת אשר טל.

מהתערוכה. "את תלויה באנשים אחרים, לא פוגשת את הילדים שלך לבד"

להתעסק עם משהו כואב

במשך שנה נאספו סיפורים, זיכרונות, מחשבות, רגעים ויצירות של חברי הקהילה. חלק מהטקסטים נכתבו עוד בשבעה באוקטובר, אחרים נכתבו במהלך חודשי הפינוי, וחלקם רק לאחר החזרה הביתה. אל אשר טל חברה המעצבת הגרפית מיטל אייזנברג, שעזרה לה ללקט את הקטעים ועיצבה ועימדה את הספר.

"לא היה קל לגייס אנשים", היא אומרת. "זה להתעסק עם משהו כואב. החוויה היתה קשה להכלה. נכון שיחסית למה שעברו בדרום זה בקטנה, אבל כשיצאתי מהמלון אחרי ארבעה חודשים, הבנתי שזאת היתה הישרדות ואת לא פנויה לעכל את זה ולהבין מה קורה איתך. את תלויה באנשים אחרים, לא פוגשת את הילדים שלך לבד. אין לך בית. ואני חושבת שאנשים לא רצו עדיין לעבד את זה ולגעת בזה, ואחרי שהספר יצא היו כאלו שהבינו את הערך של זה והצטערו בדיעבד שהם לא כתבו. בסוף בערך 80 איש כתבו".

מי כתב?
"היו קצת נערים שעשו סדנה רלוונטית והחומרים שלהם עברו התאמות, והיה מנעד די רחב, אנשים מגיל 35 ועד 80. וגם כמה בעלי תפקידים והודעות שנכתבו לקהילה, על פעילויות תרבות שנעשו מחוץ לקיבוץ. היה הרבה חומר, חילקנו אותו כרונולוגית ורצינו שהספר יהיה ברמה גבוהה מבחינה עיצובית. העבודה לקחה שנה".

איך היתה העבודה הזאת עבורך? את בעצם קיבלת מאדוה את החומרים, קראת ועיצבת אותם. זה דרש נוכחות בתוך החוויה.
"הייתי יושבת, מעמדת ובוכה. עברתי חוויה רגשית מאוד חזקה. זה מעורר רגשות והעבודה היתה תרפויטית מאוד. וגם לקח זמן מהרגע שסיימתי לעצב אותו ועד שהאנשים קיבלו אותו, ומבחינתי זה כבר נגמר ואז הם יצאו מהתערוכה בדמעות, מאוד התרגשו מהספר".

זה ספר על שייכות, על זיכרון, על כוחה של קהילה ועל הדרך שבה סיפורים אישיים הופכים לסיפור משותף. הוא נתן קול ופנים לחוויית מורכבת ומטלטלת

ה"תערוכה" היא תערוכה קהילתית, "שבה קיבלו הטקסטים חיים נוספים.
קטעים נבחרים מתוך הספר הוצגו בדרכים שונות ואופן ההצגה ביטא והעמיק את משמעותם. המילים יצאו מן הדפים והפכו לחוויה חזותית ורגשית, שאפשרה למבקרים לפגוש את הסיפורים בצורה חווייתית", אומרת אשר טל. הבנות הציגו את הטקסטים באופנים מעניינים ויצירתיים, הפכו אותם מדו ממד לתלת ממד.

הטקסט של אייזנברג בתערוכה. "את לא פנויה לעכל את זה ולהבין מה קורה איתך"

באיזה מעמד נפתחה התערוכה?
"ב-8 לאוקטובר השנה, בטקס שציין את 7 באוקטובר ושלוש שנים לפינוי ואז פתחנו את התערוכה וחילקנו את הספר. רוב התוכן שהקראנו בטקס היה מהספר".

איזה תגובות קיבלתן?
אשר טל: "התגובות היו מרגשות במיוחד. הספר פתח פתח לשיחות חדשות והעמיק את האמפתיה וההבנה בין חברי הקהילה. פתאום אפשר היה לראות גם את מה שלא תמיד ראינו בזמן אמת, להבין טוב יותר מה עבר על מי שחי ממש לידנו, אבל חווה מציאות שונה משלנו".

אייזנברג מסכימה שהספר תרם לתחושת הליכוד שנדרשה, להפחתת המתח ולהגברת מינון האמפתיה בשבילים. "אני מאוד נהנית בקיבוץ, האווירה טובה. זה קיבוץ חזק קהילתית, אנשים מאוד מעורבים, יש המון ועדות והרבה אנשים לוקחים חלק", היא אומרת.

מובייל-טקסט מהתערוכה. אופן ההצגה ביטא והעמיק את המשמעות

ולראייה, אשר טל כבר עמוק בתוך העבודה על חג המשק הקרוב של שניר. "מהתהליך נולד ספר מרגש ואיכותי, ובזכותו הצלחנו כבודדים וכקהילה להבין קצת יותר מה עברנו, ולהתחיל לעבד את זה", היא מסכמת. "זה ספר על שייכות, על זיכרון, על כוחה של קהילה ועל הדרך שבה סיפורים אישיים הופכים לסיפור משותף. הוא נתן קול ופנים לחוויית מורכבת ומטלטלת".