"קשה להיות אחרונים. עוד יום ועוד יום והעצבים שלנו נמתחים עד דק"

"קשה להיות אחרונים. עוד יום ועוד יום והעצבים שלנו נמתחים עד דק" אמרה דורית, אימו של דרור אור, "חזרת החטופים החיים נראית לי עד היום כנס, ממש נס, ואני מברכת על שובם לחיים ולשיקום מדי יום ביומו.

החזרת החטופים החללים גם היא בסך הכול קורית ומתרחשת, לא בקצב ולא בצורה שפיללנו אליהן, אבל איכשהו זה קורה. יחד עם זאת החששות והפחדים שלנו הולכים ומתגברים. האם ימצאו את דרור שלנו ומתי יחזירו לנו אותו?

ואנחנו מחזקים את עצמנו שוב ושוב, יוציאו אותו, יחזירו אותו, אנחנו סומכים על הצבא שלנו שיעשה זאת, כן – נזכה לקבור אותו בקבורה ראויה באדמת בארי, ליד יונת אהובתנו, אהובתו.

הילדים הנפלאים שלו זקוקים לזה כל כך, אנחנו זקוקים לזה, וזה יקרה.

ורק שישמר השקט והממשלה שלנו לא תתפתה לשום פרובוקציה, מצדנו או מהצד השני, ולא תחזור ללחימה, חזרה ללחימה תחסל כל סיכוי למצוא את דרור".

מי מילל ומי פילל שזאת תהיה הפעם האחרונה שבה חיבקנו את ילדינו האהובים והפעם האחרונה שבילינו עם חברינו הטובים

דורית סיפרה על הימים שלפני השבת השחורה: "אני רוצה לספר לכם על יום רביעי 4.10.23. יובל בעלי ואני יצאנו מרעים ונסענו לבארי, לתת חיבוק לדרור, יונת והנכדים, לאחר שהם שבו מטיול בחו"ל ואנחנו עמדנו לטוס לחו"ל למחרת. ביקור שגרתי אוהב עם חיבוקים ואהבה.

ואז הלכנו לחברינו הקרובים, מני ואיילת גודארד, וישבנו אצלם במרפסת במשך כמה שעות. עם קפה, תה צמחים, נשנושים, אבטיח, והמון המון סיפורים וצחוקים. היה כיף גדול, כרגיל. מי מילל ומי פילל שזאת תהיה הפעם האחרונה שבה חיבקנו את ילדינו האהובים והפעם האחרונה שבילינו עם חברינו הטובים. איילת ומני נרצחו, מני נחטף והושב לקבורה רק לפני יומיים. יונתי ודרורי שלנו נרצחו, דרור עדיין חטוף ומוחזק בעזה. שלושה מנכדינו, נעם ועלמה מבארי וליאם מרעים, נחטפו לשבי חמאס, ולמרבה המזל הושבו לארץ בעסקה הראשונה לאחר 54 יום בשבי.

חיינו התהפכו, אנחנו מקדישים את חיינו לנכדים, לגדילתם והתפתחותם. אנחנו מודים לכולכם מקרב לב על שאתם ממשיכים לתמוך בנו ולא עוזבים אותנו גם ברגעים הקשים ומורטי העצבים הללו".

יובל אור אמר:

"רציתי לספר שלא חזרתי לצומת זו ולהפגנה הזו מאז ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית. היינו באים לכאן במוצאי שבת עם מני ואיילת. אני חוזר לכאן היום, וגאה בכם ששמרתם על הקול השפוי. שימו לב, מלחמה ומאבק רב לפנינו, יש בארץ רבים המבקשים רעתנו ותומכים בממשלת הזדון. עלינו לחזור לשורות, ולא לתת להם כמו שלא נתנו להם בעבר. רוחם של המפגינים גדולה ומרשימה, עלינו להמשיך לתמוך בהפסקת האש ובניסיון לשקט".

להמשיך להיות הקול של מי שעדיין לא זכה לחזור

שורדי השבי גלי וזיו ברמן מקיבוץ כפר עזה הגיעו לראשונה לעצרת בצומת הקשתות:

״אנחנו נמצאים כאן כמי שחזרו מהשבי, מהחושך – הדרך לשיקום עוד ארוכה, אבל עצם הנוכחות שלנו כאן, היא עדות לכוח שיש לנו. ועכשיו, אחרי שחזרנו, אנחנו מבינים את המחויבות שנולדה בתוכנו: להמשיך להיות הקול של מי שעדיין לא זכה לחזור – עד שהחטוף האחרון ישוב הביתה״.

שלושה חללים חטופים טרם הושבו ארצה: דרור אור מבארי, רס"ל רן גואילי וסותטיסאק רוינטלאק.

.