עמירה הגני: אשת מילים ועשייה
עמירה הגני מגן שמואל הבינה שעלינו להיות ייחודיים בדרך של הוראת השואה. 30 למותה
הימים האלו על פני תבל, מזכירים לתושבי ישראל ימים רחוקים, כואבים. ימים של אלימות ודיכוי מיעוטים. משטרה אשר מדכאת את חופש המחאה של נשים, ממשלה המבקשת להגביל את חופש הביטוי של כלי התקשורת, ולהשתלט בעורמה על מערכת המשפט. ברקע נשמעות מילים קשות, היכולות להרוג: דיקטטורה, בגידה, אנטישמיות, רצח עם.
באוקטובר הלכה מאיתנו, בגיל 90, עמירה הגני בת עין החורש שאת רוב שנותיה חיה בגן שמואל עם משפחתה הענפה. עמירה הייתה אשת מילים ועשייה. היא כתבה שירים, ערכה ספרים, לימדה, יזמה וניהלה. השפה העברית והמילים היו "תבנית נוף מולדתה" ובהן יצרה עד שנותיה האחרונות. אפילו את שם משפחתה החדש, לאחר נישואיה, הֶניג, הפכה ביצירתיות מילולית ל"הַגני".
הִִכרתי את עמירה עוד בהיותה רכזת מחלקת התרבות של הקיבוץ הארצי, שם נתנה ביטוי ליוזמותיה התרבותיות-חברתיות וביודעה לשלב אומנים מתאימים מקיבוצי התנועה.
בזכותה הוקם "בית מורשת"
בתחילת שנות ה-2000, ניהלה בגבעת חביבה את מכון "מורשת – בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'", לחקר השואה והוראתה. עבדתי לצידה בשיווק, בעיצוב ובפרסום הפעילות הענפה בארץ ובחו"ל. לפעמים הזמנתי אותה להצטרף לפגישות במוסדות שונים ובבתי ספר, כשהיא שמחה לחוש מקרוב את הביקוש מצד אלו שלא הִכירו עדיין את המוסד שבראשו עמדה. בין אלה היו יחידות צבאיות, קבוצות עולים מברית המועצות לשעבר, ושיתופי פעולה עם מוסדות דתיים ותלמידי המגזר הערבי.
צילום: מתוך אתר מורשת
בזכותה הוקם "בית מורשת", שאבן היסוד שלו הונחה בימיה של חייקה גרוסמן, אשר לא זכתה לראות את הקמתו. זהו מבנה אלגנטי ותכליתי שתכנן דן פלג משער העמקים, שם התקיימו סמינרים, ימי עיון, הרצאות ותערוכות, ובמבנה הסמוך – ארכיון "יד יערי" – נמצא גם ארכיון מורשת עם מוצגים אוטנטיים ממחנות ריכוז וגטאות.
נשים בשואה
עמירה הבינה שעלינו להיות ייחודיים בדרך של הוראת השואה והתלהבה מההחלטה ללמד את השואה דרך עיניהן של הנשים, גישה אשר לא הייתה מקובלת באותה עת, ונרתמה לסייע בהפקת התערוכה "פנים להתנגדות: נשים בשואה", אשר אותה עיצבתי. היא הוצגה בטורונטו, בניו יורק, בווינה ובישראל.
התערוכה הייתה גולת הכותרת, והעלתה את הפעילות החינוכית וההסברתית לפסים חדשים. עמירה נתנה יד חופשית לצוות ליצור תכנים וחומרי הדרכה ופרסום שהציבו את "מורשת" כמכון בעל ייחוד וחדשנות.
כמי שהייתה ידועה בכישוריה ובחיבתה למילים הכתובות, תרמה עמירה בייעוץ, בכתיבה ובעריכה תוך עידוד עמיתיה למצוינות ולהתמדה במשימות הכה חשובות, ויזמה גם את הוצאת המדריכים למסייר בפולין, אותם כתבו אלכס דנציג ז"ל ובתיה דביר.
עיצוב: זאב הררי
חרף הקשיים התקציביים והקושי להתמודד עם נושא השואה, חשתי שבאותם ימים ובשנים שיבואו התקרבתי לתחום השואה הרווי כאב לאומי בעוצמתו. היו אלה עבורי שנות ביטוי משמעותי בתחומי ההנצחה ועיצוב הזיכרון.
חובה מוסרית לתעד ולספר
בשנות ניהולה של עמירה הגני פרחה "הוצאת מורשת" שעסקה בהוצאה לאור של ספרי תיעוד ומחקר, בכלל זה כתב העת המוערך "ילקוט מורשת" – לחקר השואה והאנטישמיות, כשהיא מעודדת ומסייעת לממש את החובה המוסרית לתעד ולספר את חוויותיהם של שורדי השואה והחוקרים.
עם סיום תפקידה של עמירה, נרשמה האטה בפעילות הנמרצת ובסגנון הפעלתני שאפיין את המוסד החשוב, עד ששוקם והמשיך להתפתח בהיערכות ובכיוונים שונים.
לנוכח התחדשות האיום האנטישמי בארצות רבות, ומגמות מקומיות המצביעות על התרופפות הדמוקרטיה, חשוב שמכון "מורשת", שהוא אחד ממוסדות "חבצלת החדשה", הנתמך על ידי "ועידת התביעות" וגופי חוץ נוספים, יחשוף ביתר עוצמה את פעילותו המבורכת באופן תדיר – הן בקרב חברי התנועה הקיבוצית והן בכלים המקובלים בפריסה ארצית ובינלאומית.
