דעה // אי אפשר לדרוש מחברי בארי לחיות לנצח בתוך אימת השואה שעברו

השבוע הייתה הצבעה בקיבוץ בארי איך להמשיך את החיים בקיבוץ. ההחלטה ברוב קולות הייתה לשמור בית אחד ואת כל שאר הבתים הפגועים כל כך קשה להרוס.
היה דיון ארוך וקשה, עם הרבה כאב. אבל ככה מקבלים החלטות בקיבוץ. יש דיון שכל אחד יכול להגיד את מה שעל ליבו ובסוף כולם מצביעים, וההחלטה היא על דעת הרוב, גם אם אני חושבת אחרת.

שר המורשת, עמיחי אליהו, הודיע שאנשי בארי לא קובעים ולא מחליטים, כי מדינת ישראל, זאת שכבר יותר משנתיים מתחמקת מאחריות על מה שקרה בבארי, בכפר עזה, בניר עוז ובכל השאר, היא זאת שתחליט איך יראו החיים בבארי

אתמול הודיע שר המורשת, עמיחי אליהו, שאנשי בארי לא קובעים ולא מחליטים, כי מדינת ישראל, זאת שכבר יותר משנתיים מתחמקת מאחריות על מה שקרה בבארי, בכפר עזה, בניר עוז ובכל השאר, היא זאת שתחליט איך יראו החיים בבארי. היא שתחליט האם חברי בארי יצטרכו לחיות לנצח בתוך אימת הטבח הנורא ולא תינתן להם האפשרות להשתקם ולצמוח מחדש, וזה לצרכי שימור ומחקר של מדינת ישראל. המדינה שמתחמקת מוועדת חקירה, המדינה שמתחמקת מלקיחת אחריות.

היחידים שיכולים וצריכים לקבל החלטה בנושא זה הם חברי הקיבוץ שאי אפשר לדרוש מהם לחיות לנצח בתוך השואה שעברו

בכפר עזה, עוד לא הגענו לשלב שאנחנו מסוגלים ויכולים לדון בנושא, זה יקרה בקרוב. מי שלא היה שם לא מבין אילו תעצומות נפש נדרשות כדי לצלוח דיון כזה, הן מבחינה אישית והן מבחינה קהילתית. אבל היחידים שיכולים וצריכים לקבל החלטה בנושא זה הם חברי הקיבוץ. החברים, שאי אפשר לדרוש מהם לחיות לנצח בתוך השואה שעברו.