"תודה שהצלתם אותנו" אמרה עלמה בתו של דרור אור שהובא למנוחות בבארי

הובא לקבורה בקיבוצו דרור אור, החלל החטוף האחרון מקיבוץ בארי. דרור היה הגבן של קיבוצו, איש קולינריה ומורה ליוגה. דרור ואשתו יונת נרצחו במתקפת הטרור האכזרית בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר. המשפחה הסתגרה בממ"ד כאשר הבית עלה באש. דרור ויונת החליטו למלט את ילדיהם נעם ועלמה (בנם הבכור יהלי לא היה בקיבוץ) מהחלון. בני הזוג התפצלו וניסו לברוח, אך הם נתפסו ונרצחו בידי מחבלי הנוח'בה שפשטו על הקיבוץ. נעם ועלמה נחטפו לעזה ושוחררו לאחר 50 יום בשבי חמאס.

נשיא המדינה יצחק הרצוג מסר: "‏786 ימים מאז מרצחי החמאס שלחו ידיהם המרושעות על מיטב בנותינו ובנינו בקיבוץ בארי ובכל הנגב המערבי, והיום, סוף-סוף, אחרי למעלה משנתיים של כאב וייסורים – מלווה דרור אור, החטוף החלל האחרון של הקיבוץ מהטבח הנורא – למנוחת עולמים באדמת הקיבוץ אותו כה אהב.

כאב וצער גדול מלווים היום את עם ישראל יחד עם משפחת אור וקיבוץ בארי כולו – קהילה מופלאה שנפגעה קשות, אך מעולם לא איבדה את רוח האדם והערבות ההדדית. זכרו וזכר כל יקירי הקיבוץ יאירו לנו את המחויבות להמשיך לאחד לבבות, להגביר אור ולפעול בכל יכולתנו להשבת שני חטופינו שעדיין שם".

דברי הילדים המספידים את הוריהם שוברים את הלב

כותבת ל"זמן קיבוץ" אביבית ג'ון מבארי:

"זאת לוויה של שני קיבוצים שכנים, רעים ובארי, פני האנשים דומים וקרובים, כשהם מתאחדים בצער משותף.
תבנית נוף חייו של דרור נעה ביניהם, מחצית מקורות חייו פה ומחצית שם, בזה גדל ובזה צמח, ובשניהם היה אהוב.
'דמעות של מלאכים' שר אריק, ורוח, המנשבת ללא הפסק, מביאה עננים, אך לא גשם.
רגע שמש ורגע צל, רגע קר ורגע חם, ודברי הילדים המספידים את הוריהם שוברים את הלב.
'תודה שהצלתם אותנו' אומרת עלמה בתו, שדרור ויונת הוציאו אותה ואת אחיה נועם מהממ״ד זמן קצר לפני מותם. דרור שב בדיוק שנתיים לאחר שחרורם.
'אני פוחד שנחטפתם לשווא, שהחיילים נלחמו לשווא', אומר חבר.
'מגיעה לנו מנהיגות שתדאג שיהיה לנו טוב יותר', אומר אלעד האח.
קולות הלוויה נישאים עם הרוח אל תוך הקיבוץ. העצב עובר גם כשהמילים אינן מובנות.

בתום הלוויה מתברר שרוה״מ בחר את זמן הלוויה כדי להגיש בקשה לנשיא לחנינה במשפטו, בו הוא נאשם במרמה והפרת אמונים. מרתיח עצם הבקשה".

שני חללים חטופים עדיין בעזה, לוחם היס"מ רס"ל רן גואילי והאזרח התאילנדי סונטיסק רינטאלק.