"חדר האוכל השני" של מרחביה עובר שינוי ייעוד

רבות נכתב על תפארתם של מבנים ציבוריים בקיבוצים. נראה שחדרי האוכל זכו לתשומת לב רבה משום מרכזיותם במכלול הפונקציות שהם מילאו במרכז המרחב היישובי. בשנים האחרונות אנו עדים לשינוי ייעוד של מבנים קיבוציים ישנים, נטושים, "פזורים כמו שברי זיכרון" במרחב. מדי פעם עולה יוזמה להשמיש את אלה שעונים לכאורה לצרכים המשתנים ומעריכים את תרומתם החברתית והתרבותית להמשך נוכחותם, לחיוּתם בנוף חיי הקהילה. יש הבוחנים את הפוטנציאל הכלכלי של הנכס כדי להפכו "מפיל לבן לפיל זהב". אחרים מסתפקים בהחייאה ובטיפוח של חצר הקיבוץ. זוהי הדוגמה של מרחביה.

מקור השראה חי

בסוף חודש אוקטובר השיקה המועצה האזורית עמק יזרעאל תוכנית מצוינות באמנות פלסטית לילדים ובני נוער יוצרים, בשותפות עם המועצה לשימור אתרי מורשת. אחד משני המבנים שנבחרו לקיום המפגשים, בזכות היותו בעל ערך אדריכלי, תרבותי והיסטורי במורשת העמק, הוא "חדר האוכל השני" במרחביה, שנחנך בשנת 1941 והפך ברבות השנים לבית קולנוע עד שנזנח והתייתם. להערכת היוזמים, המבנה הוא "מקור השראה חי לתהליך היצירה ויוצר חיבור עמוק בין הילדים והילדות לסביבה. המבנה והמרחב הפיזי מהווים כלי חינוכי שמעודד סקרנות, מעורבות ותחושת שייכות". ועוד נאמר, ש"כך הופכת היצירה האומנותית גם לאמצעי להעמקת הזהות המקומית ולחיבור אישי לסיפור המורשת".

לחברי הקיבוץ נודע לפני מספר חודשים על השתתפות חדר האוכל השני בתוכנית שינוי מבנים מרכזיים ומשמעותיים בהיסטוריה המקומית, של יישובים כפריים שבחרו לקחת בה חלק. התוכנית – שיתוף פעולה בין מרחביה, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל והמועצה האזורית עמק יזרעאל – עסקה במשך חודשיים בהתאמת המבנה. היא בוצעה במימון המועצה האזורית והאגש"ח ולוותה במהנדס שימור מורשת. הכוונה היתה שבשלב ראשון תבוצע השקעה מינימלית נדרשת להפעלה ובשנים הבאות יימשכו ההשקעות כאשר תוגדר לכך מסגרת תקציבית.

מערך השולחנות במרחב ההסעדה עבר מהפכים באופן הצבת השולחנות עד שעומדו, למורת רוחם של השמרנים, באלכסון. מסַפרים שאחד החברים איים לעזוב את הקיבוץ משום שההצבה מתאימה למסעדה עירונית ולא לחדר אוכל קיבוצי

על חדר האוכל שזכה למִספוּר ההיסטורי "השני", כתבה יסמין סרטני, בת מרחביה, פרויקט גמר בתחום השימור. כבר אז, עמד המבנה מיותם ועל הפרק ריחפה השאלה מה לעשות בו. מזה שנתיים מכהנת סרטני כמנכ"לית העמותה שבתוקף תפקידה לתחזק ולפתח את האתר הלאומי ההיסטורי שבשמו התיירותי השגור קרוי "החצר הגדולה במרחביה, מרכז מבקרים". עמותת "הקרן על שם ראשוני קיבוץ מרחביה" נועדה במקור לתמוך בפיתוח מוסדות הקיבוץ, ובפועל התמקדה במשך 30 שנה בשימור, בשילוט ובתחזוקת מבנים היסטוריים ביישוב, בתמיכת גורמים ממלכתיים, ממסדיים ופרטיים.

בלי קשתות וחלונות עגולים

המבנה המדובר נבנה מחוץ לחצר הקואופרציה והתפקיד שמילא בפרקי ההיסטוריה המקומית משמעותית ביותר. "התוכנית הראשונית של חדר האוכל השני הוצעה לחברי הקיבוץ על ידי המוסדות המיישבים ותוכננה על ידי יעקב מטריקין, סגנו של ריכארד קאופמן. החברים דחו את תוכניתו בטענה כי היא 'סטנדרטית מדי' ודרשו שהמתכנן יהיה ידיד הקיבוץ יעקב (קובה) פינקרפלד", מפרטת סרטני. הוא זה שתיכנן גם את "בית התנועה", שבו שכנה מזכירות הקיבוץ הארצי. "פינקרפלד הציע תוכנית נאמנה לסגנונו המודרניסטי – בניין בקווים אופקיים עם גג שטוח ופרגולה היקפית, אך החברים, שביניהם הייתה קבוצה שדגלה ברעיונותיו של פרנץ אופנהיימר, הכלכלן והסוציולוג היהודי-גרמני שהגה את הקואופרציה, ובסגנונו של האדריכל אלכסנדר ברוולד שתיכנן את בתי האבן בחצר הגדולה, ביקשו לשלב גגות רעפים, חלונות עגולים קטנים וקשתות.

פינקרפלד עידכן את התוכנית והתפשר על גג הרעפים, אך לא היה מוכן לשלב קשתות וחלונות עגולים, ושמר על הפרגולה ההיקפית. כיום שוכן המבנה במרכז הקיבוץ, כששלט הסבר כחול מספר את תמצית קורותיו לעוברי האורח. בתקופת בנייתו, בשלהי המאורעות, היה חשוף להתקפות ירי של פורעים ערביים מכפרי רכס הגלבוע ועל כן החלונות הרחבים היו מוגבהים וקירותיו מתחת לחלונות נבנו מלוחות של בטון מזוין.

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה החלה הבנייה, כשחברי הקיבוץ עצמם נחלצים למשימה לפי עיקרון העבודה העצמית. גם הרעפים היו בייצור עצמי. כשחדר האוכל הראשון, שאימץ את הכינוי המאוחר "המטבח של גולדה", התפנה לטובת ילדי הקיבוץ, בליל הסדר 1941 חגגו כבר תושבי הקיבוץ בחדר האוכל החדש. הארכיונאית צביה רייל סיפרה ש"חדר האוכל נחשב שנים רבות ליפה בארץ. המטבח היה משוכלל ובִמקום הבישול על גז ופתיליות הוכנסו לשימוש הקיטור והחשמל. תחילה הייתה רווחה בחלל המבנה, אולם עם גידול האוכלוסייה נעשה צפוף, בעיקר בחגים, והמרפסות הנרחבות שימשו כיציע מוגבה. האורחים בליל הסדר שישבו ביציע החיצוני היו שותפים לארוחת החג באמצעות חלונות גלילה מרשימים ביופיים ובגודלם, שהרמתם התבצעה בעזרת גלגלת שהורכבה בתוך כיסי עץ בצידו החיצוני של קיר החלונות. כבר אז החלו לסעוד בלילות שבת במשמרות. מערך השולחנות במרחב ההסעדה עבר מהפכים באופן הצבת השולחנות עד שהם הועמדו, למורת רוחם של השמרנים, באלכסון על מנת לאפשר ניצול השטח באופן מיטבי. מסַפרים שאחד החברים איים לעזוב את הקיבוץ משום שההצבה מתאימה למסעדה עירונית ולא לחדר אוכל קיבוצי".

המבנה היה בעל שני אגפים, מטבח וחדר הסעדה, שניהם במפלס אחד. גג הרעפים התאפיין בארבעה שיפועים. סביב ארבע חזיתות האגף המרכזי הייתה מרפסת מקורה בגג רעפים חד-שיפועי נמוך יותר. עמודי המרפסת העגולים, המשווים עדינות להיקף המבנה, עשויים מצינורות ביוב מבטון מחוזק, המחופים בטיח מקורי. בצמוד לאולם מחובר מבנה המטבח בזווית ישרה. החיבור בין שני האגפים היה צר יחסית כדי לאפשר איוורור טבעי דרך חלונות אופקיים קטנים ברום המבנה. אבני השפה של המדרגות בשלוש פאות המבנה, הובאו ממחצבת גבעת המורה. כעבור שנים נכנסה לפעולה מכונה לשטיפת כלים, שמוקמה בפינת המרפסת, בחיבור בין אולם האכילה למטבח.

כעבור שנים, ב-1968, כשחדר האוכל השלישי נפתח, החלו לדון ברעיונות לשינוי ייעודו של המבנה ההיסטורי שנחנך ב-1941 ונסגר לאחר 21 שנים, והוצע להשמישו לבית קולנוע. המהלך היה טעון ומלווה בדיונים סוערים בין הדורשים התאמות מינוריות, שכיבדו את שימור ערכי המבנה האדריכלי לבין אלו שצידדו בשינויים משמעותיים יותר.

בבית הקולנוע העתידי, נחפרה הרצפה לטריבונה משופעת לצורך יצירת במה ו-17 שורות מושבים מדורגות, 267 כיסאות בסך הכול. הכיסאות נקנו מבית קולנוע ישן בחיפה והם הותקנו לפי ספר מידות גרמני, 86 ס"מ מגב לגב. את המסך קיבלו במתנה מאימה של אחת החברות, שהייתה בעלת אולם קולנוע בתל אביב. האולם, ששינה את עיצובו הפנימי, שירת את הקהילה גם בטקסים חגיגיים ועצובים. בו אִפשר היה לצפות במסך הטלוויזיה היחיד לפני שזו הפכה לרהיט מקובל בחדרי החברים. כתוצאה מהדיונים על השינויים הנדרשים בחדר האוכל השני, סוכם לסגור קטע מהמרפסת המקיפה כדי לשכן בחלל זה חדרי שירותים ותא לניהול תאורת הבמה. אגף המטבח אף הוא שינה את ייעודו לכלבו ונוספה לו מרפסת סגורה עם רחבה מוארת, מעוטרת בתבליטי בטון חשוף, בסגנון ברוטליסטי, שיצר האומן המקומי אריה סרטני. תוספת חזותית זו הייתה לצנינים בעיני חברים שלא עיכלו את עירוב הסגנונות.

מוסיף רעננות וחום

בשנת 1981 הגישה ועדת התיכנון לוועדת המשק הצעה לשיפוץ חדר האוכל השני, שבו כבר פעל בית הקולנוע. דובר אז על הריסת כל הקירות, החלונות ושדרת העמודים, ובניית קיר סגור במקומם, מהלך שיאפשר להגדיל את שטח הבמה.

בשנות ה-80 בוצע על ידי בעלי מקצוע מקומיים שיפוץ קוסמטי, ששינה את העיצוב הפנימי, כשהקירות והבמה צופו בעץ והוחלפו המנורות הייחודיות, ואילו תקרת המרפסת ההיקפית נצבעה בטורקיז. פעולות חריגות אלה הוסיפו למבנה "רעננות" ו"חוֹם" ועם זה הביאו לתחזוקת המבנה ההיסטורי באופן ראוי למשך שנים נוספות. לפני שנים, כשאולם הקולנוע חדל לתפקד עקב בלייה ותחזוקה לא מספקת, ובהיעדר מבנה מתאים למילוי צורכי התרבות והחברה, דובר על מהלך של שימור והתאמתו לצורכי ההווה כבית עם להתכנסות בשילוב גלריה ומוזיאון להצגת עבודות של אומני האזור. מהלך זה היה פרי יוזמתה של יסמין סרטני, שעוד בשנת 2013 הביאה בפני הנהלת הקהילה את הצעתה, שיש בה אלמנטים המתחברים לתוכנית העכשווית של המועצה האזורית.

סיווג שימור דרגה א'

כשיוזמת בית העם ירדה מהפרק, החל הקיבוץ לקדם תוכנית להפיכת חדר האוכל "השלישי" למרכז קהילתי רב-תכליתי. במבנה העוצמתי, שנחנך ב-1968 ונסגר כעבור יותר משלושה עשורים, מתפקדות עדיין מספר פונקציות בקומת המסד, והוא אמור לשמר את מאפייניו החיצוניים. בשנת 2009 נערך סקר מבנים ואתרים היסטוריים על ידי מומחי שימור שנעזרו בנציגי הקיבוץ, והוכן "תיק תיעוד" לשטח הקיבוץ. היקף הסקר התמקד במעגל הקרוב לחצר הגדולה ולמבנים שנבחרו בלב הקיבוץ על סמך חשיבותם האדריכלית וההיסטורית. חדר האוכל השלישי דורג בסיווג השימור דרגה א'. סקר זה נחתם ואושר ב-2011 על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה של משרד הפנים במחוז הצפון.

התוכניות כבר הוצגו ונערכה הצבעה. לגבי לוחות הזמנים של מהלכי השיפוץ-שימור של חדר האוכל השני: תקופת ההסכם הראשונה תימשך חמש שנים, ומכיוון שלא ברורה המשכיות הפרויקט, החזרת הרצפה למצבה האופקי תתבצע על ידי בניית במות שניתנות לפירוק. השימור ושאלות הבטיחות יתמקדו תחילה בגג התחתון ובפתיחת חלונות. שימור הדלתות ושאר פעולות יהיו כפופים לתקציב שיעמוד לשם כך. בקשת החברים לתצוגת תצלומים באולם, המתעדים את עברו הפעיל של המבנה בחיי הקיבוץ, תידון ברוח אוהדת.

נשמח לקבל הצעות ורעיונות לכתבות על מגוון ביטויי המרחב הקיבוצי, המשיקים לתכנון ולבינוי, למחקר, לשיקום ולשימור, ולעיצוב סביבתי. מוזמנים לשתף ולעדכן אותנו ונשתדל לחשוף ולסקר את העשייה המיוחדת, המבורכת; את הרעיונות, הספקות והמסקנות העולים, ולהבדיל – את המפגעים, ההזנחה וההרס של נכסי המורשת המוחשית בקיבוצים. hararif@gmail.com